שלמה כהן − קריקטוריסט השנה, צוללן ומגלה ספינות טבועות

שלמה כהן זוכה בפרס דוש מידי ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. צילום: קוקו

מאת אלי אשד

ב-27 בדצמבר 2015 זכה הקריקטוריסט שלמה כהן בפרס דוש כקריקטוריסט השנה. השופטים, ובהם ד"ר מיקי גרדוש, תמר גיא, עמנואל הלפרין, מישל קישקה ונמרוד רשף, ציינו בנימוקי הבחירה בו כי הוא "בעל יכולת וירטואוזית מרשימה ובולטת בנוף המקומי", וכי כהן "נחשב לחלוץ האיור והציור הממוחשב בארץ, ובתור שכזה – משמש 'בית ספר' למאיירים רבים". ראש העיר רון חולדאי אמר כי כהן "מוכיח שגם קריקטורה יכולה להיות יצירת אמנות שאפשר לתלות בכל סלון".

שלמה כהן הוא הקריקטוריסט של העיתון הנפוץ ביותר כיום בישראל, "ישראל היום", ולכן סביר להניח שהוא הקריקטוריסט הישראלי שיצירתו מגיעה לקהל הרחב ביותר. מעריכים כי הקריקטורה היומית שלו נצפית מדי יום על ידי 300 אלף צופים בארץ ובחו"ל. הקריקטורה מופיעה בכל המדיה הקיימת של "ישראל היום": בעיתון המודפס, ב-Newsletter של העיתון, בגרסה המקוונת, בדף הפייסבוק של העיתון ובגרסה מתורגמת לאנגלית. הקריקטורות מופיעות גם בגרסת אנימציה המיועדת לטלפונים סלולרים בעזרת ברקוד נסרק. שלמה כהן הוא הקריקטוריסט הראשון בעולם שעושה זאת.

שלמה כהן, בוגר מגמת הגרפיקה ב"בצלאל" משנת 1966, אינו רק קריקטוריסט מפורסם ומצליח. הוא גם צוללן בולט מאוד והיה מעורב במשימות רבות ומסוכנות של צלילה וחקירת ספינות טבועות. כמו כן היה מעורב במסע חקר בצלילה של אחד האזורים המסוכנים ביותר במרכז אמריקה, מערה יבשתית מלאה במים שמתחת לג'ונגל ביוקטן שבמקסיקו, אזור שרק צוללנים מועטים מעיזים לבקר בו. נוסף על כך הוא אחד הטוענים לגילוי "החור הכחול" בסיני, וחיבר מדריך צלילה הנחשב לאחד מספרי היסוד בתחום זה. במשך שנים  אף ערך את המגזין הבולט בתחום, "צלילה".

לרגל זכייתו בפרס דוש, להלן שיחה שערכתי עם שלמה כהן

אלי: כמה שנים אתה קריקטוריסט?

כהן: ״בגיל שש כבר הייתי הצייר של הכיתה, הציור מלווה אותי כל החיים ומביא אותי לתחומים שהם לאו דווקא ציור, חלקם מוזרים לחלוטין. התקבלתי ישר לשנה השנייה ב״בצלאל״, ובשלישית העיפו אותי.  התברר לי ולמורים שבמהותי  אני אוטודידקט והמסגרת לא התאימה לי. לא התחלתי לצייר מיד קריקטורות. אני מצייר קריקטורות החל מתקופת כתב העת "מוניטין", בערך משנת 1980 ועד היום. הקריקטורות הראשונות שלי הופיעו ב"מוניטין" בתחילת שנות השמונים ולאחר מכן ברוב העיתונים: 'כספים', 'חדשות', 'העולם הזה', 'מעריב', 'ידיעות', 'גלובס' ובמגזינים שונים. רוב הקריקטורות אגב היו פורטרטים קריקטוריאליים, תחום שאליו אני כנראה נמשך במיוחד. משנת 2007 אני מצייר ב"ישראל היום" את הקריקטורה הפוליטית היומית וכמובן ממשיך עם פורטרטים.״

שלמה כהן בפעולה. צילום: עמי שומן

״בספטמבר 2016 תיפתח במוזיאון הקריקטורות והקומיקס בחולון תערוכה אישית שלי של פורטרטים פוליטיים. התערוכה היא בעיקרה רטרוספקטיבית, אבל לצורך התערוכה אני מכין פורטרטים נוספים שאותם אני מצייר בטכניקה חדשה של פיסול תלת-ממדי.״

אלי : אתה אוהב לצייר פורטרטים תלת ממדיים כאלו? למיטב ידיעתי אתה היחיד שעוסק בזה.

כהן: "נושא זה הוא חשוב ומרתק מבחינה יצירתית. המילה האחרונה! אמנם פורטרט  בתלת ממד נעשים כבר מסוף שנות השמונים, אבל כאן אנו עוסקים בתחום שהתפתח רק בשנים האחרונות, כשנוצרו תוכנות מתאימות. ויש רק שתיים כאלו: Zbrush ו-Mudbox. כדי להבדיל: בתוכנות תלת ממד רגילות לא מציירים, אלא בונים. למען האמת, לא צריך כל ידע בציור כדי לעבוד בהן. שתי התוכנות שעליהן אני מדבר הן התגלמות הציור הספונטני והחופשי. כאן צריך כשרון ציור ו.. כשרון פיסול, כי זה ממש פיסול תלת ממדי כמו בחימר! אבל בתוכנות אלו ניתן גם לצייר על המודל בתלת ממד. כלומר, הפרספקטיבה היא לא "טריק" דו ממדי, אלא העומק והתאורה הם אמיתיים.חלק מהפורטרטים שיוצגו בתערוכה יצוירו בטכניקה זו. אני כמובן משתמש בהם גם בחיי היום יום. אני יכול לצייר את ביבי או את אובמה מאיזו זווית שאני רוצה, כי יש לי את המודל התלת ממדי שלהם".

אלי: כמה קריקטורות פרסמת עד היום?

כהן: "רק ב'ישראל היום' פורסמו להערכתי נכון לינואר 2016 כ-2500 קריקטורות. ויש לזכור שב"ישראל היום" אני מפרסם מדי יום, דהיינו שש קריקטורות בכל שבוע, ולמיטב ידיעתי  אני אחד משלושת הקריקטוריסטים היחידים בארץ שמציירים בהיקף כזה (השניים האחרים הם יהונתן וקסמן, המצייר קריקטורה יומית ב'כלכליסט' ואורי פינק שמצייר ב'מעריב').״

הצוללן

כאמור, אהבתו השנייה  של כהן, ואולי הראשונה, מוקדשת לים ולחקירתו, לצלילות, למיפוי אתרי צלילה וספינות טבועות מסתוריות, ולחקר היצורים הימיים.

אלי: אתה ידוע לא רק כקריקטוריסט אלא גם כצוללן בחוגים המקצועיים ביותר. האם תוכל לספר קצת על עיסוקך כצוללן?

כהן: "אני צולל משנת 1969. לאחר פציעה קשה בצבא, שחיתי הרבה, כחלק מתהליך הריפוי והשיקום. בשנת 1969 עברתי קורס צלילה אצל וילי הלפרט האגדי ב'אקווה ספורט' באילת. בשנת 1971 נערך הקורס הראשון לתעודת דייב-מאסטר, ואני קיבלתי  את תעודת הדייב-מסטר הראשונה בארץ. מאז אני עוסק כל חיי בצלילה, וחיברתי את מקצועי כמעצב עם עולם הצלילה. במשך  השנים איתרתי ומיפיתי אתרי צלילה − תחילה בים סוף בסיני ואחר כך באיי באהמה, בפלורידה, באיי קיימן, בפלאו ובגואם, וכתבתי עליהם מדריכים. חיברתי בנושא לא פחות משבעה ספרים. עד לאחרונה במשך שנים רבות הייתי שופט בתחרויות לצילום תת-ימי בינלאומיות שונות באילת".

שלמה כהן נחשב כמעצב הגראפי בהא הידיעה של עולם הצלילה הישראלי. עד היום הספיק ליצור כ-40 סמלי לוגו עבור עולם הצלילה המקומי והבינלאומי, לערוך 25 חוברות של התאחדות הצלילה, לכתוב וֹלהפיק לאחר תחקיר ממצה ספר על קולומבוס (Colombus from A to Z), וליצור סדרת חולצות טי-שירט (40 דגמים שונים) העוסקים בצלילה, אשר הפכו היום לפריטי אספנים. הוא יצר עשרות רבות של קריקטורות ולוחות שנה העוסקים בצלילה, ואת הקריקטורות בנושאי הצלילה המופיעות על חולצות אפשר  לראות באתר הזה.

כהן נזכר: "אחת מתערוכות הקריקטורות האישיות שלי הוצגה מתחת למים על קרקע הים באילת. הציורים הודפסו בצבעים מיוחדים ונתלו בעזרת משקולות מתחת לפני המים. אני צוידתי בציוד צלילה מיוחד, ומערכת תקשורת מיוחדת אפשרה לי לדבר עם הקהל כשאני מתחת למים והם באולם בעיר קלן שבגרמניה. מדובר בתערוכת פוטוקינה. זה היה אירוע יוצא דופן גם בקנה מידה בינלאומי, ומבחינתי בחיבור ובהצגת שני העולמות המקבילים שלי, הים והציור".

מגלה "החור הכחול"

אתרי הצלילה בסיני לא היו ממופים היטב ומקומות רבים היו בגדר לא יותר משמועות, כשהחליט שלמה כהן למפות את אתרי הצלילה במפרץ אילת בין אילת ושאראם א-שייח. הוא כתב עליהם ספר ראשון מסוגו, שפורסם בשנת 1975, תחת השם Red Sea Diver's Guide.

במסגרת המחקר לספר זה גילה כהן, לצד אתרים רבים אחרים, את מה שהפך להיות אחד מאתרי התיירות והצלילה המפורסמים בעולם:"החור הכחול ", חור אנכי, בעומק של כ-130 מ', בשונית האלמוגים שמשתרעת לאורך החוף  שישה קילומטרים מצפון לעיר דהב. אתר צלילה זה נחשב קשה במיוחד לצוללים המנסים לרדת בו עד עומק 56 מטר ומשם לעבור לים הפתוח.  צוללנים מכל העולם מגיעים אליו כדי לעבור בו חווית צלילה הנחשבת למיוחדת במינה.

אלי: האם אתה גילית את ה"חור הכחול" המפורסם?

כהן: ״את "החור הכחול "  מצאתי כשחיפשתי ומיפיתי אתרי צלילה לאורך מפרץ אילת בתחילת שנות השבעים. באחת הפעמים, הבחנתי מראש תלולית, לפי צבע המים, בלגונה. מאחר שאי אפשר היה עוד להתקדם בג'יפ, ירדתי ברגל וצללתי בלגונה. כך התגלה החור הכחול והמעבר לים הפתוח. כשישבתי  לכתוב את הספר, התגלעה מחלוקת ביני לבין ד"ר יהודה מלמד, שכתב את הפרק על רפואת צלילה. מלמד סבר שאסור לספר על מיקום החור הכחול בגלל המעבר והסיכונים הכרוכים בו. אני חשבתי שבשלב הזה, כשממילא רבים כבר יודעים, השמועה ודאי תתפשט, ועדיף לפחות לתת את המידע המדויק. לבסוף התפשרנו: בספר הראשון מוזכר החור הכחול, אך לא מוזכר המעבר. בשנת 1975 יצא המדריך לאור, ואני הצגתי אותו בקונגרס הבינלאומי הראשון של הצלילה בשטוקהולם, שבדיה. הצגתי אותו שם על רקע של אקווריום ענק ובו מבחר מדגי ים סוף.״

"מאז הוצאתי ספרים נוספים על הים האדום, איי בהאמה, איי  קיימאן, איי פלורידה, איי פלאו וגואם, וגם מיפיתי את אתרי הצלילה ממפרץ סואץ ועד הורגדה במצרים. כתבתי גם ספרי ילדים בנושא ומגדירי דגים. חלק מהאתרים האלו שגיליתי מוצגים כעת כמודלים תלת ממדים באינטרנט".

מגלה הספינות הטבועות

סוג צלילה אהוב במיוחד על כהן הוא גילוי וחקר אניות טבועות מזה דורות, שמהן יש לא מעט באזור ים סוף. כך גילה כהן ביחד עם כמה חברים ספינה טבועה שבתחילה יוחסה ללורנס איש ערב – ה-Dunraven.

שלמה כהן בעת החיפושים אחרי הספינה האבודה "the Dunraven"

כהן: "בזמנו (סוף שנות השבעים) רציתי לכתוב ספר על לורנס איש ערב ועל ארבעה מיליון פאונד שהוא העביר לערביי האזור כדי להמרידם נגד הטורקים במלחמת העולם הראשונה. כבר בשלב הראשון של התחקיר מצאתי שאמנם עמדו לרשותו ארבע אניות (באחת מהן הוא הפליג עם המנהיג הציוני וייצמן לעקבה לפגישה עם האמיר הסעודי עבדאללה) אבל את הזהב הוא העביר על גמלים ולא באניות.

"בתקופה ההיא, ערב החזרת סיני למצרים, מצב התיירות של מועדוני הצלילה בשארם היה קשה. לכן הצעתי להפיץ את הסיפור על לורנס והזהב שלו כתרגיל שיווקי. התרגיל הצליח ורבים האמינו בו והגיעו לצלול באזור. אבל אז, באופן מקרי בהחלט, התגלתה אנייה טבועה בעומק של שלושים מטר, שהתאימה לתקופת לורנס. השמועה עשתה כנפיים וכולם היו בטוחים שזו אכן אחת מאניותיו. הנושא הגיע אל ה-BBC שהחליטו להפיק סרט תעודה ולנסות לגלות מהי הספינה הזו. בסרט הזה השתתפתי, ואכן נתקלנו בתעלומה. רק אחרי כמה שבועות של צלילות ותחקירים הצלחנו לפענח מי ומה הייתה אותה אנייה ואיך ומתי טבעה. החיפוש אחריה תועד בסרט של הבי-בי-סי - The Mystery of the Red Sea Wreck.

את הסרט, בכיכובו של כהן, אפשר לראות כאן: https://vimeo.com/18527007\

לימים התברר שלא הייתה זאת ספינה של לורנס איש ערב − אלא ספינה ששקעה שנים לפני שלורנס נולד. הייתה זאת אכן ספינה בריטית ששטה מבומביי לניוקסל, כשהיא נושאת מטען של צמר וכותנה. היא שקעה בים בשנות השבעים של המאה ה-19.

איור של האניה Thistlegorm שנמצאת במפרץ סואץ בעומק של 30 מ'. (מתוך הספר: Red Sea Divers Guide Volume 2)

ספינה טבועה ידועה אחרת שאותה גילה כהן בתחתית ים סוף כונתה על ידי כהן "שרה ה.", על שם ידידה בשם שרה הילל, צוללת ואשתו של מדריך צלילה. לימים התברר שהייתה זאת ספינה בריטית בשם "קינגסטון", ששקעה ב-ב-1881 בדרכה לנמל עדן.

כעת, בזמנו הפנוי, עוסק כהן גם ביצירת בהדמיות תלת ממדיות של אניות טבועות.

אלי: כמה ספינות טבועות גילית עד היום?

כהן: "קצת הבהרות בנושא זה. אני איני 'מגלה' אניות טבועות, אלא תיעדתי אותן לצורך הספרים שלי. כי אניות כאלו מהוות תמיד אתרי צלילה מרתקים שמושכים אליהן צוללים. אולם לצלול אליהן לפעמים זה מורכב, וקשה גם להדריך היכן נכנסים ומאיפה יוצאים. ולכן ציירתי אותן ריאליסטי ומדויק, או כמודל תלת ממדי. וכאן הדגש לנושא זה בריאיון: זה דורש מיומנות רבה להכין איור מדויק או מודל תלת ממדי של אנייה טבועה. צריך שילוב של כמה תחומים: צריך להיות בראש ובראשונה צולל מיומן, צלם תת מימי, ובעל זיכרון ויזואלי במיוחד, וכמובן יכולת ציור ורשום והבנה בתלת ממד. האניות אינן מונחות על קרקע הים כמו בסטודיו. לעתים הן מרוסקות, לעתים אין ראות ויש זרמים חזקים. בדרך כלל יש צורך בכמה וכמה צלילות רק כדי להבין מה רואים. אסביר זאת כך: כשצולל מגיע לדופן של אנייה טבועה או נוחת על סיפונה, הוא יכול לראות רק קטע של כמה מטרים. אי אפשר לראות מתחת למים, גם בתנאי ראות טובים את מלוא אורכה של אנייה בת 90 מטרים אורך. מלבד הצלילות והצילומים יש תמיד צורך בתחקירים רבים. יש לנסות ולהשיג כמה שיותר אינפורמציה כגון: תכניות ותיעוד מהמספנה, צילומים. איך היא טבעה וכדומה. כאשר מדובר על אניות מהעת האחרונה זה קל יחסית, שלא כמו על אנייה שטבעה ב-1870, או אניית מלחמה שהתרסקה במלחמת העולם השנייה. אני אהבתי לעסוק בתחום כי זה היה שילוב של הרפתקת צלילה, הרפתקת המחקר המעמיק, וחווית התיעוד והיצירה. מטבע הדברים, יש מעט מאיירים בתחום הזה בעולם. לשאלתך: אם אני זוכר נכון, תיעדתי כ-22 אניות טרופות".

חוקר המערות

אלי: צללת אלפי צלילות. האם תוכל לתאר את אחת המעניינות שבהן?

כהן: "התחלתי לצלול בארצות שונות ומשונות בעולם בשנות השבעים. המדובר היה במאות צלילות, לעתים בתנאים קשים ומורכבים. מיפיתי את אתרי הצלילה בים סוף, איי באהמה, איי קיימן, איי פלורידה, פלאו וגואם והייתי מעורב בכמה פרויקטים של צלילה. דוגמה אחת: צללתי מתחת לקרחון בשוודיה.

"דוגמה שנייה: מיפיתי בחצי האי יוקטן שבמקסיקו מערה מפותלת כמבוך, עם סטלגטיטים וסטלגמיטים מדהימים. המערה הוצפה ונמלאה מים בתום עידן הקרח האחרון לפני כעשרת אלפים שנה.״

"זוהי המערה היבשתית המלאה במים הארוכה בעולם, (Nohoch Nah Chih מהלשונות הספרדית והמאיה ומשמעותו: 'מערכת כלובי הציפורים הענקית'). מדובר באחד מאתרי המסתורין האחרונים בעולם, שמעטים זכו לצלול בה. אלו מערות שנוצרו תחילה על ידי חלחול מי הגשמים בסלע, וכשתם עידן הקרח, עלה הים, הציף את המחילות ואטם את הפתחים.  זהו אולי המקום היחידי בעולם שבו מגיעים לאתר הצלילה, השוכן בלב הג'ונגל, עם סוסים, שכן אין גישה לכלי רכב כלשהו. צוללים בתוך מבוך שיוצרים נטיפים שלא מן העולם הזה ושורשים של עצי עד, בתוך מה שניתן להגדיר כ'חשיכה מפלצתית', וכאשר מעל ראשו של הצולל תקרת סלע, ולא רק מים.״

"לכן ניתן רק לצלול בה. הצלילה מורכבת כי יש בה חושך מוחלט ואין יציאות. כל תנועת סנפיר לא נכונה מעלה ענן חול דק שאינו שוקע ואור הפנס אינו עובר דרכו. המערה נמצאת ביוקטן , מקסיקו,  ואורכה – 14קילומטר! יש מערות רבות כאלו במקסיקו, אולם זו אחת המסובכות ומעטים צללו בה.״

"הוזמנתי במיוחד למפות את המערה. ותבין, מדובר בצלילה בנהר תת-קרקעי שאורכו 14 קילומטר, בחושך מוחלט. זו צלילה מסוכנת מאוד, לא רואים אפילו את הבועות ומאבדים אוריינטציה. למרות הסכנה, נהניתי מאוד מהאתגר ומהחוויה. כעבור כמה שנים נאסרה שם הצלילה לצערי הרב, עקב תאונות שקרו במקום. היו צוללים שנכנסו אליה ולא מצאו את דרכם חזרה".

הקריקטוריסט

אלי: איך אתה מגדיר את סגנון הקריקטורות שלך?


כהן: "ריאליסטי. ציור ריאליסטי מאפשר לי להביע הרבה יותר רעיונות, אם כי מובן שזה דורש גם יותר זמן ומאמץ והשקעה בציור. בציור מינימליסטי עושים כמה קווים פשוטים וזהו. היתרון בכך הוא שהצייר משקיע רק כמה דקות, והציור מוכן. החיסרון הוא מבחר הרעיונות המצומצם. יש דברים − ולא יעזור לך כלום − שפשוט אי אפשר להביע בכמה קווים. בעיניי, זה מתאים לקהל הישראלי, שרובו לא מבין את שפת הקריקטורה".

אלי: אתה ידוע כמי שמצייר קריקטורות גם באנימציה.

כהן: "עשיתי זאת במשך כשנה והחלטתי מרצוני להפסיק. כיום אינני מייצר גרסת אנימציה לקריקטורה היומית. אמנם זו הייתה חוויה יצירתית ומאתגרת, אבל היא הייתה מטלה מאוד מורכבת שדרשה השקעת זמן רב ובעיקר תכנון מראש של הציור, מה שבדיעבד הביא להחלטתי להפסיק. דמיין לעצמך: מלבד המטלה היום יומית להחליט על נושא, ואז למצוא רעיון שמביע את הנושא, ואז לצייר אותו, ובנוסף להכין את האנימציה, להכין את הברקוד, ולהעלות את זה ליוטיוב. וכל זה תוך כמה שעות עבודה. הסתבר לי עם הזמן שאני מוותר על רעיונות מצוינים כי הם לא התאימו לאנימציה. עד כמה שבדקתי, אני הייתי הקריקטוריסט היומי היחיד בעולם שהתמודד עם הנושא במשך תקופה של כמעט שנה".

אלי: אתה אחד הקריקטוריסטים הבודדים שהקריקטורה שלו מופיעה באופן קבוע גם באנגלית.

כהן: "גם התרגום לאנגלית אינו פשוט כפי שזה נשמע. נכון שיש קריקטורות ללא טקסט, וישנן קריקטורות שכל הנדרש הוא להחליף כותרת. אולם לעומתן יש קריקטורות שדורשות מחשבה מקדימה, כגון קריקטורות המתבססות על משחק מילים. אני צריך לחשוב מראש אם זה ניתן או לא. נקודה שנייה: אני מקפיד מאוד על הקומפוזיציה ועל הדרך שבה אני מוביל את עינו של הצופה. כלומר קריקטורה בעברית 'תזרום' מהפינה הימנית העליונה אל הפינה השמאלית התחתונה. לכן את מרבית הקריקטורות אני הופך מימין לשמאל. לעתים הדבר דורש ציור מחדש של חלקים או זוויות שונות של פורטרטים. למשל השביל בשיער של ביבי הוא משמאל ושפתו שסועה בצד ימין. וכשאני הופך את הקריקטורה אני גם צריך להקפיד על הפרטים הללו. גם בעניין זה אני כנראה היחיד שעושה שתי וריאציות של קריקטורה מדי יום".

אלי: אילו קריקטורות שיצרת גרמו לך בעיות גדולות במיוחד עם הצנזורה?

כהן: "לא היו לי בעיות עם הצנזורה כי אין צנזורה במדינת ישראל".

אלי: עם זה אני לא מסכים, יש בהחלט צנזורה על קריקטוריסטים במערכות כלי התקשורת.

כהן מתעקש: "אין צנזורה על קריקטוריסטים בישראל! זה חד משמעי! כי צנזורה מופעלת על ידי ממשלה! (כמו הצנזורה הצבאית, למשל). העיתונים בארץ הם פרטיים ואינם שייכים לממשלה! לכן לכל עיתון יש את האג'נדה הפוליטית שלו וזה לגיטימי. ועל אף זאת בעיתונים נותנים מקום להבעת דעות נוגדות לעיתון, בעיקר במדורי הדעות, לכן תוכל למצוא שם דעה ולצדה דעה הפוכה ממנה. אולם קריקטורה פוליטית יש רק אחת, ולכן היא נתפשת בעיני הקוראים כדבר המערכת. זאת הסיבה שעורכי עיתונים פוסלים לפעמים קריקטורות (בכל העיתונים!) שנראות כעומדות בסתירה לדבר המערכת ולאג'נדה הפוליטית או החברתית שלה. זה לגיטימי וזו לא צנזורה! אמנם היו קריקטורות ועוד יהיו שנפסלו על ידי העורך, והיו קריקטורות שעוררו רעש והמולה ואפילו לחצים − אבל כל הנ"ל לא נכללים במושג צנזורה".

נשיא רוסיה פוטין נכנס למזרח התיכון. קריקטורה מאת שלמה כהן

אלי: ובכל זאת, האם היו קריקטורות שלך שעוררו בעיות עם "מישהו" לפני פרסומן? האם יש נושאים שאתה יודע מראש שהם עלולים לגרום בעיות מיוחדות?

כהן: "קריקטורות בנושאים דתיים, או קריקטורות על אישי דת גורמות בדרך כלל לתגובות. שתי הסיבות העיקריות לכך הן חוסר ההבנה של הישראלי המצוי במושג, בשפה, ובתרבות של  הקריקטורה, והסיבה השנייה: בעיני הישראלי המצוי כל ציור של אף ארוך נחשב לציור אנטישמי. אני נתקל בזה גם בתגובות וגם בהרצאות שאני מעביר. זה מאפיין את כל העיתונים שבהם ציירתי − בכולם נפסלו קריקטורות שחששו שיעוררו את כעסם של הקוראים. היו כמובן מקרים קיצוניים, כגון מכתב מהיועץ המשפטי לממשלה ועוד דוגמאות. אלו קריקטורות שציירתי מזמן וההסבר והתיאור דורשים יריעה רחבה וזמן.

"מעולם לא היו לי בעיות גדולות במיוחד עם ה'אחראים' עליי. גם לא פגשתי מישהו שאחראי עליי. אין מישהו כזה. הנה הקריקטורה שעשתה את השיימינג הגדול ביותר (שים לב למספרים: זה עבר את ה-45 אלף בסוף התהליך):

https://www.facebook.com/shlomo.cohen.art/photos/pb.302933729802860.-2207520000.1445247253./758711734225055/?type=3&theater

היא זכתה לתגובות כה רבות ונסערות שבהן הואשמתי שאני  שוביניסט גברי שנאלצתי ליצור לה מעין קריקטורת המשך בדף הפייסבוק שלי, שבו אני מגיב על כל הטררם שהיא גרמה"..

אלי: מדוע לדעתך דווקא הקריקטורה הזאת זכתה להכי הרבה תגובות בהשוואה לאחרות? האם ציפית לזה?

כהן: "לא ציפיתי שהקריקטורה הזו תעשה רעש כזה, אבל כשאתה קורא את התגובות ניתן להבין עד כמה המושג קריקטורה פוליטית לא נהיר לישראלי המצוי. חוץ מזה רבים ניצלו את הקריקטורה כדי לנגח את 'ישראל היום' בטענה שהרעיון היה בהוראת העורך.״

"מן הראוי להדגיש כאן: אני בוחר את הרעיון ואת הנושא לקריקטורה. אינני שולח סקיצות לאישור. אני מבצע את הקריקטורה ושולח לעיתון, ורק אז העורך רואה אותה לראשונה. חוץ מזה אני תמיד מתפלא איך בחו"ל מבינים טוב יותר את הקריקטורות על נושאים ישראלים פנימיים, מאשר הקוראים הישראלים עצמם. לגבי הקריקטורה עם ה"שיימינג",חוץ מהקריקטורה הנ"ל הופיעה לא מזמן קריקטורה נוספת שלי על שרת החוץ של שוודיה ויחסה לישראל  שזכתה לתפוצה ויראלית יוצאת דופן בכל פרמטר:

https://www.facebook.com/shlomo.cohen.art/photos/pb.302933729802860.-2207520000.1452959077./911374765625417/?type=3&theater

מדובר על כ-180 אלף צפיות בעברית וכ-120 אלף באנגלית. היא הופצה בכל העולם ותורגמה לשוודית והופצה שם".

אלי: אילו קריקטורות שלך אתה מחשיב או אחרים מחשיבים כחשובות במיוחד? כאלו שעברו את מבחן הזמן?

כהן: "בדרך כלל אני עונה על שאלה כזאת שהקריקטורה האהובה עלי היא זאת שאצייר מחר. אבל ברצינות, איני יכול לענות על השאלה הזו. האירועים אצלנו חוזרים על עצמם במחזוריות שנתית. לכן ניתן היה, תאורטית, לשוב ולהעלות קריקטורות רבות. כולן תהיינה אקטואליות כעת, כמו אז".

מבחינת ציבור הקריקטוריסטים העולמי לשלמה כהן יש שתי קריקטורות חשובות במיוחד, שכל אחת מהן זכתה בתחרות הקריקטוריסטים הבינלאומית לקריקטורות פוליטיות על שם הקריקטוריסט הישראלי המפורסם רענן לוריא. לתחרות זאת ניגשים קריקטוריסטים מכל העולם, ושלמה כהן הוא הישראלי היחיד שזכה בה. הוא זכה במקום שלישי ב-2009 ובציון לשבח ב-2014.

קריקטורה שזכתה במקום שלישי בתחרות קריקטוריסטים בינלאומית ב-2009.

קריקטורה שזכתה בציון לשבח בתחרות קריקטוריסטים בינלאומית -2014.

אלי: מה תרצה לומר לסיכום?

כהן: "אני עובד כרגע לקראת תערוכה אישית שלי במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון, שתהיה רטרוספקטיבה גדולה של הפורטרטים הקריקטוראלים שציירתי מתחילת שנות השמונים ועד היום. רק מעט קריקטוריסטים ישראלים יוצרים בתחום זה, מפני שזה דורש מיומנות גבוהה של ציור, מה גם שאני יוצר גם בתחום החדש של קריקטורה ופורטרט תלת-ממדיים, ואני יוצא דופן בזה. הפורטרטים שאני מצייר היום לקראת התערוכה הן בטכניקה של פיסול דיגיטלי ב-Mudbox.״

"אני גם עובד על פרויקט קומיקס פוליטי מורכב ורחב יריעה פוליטי, שכאשר יצא לאור ייצור, לדעתי, שיח ציבורי רציני מאוד, אבל מעדיף בשלב זה לא לפרט יותר".

עד כאן שלמה כהן, אדם שהשאיר את חותמו בשני תחומים שונים לגמרי: הקריקטורה והצלילה. האם יש משותף ביניהם? ייתכן שבשניהם יש זינוק אל הבמה שעלול להתגלות כסכנה, ובשניהם שלמה כהן מתגרה תמיד במה שאינו ידוע ומסוכן.

ראו גם:

דף הפייסבוק של שלמה כהן

הקריקטורות של שלמה כהן

עוד קריקטורות

שלמה כהן כצוללן

אין דגים כאלו: מאמר מאת שלמה כהן

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אמנות רשת, ראיון, תקשורת עם התגים . קישור קבוע.

תגובה אחת על שלמה כהן − קריקטוריסט השנה, צוללן ומגלה ספינות טבועות

  1. מאת אלי אשד:‏

    תערוכה מקיפה ושל יצירתו של שלמה כהן הוצגה במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון.
    "שלמה כהן מסביר פנים: 50 דיוקנים סאטיריים
    פתיחה: 16.09.16 נעילה: 18.02.17 | אוצר: יורם א. שמיר

    5000 שנה מציירים, רושמים ומפסלים פורטרטים. זו היתה הדרך היחידה לתעד מראהו של אדם מסוים עד המצאת הצילום לפני 200 שנה.

    נדיר היה שהאמן יעבוד על פורטרט להנאתו ללא הזמנה מלקוח, אלא אם צייר את בני משפחתו. הפורטרטים הוזמנו ע"י שליטים חילוניים ודתיים, ומאוחר יותר ע"י סוחרים עשירים, כדי להציג עוצמה, חשיבות, יופי, עושר, מקצוע, השכלה, מעלה מוסרית ותכונות אחרות.

    שלמה כהן החל לצייר פורטרטים סאטיריים בשנות ה-70 עבור עיתונים וכתבי עת מרכזיים בארץ. הוא צייר פוליטיקאים, גנרלים, רבנים, אנשי משק, בדרנים ואנשי תקשורת. בכולם ניסה לחדור מעבר ל"מראה שאותו לבש המצויר באותו יום".

    בפורטרט 'מורכב' הוא מוסיף פרטי לבוש ואביזרים לדמותו של המצויר על מנת לרמוז על מעשיו או דבריו בעת האחרונה.

    בתחילת דרכו כפורטרטיסט השתמש שלמה כהן במגוון של הטכניקות הקלאסיות – עיפרון, ציפורן וטוש, צבעי מים ואקריליק. יותר מאוחר הוא עבר לשימוש במרסס צבע (air brush) והחל משנות ה-90 הוא מצייר ישירות למחשב בעט דיגיטלי על לוח –אחד הראשונים בארץ. מזה שנה מצייר כהן פורטרטים בטכניקה תלת ממדית –שוב חלוץ לפני המחנה.
    במסגרת התערוכה מוצגים מבחר דיוקנים סאטיריים של מנהיגים מכל קצוות הקשת הפוליטית בלי הבדל, דת גזע דת ומין, אותן יצר כהן לאורך שנות עבודתו בשני צירי זמן: ההיסטוריה של הממשל במדינת ישראל ובמקביל ההתפתחות של ציור הפורטרטים של שלמה כהן. ההתפתחות איננה ליניארית; לעיתים הוא מערב טכניקות, לפעמים חוזר לקלאסיקה.
    50 דיוקנים של פוליטיקאים ישראלים מכהנים ושל פוליטיקאים בעבר – נשיאים, שרים, חברי כנסת, ראשי ערים – ושני רבנים ראשיים. כל גווני הקשת הפוליטית מיוצגים שלא על פי אמת מידה של היסטוריון אלא על פי טעמו של האמן/ההומוריסטן, ״אנשים שאומרים לי משהו״.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*