כוכב הלכת הכפול: כוכב הלכת (הננסי) פלוטו וירחו כארון בספרות המדע הבדיוני

כוכב הלכת הננסי "פלוטו"

מאת אלי אשד

שנת 2015 הגיעה לסיומה. אם אני צריך לבחור את האירוע הגדול ביותר שהתרחש עבור המין האנושי בשנה זאת, אבחר אירוע אחד שאין בלתו, הישג שהוא בגדר חסר תקדים עבור האנושות כולה. החללית של נאס"א,"ניו הוריזונס" עברה ביולי 2015 ליד כוכב הלכת הננסי פלוטו – העולם התשיעי והמרוחק ביותר מהשמש, הבלתי נודע ביותר במערכת שלנו – והביאה משם לראשונה צילומים במה שמתברר כהישג הגדול ביותר עד כה של החלליות הלא-מאוישות.

http://www.slate.com/articles/health_and_science/mysteries_of_the_universe/2014/02/pluto_new_horizons_mission_the_dwarf_planet_explains_the_history_of_our.html

Illustration by Charlie Powell

החללית שולחת בעת כתיבת רשימה זאת תמונות צבעוניות מדהימות מכוכב הלכת המרוחק, ובראשן הירח הגדול כארון (את התמונות אפשר לראות באתר החללית, כאן).

פלוטו הוא בגדר עולם מסתורי במיוחד. בקרב המדענים יש עד היום חילוקי דעות שלא באמת נפתרו, ובשנים האחרונות הוא היה מוקד של ויכוחים: האם בכלל יש להתייחס אליו ככוכב לכת "אמיתי" או שהוא קטן מדי, והוא לא יותר מאסטרואיד גדול במיוחד? או שמא המדובר בעולם כפול יחד עם ירחו כארון, שהוא כמעט שווה לו בגודלו?

ציור מאת דיויד דיקסון מ-1979 שצויר לפני שהגיע מידע מפורט על כוכב הלכת.  הציור התגלה כדומה מאוד לצילום של פלוטו שאותו שלחה ה"ניו הורייזונס"

הוויכוחים האלו רק התעצמו עם בחודשים האחרונים כשהגיעו צילומים מעולמות אלו לכדור הארץ, אבל למעשה, פלוטו מהווה מאז גילויו ב-1930 מוקד לעניין עמוק בספרות המדע הבדיוני.

פלוטו. ציור מאת דיויד הרדי

ברשימה זאת אעסוק בתדמית המיוחדת שיש לפלוטו כעולם של אימה בספרות הפנטסטית, וביצירות מדע בדיוני שונות ומעניינות שעסקו בו ובירח שלו כארון לאורך השנים (כמה מיצירות אלו חזו את גילוי כארון ואת השם שיינתן לו שנים לפני שהתגלה במציאות), כולל שני ספרים משנות השישים של ספרות מדע בדיוני ישראלי, "מסע הפלאים בין הכוכבים" מ-1960, ו"קיסר הכוכב הסגול" מ-1968.

פלוטו הכוכב ופלוטו הכלב

עטיפת מגזין ובה סיפור על נערים המגיעים לתחנת חלל ליד פלוטו, הנקראת על שם האסטרונום שגילה את כוכב הלכת קלוד טומבו

פלוטו עורר את הדמיון כבר בשנות ה-30, מיד לאחר גילויו בידי האסטרונום קלוד טומבו, שביצע חיפושים אחר כוכב הלכת "איקס". זה היה אמור להיות כוכב לכת גדול בקצוות מערכת השמש. במקום כוכב הלכת הגדול המסתורי הזה הוא מצא כוכב לכת קטן, את העולם שקיבל לימים את השם "פלוטו".

פלוטו קיבל את שמו בהצעתה של ילדה. בין השאר הוא שימש כמקור השראה לחברת וולט דיסני, שקראה על שמו את כלבו של הכוכב הראשי שלה מיקי מאוס. לאחרונה נטען שהצילומים שהתגלו מכוכב הלכת פלוטו מראים תצורה שמזכירה את פניו של הכלב המצויר.

"יוגות" כוכב הלכת האפל

בקרב חובבי סיפורי האימה פלוטו ידוע כ"יוגות", על שם עולם דמיוני השורץ יצורים מזוויעים באופן מיוחד בסיפורי האימה של ה.פ.לאבקראפט מסדרת "המיתוס של קתולהו". שם זהו כוכב השורץ חיים מפחידים ומסוכנים באופן מיוחד, זיהוי שבין המוני המעריצים של סיפורים אלו יש המאמינים בכך עדיין ומתייחסים אליהם כאמת כמעט דתית.

פלוטו  דומיין בידי סופר האימה ה.פ לאבקראפט בסיפור שכתב ב-1930, בשם The Whisperer In Darkness (סיפור שעד כה לא תורגם לעברית) שבו תיאר אותו כ"כוכב הלכת התשיעי מהשמש". כוכב הלכת התשיעי מהשמש עדיין לא התגלה כשהחל לכתוב את הסיפור, אבל ההודעה על גילויו התקבלה בעת הכתיבה, ולאבקראפט חובב האסטרונומיה מיהר לשלב זאת  בהתרגשות בסיפור, שפורסם לבסוף במגזין באוגוסט 1931. מאז הקפיד לאבקראפט לזהות את "יוגות" המרוחק והמסתורי עם פלוטו שהתגלה בעת כתיבתו.

תוצאת תמונה עבור ‪whisper from the darkness movie‬‏

ב-2011, שמונים שנה לאחר הפרסום המקורי של סיפורו זה של לאבקראפט, הוציאה לאקרנים חבורת חובבים של כתבי לאבקראפט – שמכנה את עצמה The H. P. Lovecraft Historical Society or HPLHS - גרסת סרט בשחור לבן של הסיפור, המתרחש בשנות השלושים, ומתאר את מאבקה של חבורת אנשים בפולשים מכוכב הלכת יוגות-פלוטו (ראו כאן "טריילר" לסרט מודרני המבוסס על סיפורו זה של לאבקראפט).

.

ליוגות בסיפוריו של לאבקראפט יש משמעויות מיסטיות שונות, ולפיכך כל מי שמתקרב לשם עושה זאת על אחריותו ומתוך סיכון. למרות זאת כוכב הלכת האפל והמרוחק עורר עניין עצום, וסופרים שונים כתבו המשכים לסיפור של לאבקראפט שבו תיארו את יוגות המיסתורי. הסופרים האלו המשיכו את המסורת של לאבקראפט לתאר את פלוטו כעולם אפל ומסתורי במיוחד, אפילו בהשוואה לשאר כוכבי הלכת במערכת השמש.

סופר האימה הבריטי רמסי קמפבל כתב את אחד מסיפוריו הראשונים "המגדל מיוגות"' שמסתיים בכך שמכשף שגילה כישוף קדום ל"קפיצת דרך", מעבר מידי למקומות מרוחקים ביותר, מגלה בסיום המצמרר שהוא נמצא בסביבה מרוחקת מלאה במבנים מפחידים, ושהוא אינו על כדור הארץ כפי שחשב. הוא ביוגות!   סוף סיפור.

לסיפור זה כתב קמפבל מעין גרסה נוספת הכוללת סיפור המשך בשם "המכרה על יוגות" ב-1964, שתיאר את מסעו של מכשף מכדור הארץ לעולם המסתורי יוגות, ואת המפגש שלו עם היצור שאפילו תושבי יוגות המפחידים (עבורנו שהרי מבחינתם הם אינם מפלצתיים כלל ועיקר) חוששים מפניו, יצור מהדורות הקדומים ביותר של יוגות שעוקב אחריו.

Image result for the mine on yuggoth

אחד הסיפורים הבולטים מסוג זה היה סיפור של ג'ימס ואד מ-1969, Planetfall on Yuggoth, שתיאר נחיתה של חללית אנושית בזמננו על פלוטו שמגלה שכוכב הלכת הוא אכן כל מה שתיאר לאבקראפט וגרוע מכך, מתגלים שם כל מיני יצורים מוזרים ביותר…

יוגות נשאר סמל ושם דבר בספרות המדע הבדיוני והאימה המודרנית אצל חובבי מדע בדיוני ואימה עכשוויים, ובחודשים האחרונים נשמעו מקרבם קולות לקרוא למקומות שונים על פני פלוטו והירחים שלו על שמם של לאבקראפט והדמויות והיצורים בסיפוריו. כך שייתכן שמקום או אף כוכב לכת אמיתי במערכת השמש הזאת שיקרא "יוגות" עוד יופיע בעתיד.

חיים על פלוטו

עטיפת המגזין הראשונה שבה מופיע ציור של כוכב הלכת פלוטו

לאבקראפט לצערו ולזעמו לא היה הראשון ממש ששילב את פלוטו בסיפור מדע בדיוני בדפוס. סופר נשכח כיום בשם סטנטון קובלאנץ שנודע באלמנטים הסאטיריים ששילב בסיפוריו, מיהר גם הוא לכתוב סיפור בשם "אל מעמקי פלוטו", שפורסם במגזין מתחרה במקביל ועם ציור עטיפה ראשון מסוגו שבו מופיע כוכב הלכת פלוטו. והוא הצליח להקדים את לאבקראפט בכמה שבועות.

הסיפור שלו הופיע בשנות החמישים כספר אך נשכח מהר מאוד, אם כי היום אפשר לקראו כסיפור אלקטרוני.

life on pluto

Frank Paul  Fantastic Adventures Feb. 1940

The original painting was sold at auction for $15,412 at Askart.com

Frank Paul .Amazing Stories,June 1941

הצייר פרנק פול, שהתפרסם בעטיפות הרבות שצייר של מגזינים של מדע בדיוני בשנות השלושים, הכין ציורים של מפגשים עם יצורים בכוכבי לכת וירחים שונים במערכת השמש, כולם מיושבים, וביניהם יש גם ציור של מפגש עם יצורי פלוטו, וציור של עיר בפלוטו. התמונות האלו מקבלות משמעות חדשה כאשר אנו רואים את הצילומים מפלוטו שהביאה לנו ה"ניו הוריזונס".

במהלך השנים פורסם מספר מועט של סיפורים על פלוטו, בהם כמה ספרים לילדים שתיארו את הכוכב המרוחק, מבלי שיזכו לתשומת לב מרובה. הם היו בדרך כלל עלובים למדי הן כספרי מדע בדיוני, הן כספרי ילדים ונוער, והן כתיאורים של איך פלוטו יכול להיראות.

passage to pluto

Half Around Pluto" IF, December 1958"

סופר המדע הבדיוני המפורסם רוברט הינליין עסק בפלוטו בשניים מספריו לנוער שתורגמו:

בספר "חליפת חלל" מ-1958 (תורגם בידי מילכה נוסנבאום, "רמדור" 1988), על אודות נער וחברתו הנחטפים בידי חייזרים, ובמהלך מסעם נלקחים לבסיס של החייזרים על פלוטו.

בספר המפורסם ביותר של היינליין "לוחמי ספינת הכוכבים" (1959), שגם הוסרט, פלוטו הוא בסיס של הפדרציה האנושית אך מושמד בידי גזע חייזרי עוין.

בספר של קים סטנלי רובינסון Icehenge מ-1984 מתגלים שרידים קדומים של תרבות אנושית מכדור הארץ, עם טקסטים בשפה ההודית הקדומה סנסקריט על פלוטו. איך הם הגיעו לשם? זוהי התעלומה שנחקרת בידי כמה דורות של חוקרים במהלך העלילה.

גם סופר המדע הבדיוני המפורסם רוברט סילברברג כתב ספר ילדים מרתק ב-1968 בשם "היריד העולמי 1992"  World's Fair 1992.

בספר סילברברג תיאר כיצד בשנת 1992 ילד שכתב עבודה מרשימה במיוחד לבית הספר על האפשרות של גילוי חיים בכוכב הלכת פלוטו יוצא למסע אמיתי לכוכב לכת זה, ומגלה שם עם צוות מדענים, שעל פלוטו אכן יש חיים ואנשי הספינה לוקחים דוגמאות מהם בחזרה לכדור הארץ.… העתיד שאותו תיאר סילברברג לא התגשם לצערנו. לפחות עדיין לא, אבל אני עדיין נהנה לקרוא את הסיפור. גם כמבוגר.

Pluto in the Morning Light

סילברברג פרסם גם ב-1985 סיפור מרשים, למבוגרים, על גילוי חיים בפלוטו בידי המשלחת האנושית הראשונה שמבקרת שם בשם "זריחת השמש על פלוטו" ובאנגלית Pluto in the Morning Light או SUNRISE ON PLUTO, ובו שוב הצליח לתאר בצורה נהדרת את גודל תחושת ההישג של אנשי המשלחת המגיעים אל כוכב הלכת המרוחק מכולם, ומגלים  שם חיים אינטליגנטיים. ההישג המדעי הגדול ביותר בתולדות האנושות.

לסיפור זה כתב סילברברג מעין המשך/הסבר בצורת מאמר מדעי כביכול, כמובן בדוי מהלב, שבו תיאר והסביר בפירוט מהם אותם חיים שהתגלו בכוכב הלכת פלוטו בשנת 2668 ,ו"סיפור -מאמר" זה הופיע בכתב העת המדעי המכובד "נייצ'ר". אפשר לקרוא אותו כאן.

עוד סיפור מרשים על גילוי חיים בפלוטו הוא Gossamer מ-1995 של סופר המדע הבדיוני הידוע סטפן בקסטר, שבו מתגלות על פלוטו צורות חיים מוזרות, שהתפשטו אליו מהירח שלו כארון על ידי מעין קורי עכביש ענקיים, ושמתפשטות כשפלוטו נמצא קרוב אל השמש ואז יש עליו יחסית כמות גדולה של אור.

ב-2006 חיבר סופר המדע הבדיוני גרגורי בנפורד רומן בשם:

The Sunborn שבו המשלחת הראשונה לפלוטו מגלה שכוכב הלכת  גדוש ממש בצורות חיים שונות, כולל  יצורים אינטיליגנטיים שהם עצמם תוצר של ישויות אינטליגנטיות לעין ערוך החיות בעולם זה. נכון להיום זהו הרומן המקיף העדכני והבולט ביותר בנושא אפשרות חיים וחיים אינטליגנטיים על פלוטו.


:

פלוטו בספרות העברית של שנות השישים

Surface of Pluto as envisioned by Don Dixon

פניו של פלוטו כפי שצויירו בידי האמן Don Dixon

בספרות העברית פלוטו מככב בספר נשכח לגמרי של אלישע גלזר, מסע הפלאים בין הכוכבים שיצא לאור ב-1960 עם ציורים של זיוה שישא. גלזר ידוע כיום יותר בסדרה שלו על הילד רפי וחבריו, והרפתקאותיהם בצוללת תוצרת בית במעמקי האוקייאנוסים השונים של העולם.

"מסע הפלאים בין הכוכבים" מתאר את עלילותיו של הילד ארנון אבני, שנלקח בידי טייס צלחת מעופפת מהכוכב נוב שבמערכת "אלפה פרוקסימה" בשנת 1929, ומבלה 24 שנה בחלל החיצון, לפני שהוא חוזר לכדור הארץ. בדרך מבקרת החללית בכוכב הלכת פלוטו, וגלזר מעביר לקורא את כל מה שהיה ידוע עליו בשנת 1960.

"'לא כדאי לנו כי נבזבז עליו את זמננו ואל לנו לסטות בגללו' אמר המפקד. ׳הוא אינו אלא גוש אבן קר וגודלו 1.5 מגודל הארץ ואינו אלא אסטרואיד ענק בקוטר 14 אלף ק"מ בערך'".

אך הם נאלצים לחנות על הכוכב הקר שבו הכל קפוא קיפאון  נצחי. להפתעתם הם מגלים בכוכב הקפוא שרידי חיים. מתברר שעל פלוטו הייתה תרבות אנושית מפותחת שאנשיה קפאו למוות. לבסוף הם מגלים שבעבר ה(לא כל כך) רחוק, וליתר דיוק בשנת 1310 לפנה"ס, פלוטו, שהיה קרוב לשמש, הועף ממקומו בידי כוכב נודד שהגיע למערכת השמש והסיט אותו ממסלולו להתרחק לקצוות מערכת השמש, והתרבות המפותחת שהייתה בו גוועה למוות.

באותו הזמן הכוכב הנודד גרם לאירועים המדהימים שליוו את יציאת מצרים של משה רבנו ובני ישראל  בכדור הארץ.

גלזר כנראה לקח את הרעיון הזה מספר של עמנואל וליקובסקי "עולמות מתנגשים", שפורסם עשור קודם, ושתיאר אירוע דומה שקרה בעבר הרחוק לדעתו במערכת השמש, והיה הבסיס לאירועים המתוארים בתורה.

אנשי החללית מקימים לתחייה גבר ואישה פלוטאים ולוקחים אותו לכוכבם, שם הם מולידים ילדים ומקימים לתחייה את גזעם. אלו נחושים בדעתם לחזור לעולם המת אך לבסוף מתיישבים על כדור הארץ.

ספר מדע בדיוני ישראלי נוסף שעסק בפלוטו היה "קיסר כוכב הסגול", הספר הראשון והטוב ביותר בסדרת "ראל דארק כובש החלל" מאת א.בנש. בספר צוות ספינה ממושבות החלל המורדות מגיע בשנת 2222 בדרכו לכוכב הקרוב למערכת השמש פרוקסימה קנטאורי, ונוחת בדרך בפלוטו, עולם מסוכן שכל מי שהגיע אליו בעבר נעלם. הם מוצאים שתושביו הם בלתי נראים אך אנושיים, והם מורדים באימפריה המוסלמית של ארקטורוס.

(ראו מאמר שלי על ספר זה "כוכב האפשרויות הבלתי מוגבלות")

כדאי להיזכר גם בכלב פלוטו המפורסם האחר. לא זה של וולט דיסני, שנטען שמצאו לו תצורה דומה בכוכב פלוטו עצמו, אלא זה של לאה גולדברג לפי סיפור מאת דינה רון שאותו אייר בן-זוגה ארי רון – והפך לקלאסיקה של ספרות הילדים העברית. גיבור הספר "איה פלוטו" משנות החמישים התבסס על כלב אמיתי בקיבוץ שנקרא פלוטו, כנראה על שם הכלב של וולט דיסני, שכאמור, נקרא כנראה על שם כוכב הלכת.
אולי מן הראוי שעל כוכב הלכת פלוטו יקראו הר או מכתש על שם לאה גולדברג והיוצרים האחרים של "איה פלוטו"? אסטרונומים ישראלים לתשומת ליבכם. מן הראוי לדאוג לעניין הזה.

כוכב הלכת הכפול – כארון הירח של פלוטו

פלוטו וירחו כארון בצילום של "ניו הוריזונס"

כיום ברור שכארון, הירח של פלוטו, קרוב מאוד בגודלו יותר מכל ירח אחר במערכת השמש לכוכב הלכת שאותו הוא מקיף, והמדובר אם כך בסוג של "כוכב לכת כפול".

Ludek Pesek-Space Artist

painted by Ludek Pesek,

Pluto seen from its moon Charon

http://www.ludekpesek.ch/ludek_peseks_role_as_a_space_artist.php

בסדרה של סופר המדע הבדיוני אדמונד המילטון  שפורסמה בשנות ה-40 "קפטן עתיד" – Captain Future, המתרחשת בעתיד הרחוק – שנות התשעים של המאה ה-20 – ושלימים נעשתה לסדרת אנימה יפנית, תיאר המילטון את פלוטו וחזה שיש לו שלושה ירחים, ואף  נתן להם את השמות שיתנו להם בהמשך במה שנראה כנבואה מדהימה. שכן המילטון הבין נכונה בשנות ה-40, שאם יתגלו בעתיד ירחים לפלוטו, השמות יהיו קשורים למיתולוגיה של אל העולם התחתון פלוטו.

מפת פלוטו כפי שדומיין בסדרת "קפטן עתיד" בשנות ה-40 של המאה הקודמת

בספר המדע הבדיוני "מלחמה לנצח" מאת ג'ו הלדמן, שפורסם ב-1974, משתמש כדור הארץ בכארון, כוכב לכת מרוחק אף יותר מהשמש מפלוטו, כבסיס אימוני לחימה בחייזרים. זה היה לפני שהירח, שלו ניתן השם במציאות, התגלה.

copertina di L'anello di Caronte

כארון, הירח הגדול של פלוטו, התגלה רק בשנת 1978. מאז הגיעו למסקנה שמאחר שהוא כה קרוב באופן יחסי בגודלו לכוכב הלכת הננסי שאותו הוא סובב, הרי אפשר לקרוא לשניהם מעין "כוכב לכת ננסי כפול".

טבעת כארון

כארון עצמו, לאחר שהתגלה לבסוף בידי האסטרונומים, "מככב" בספר "הטבעת של כארון", מאת רוג'ר מקברייד אלן (1990). הירח של פלוטו משמש כמיקום מרכזי של העלילה העוסקת במאבק בחייזרים פולשים מוזרים ש"חוטפים " את כדור הארץ ומעבירים אותו למערכת שמש אחרת.

גם משם אנו קיבלנו בחודשים האחרונים תמונות בידי "ניו הורייזון", מהירח שעצם קיומו ושמו נחזו לראשונה בידי סופרי מדע בדיוני.

פלוטו בסיפורי פלאש גורדון

Appeared in  Planet Comics #45 1946 צייר: מורפי אנדרסון.

פלוטו התגלה רק 15 שנה לפני ש"סיפור" זה פורסם וכמובן דבר לא היה ידוע עליו. בקומיקס עסקו מעט מאוד בפלוטו, והסיפורים הבודדים שעסקו בכוכב הלכת התשיעי היו כמעט תמיד למטה מבינוניים וגרוע מזה.

את הסיפור בשלמותו אפשר לראות כאן.

פה ושם פלוטו הוזכר בסדרת הסיפורים על באק רוג'רס, איש המאה ה-25. למשל בסיפור הזה, שהופיע גם בעברית, "באק רוג'רס -שומר מלכות היופי", שבו מוצגת לפנינו מלכת היופי של כוכב הלכת פלוטו כשהיא קפואה לחלוטין.

ככל הנראה הטיפול הנרחב והמעניין ביותר בעולם זה בקומיקס, היה במסגרת סדרת איש החלל פלאש גורדון. בסיפור שפורסם בסוף שנות החמישים, ועסק ביצירת סרט על פלוטו, ועוד בסדרה של ארבעה סיפורים שפורסמו בסוף שנות השישים וכולם תורגמו לעברית.

המחבר של כולם היה סופר המדע הבדיוני הידוע הארי האריסון. שניים מהם צוירו בידי עמנואל מק רבוי,  שנפטר בפתאומיות, והוחלף בשניים האחרונים בידי דן בארי. בסיפור הראשון בסדרה, כדור הארץ מקבל שדר "אס-או-אס" מספינה שנעלמה על פלוטו, ופלאש גורדון מארגן משלחת על הירח למבצע הצלה.

בסיפור השני הצוות מגיע לבסוף לפלוטו, ונתקל שם בחייזרים מפותחים מעולם אחר, שלומדים את בני האדם ומבצעים עליהם ניסויים אותם הם עוברים בהצלחה.

בסיפור השלישי, אנשי כדור הארץ בשיתוף עולם חייזרי מנסים להתיישב על פלוטו. הסיפור מתאר את מסעם של פלאש וידידו החייזר אנגור במשלחת משותפת, בניסיון של שני כוכבי הלכת ליישב את כוכב פלוטו הקפוא והעוין – אך העשיר במחצבים. האם יצליחו, או שמא יגלו צורות חיים עוינות על העולם הקפוא?

הפרויקט, מתברר, מעיר לתחייה את החיים המפלצתיים שקיימים באופן רדום על פלוטו (את הסיפור "פלאש גורדון במשלחת לכוכב הלכת פלוטו" אפשר למצוא ב"יקום תרבות" כאן ).

התיאור של משלחת משותפת לשני גזעים משני עולמות בשתי מערכות שמש שונות – שניהם היו עוינים זה לזה בעבר – במטרה ליישב כוכב לכת שלישי בשיתוף פעולה, הוא נדיר מאוד בקומיקס ובמדע הבדיוני. ככל הנראה יש כאן רמיזה ברורה למלחמה הקרה בין ארה"ב וברית המועצות, שעם זאת הביאה גם לשיתוף פעולה בחלל בין שתי המעצמות.

זהו סיפור שונה מאוד באופיו מסיפורי פלאש גורדון הרגילים והאופטימיים מטבעם, שבהם ברור לנו תמיד שפלאש ינצח בהם. הוא קודר ואף טראגי. מן הסתם יש בסיפור הזה גם משל אקולוגי, שאפשר להתמודד עם יריב אחד או שניים, עם תרבות חייזרית שלמה – אבל אי אפשר להתמודד עם עולם שלם.
נושא האקולוגיה עוד לא היה "אופנתי" כל כך כשסיפור זה פורסם ב-1968, אבל דווקא היום הוא רלוונטי מאוד. "פלאש גורדון במשלחת לפלוטו" הוא סיפור יוצא דופן בכל "הקאנון" של סיפורי פלאש גורדון. הגיבור ואנשי צוותו אינם מנצחים לבסוף את האויבים החייזריים. נהפוך הוא, הם מובסים בידי העולם הקם לתחייה זמנית של פלוטו ונאלצים לסגת בסיום טראגי. "הכל היה לשווא", נאנח פלאש גורדון בסיום.

הארי האריסון ודאן בארי החזירו ב-1969 את פלאש גורדון לכוכב הלכת פלוטו בעוד סיפור אחד נוסף וסופי על פלוטו, שבו כדור הארץ מיישב חייזרים פולשים בכוכב הלכת הקפוא. בסופו של דבר אפילו החייזרים מחליטים למרוד ולברוח מהעולם המפחיד (את הסיפור "פלאש גורדון נגד הפולשים בכוכב הלכת פלוטו" אפשר למצוא ב"יקום תרבות" כאן).

בסיפורי פלאש גורדון, כמו בסיפוריו של ה.פ.לאבקראפט, פלוטו העולם המרוחק ביותר, וכן גם הקודר ביותר של מערכת השמש, מייצג את האימה האולטימטיבית. עולם שאסור להתקרב אליו. אבל יש גם תיאורים אחרים של פלוטו כעולם שמן הראוי מאוד לבקר אותו ולדעת מה קורה שם.

Ski Pluto

כידוע, במציאות בני האדם הגיעו למסקנה שיש להגיע, ואפשר להגיע, גם לפלוטו ולכוכב האח שלו כארון, ולחקור גם אותם – בהישג הגדול ביותר של שנת 2015 – ההישג שעבורו היא תיזכר בדורות הבאים.

ראו גם:

אתר "הניו הוריזונס"

שמות של מקומות בפלוטו וכארון הניתנים על שם יוצרי ויצירות מדע בדיוני

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע בדיוני, מדע פופולרי, קומיקס עם התגים , , , . קישור קבוע.

8 תגובות על כוכב הלכת הכפול: כוכב הלכת (הננסי) פלוטו וירחו כארון בספרות המדע הבדיוני

  1. מאת אלי אשד:‏

    will NASA Ever Send Astronauts To Pluto?

    http://www.forbes.com/sites/brucedorminey/2015/11/23/will-nasa-ever-send-astronauts-to-pluto/

    Bruce Dorminey , CONTRIBUTOR
    I cover over-the-horizon technology, aerospace and astronomy.

    Pluto’s rich chemistry also provides the basic ingredients for life.
    Is Pluto’s geology stable enough to support such a habitat?
    With its nitrogen-dominated atmosphere and water-rich icy surface, Pluto seems much more hospitable than even the most sanguine planetary scientists would have wagered a decade ago. But could it ever play host to an Antarctic-styled research station?

    That is, as a base to routinely house researcher/astronauts out to give humans a foothold in the outer reaches of our solar system?

    “The notion of a Pluto base figures prominently in the anime ‘Star Blazers’ from my childhood, so it’d be wonderful if there were a good reason for it,” said Gerard van Belle, a research astronomer at Lowell Observatory in Flagstaff, Az., where Clyde Tombaugh discovered the diminutive dwarf planet some 85 years ago.

    A month after the publication of the first detailed science analysis of NASA ’s Pluto flyby, however, seems as good a time as any to look many decades hence. That is, at a time when humanity might actually mount an effort to send astronaut researchers to Pluto’s frozen surface.

    “The biggest obstacle is going to be how far you are from the Sun,” Will Grundy, head of New Horizons’ surface composition team and a planetary scientist at Lowell Observatory, told me.

    In really rough numbers, says Grundy, we get a thousand watts per square meter from the Sun and it’s only one watt per sq. meter at Pluto, so you have to make up the extra 999 watts to keep the temperature comfortable.

    This image released by NASA on Thursday, Oct. 8, 2015, shows the blue color of Pluto’s haze layer in this picture taken by the New Horizons spacecraft’s Ralph/Multispectral Visible Imaging Camera (MVIC). The high-altitude haze is thought to be similar in nature to that seen at Saturn’s moon Titan. This image was generated by software that combines information from blue, red and near-infrared images to replicate the color a human eye would perceive as closely as possible. (NASA/JHUAPL/SwRI via AP

    “I don’t think it would be that much harder to have a base on Pluto than any other hostile solar system environment,” said Grundy. “The main issue is cold; you’d need good insulation and heat. Rather than terraform the whole planet, you would just make your habitat [work].”

    There would not be any real difference in a base on Pluto and a base on the Moon, Alan Binder, the principle investigator on NASA’s Lunar Prospector mission and a longtime advocate of lunar colonization, told me.

    Binder says once at Pluto, astronauts would have a virtual cornucopia of volatile compounds such as water, methane and nitrogen ices as well as carbon monoxide to use for construction, life support, even chemical propellant. In contrast, Binder notes that if setting up shop on the lunar surface, one would have to import most of these compounds.

    Having a base on Pluto, would also offer future planetary scientists the chance to literally get their hands on primordial components of the early outer solar system, while living and working atop a world that remains both puzzlingly-active and geologically-complex.

    “There is an incredible of wealth of stuff that’s going on; in terms of glaciation, convection, tectonics and mountain building,” said Grundy.

    And as Grundy notes, Pluto’s rich chemistry also provides the basic ingredients for life.

    With a diameter only half that our Moon, Binder still suspects Pluto could harbor subsurface oceans that potentially have present-day microbial life. As he points out, the dwarf planet appears to have geologic sources of energy that thus far remain unidentified. Thus, he says future researchers on the surface would study the atmosphere; Pluto’s climate; its interior via seismology and its surface ices.

    “It’s the same set of things we would do on the Moon or Mars or any planet,” said Binder.

    Pluto’s surface would also be ripe for astronomy.

    Well beyond Jupiter and our solar system’s region of local zodiacal dust, electronically-linked arrays of an optical and/or radio telescopes should offer astronomers an extraordinary view of the cosmological deep sky and the earliest universe.

    Even a modest wide-field, near-infrared telescope on Pluto’s surface would offer astronomers a great way to search for and characterize objects at the outer edge of our solar system’s Kuiper Belt.

    It could give astronomers an opportunity to detect and observe comets in the Oort Cloud, the heretofore unseen leftover reservoir of trillions of comets that orbit our solar system at a distance of a light year from Earth. A telescope on Pluto might even aid in detecting and determining the orbits of hundreds of potentially earth-threatening long-period comets.

    Pluto’s sheer cold, says van Belle, would be useful for mid-infrared observations. And he notes the dwarf planet’s strangely-inclined, 17-degree orbit above the rest of our solar system could provide astronomers with an interesting planetary vantage point.

    But as van Belle told me, getting there much more rapidly than New Horizons — which traveled to the Pluto system at the relative breakneck pace of 9.7 years, is the key to changing the current interplanetary travel and logistics paradigm.

    Grundy says Pluto’s orbital inclination would also provide an advantage in launching interstellar probes, provided that the probe was traveling toward a star in the direction of Pluto’s orbital motion.

    If one was aiming for chemical propulsion, Grundy says Pluto has enough hydrocarbons and oxygenated materials like water and carbon monoxide to make hydrogen and oxygen fuel.

    But what would it take to actually build a polar-styled base?

    Robotic spacecraft would first construct the base in situ; then use a plethora of RTGs (Radioisotope Thermoelectric Generators) to power and heat it. It would likely resemble an Antarctic-styled research station on a platform secured by rigid reinforced stilts.

    Is Pluto’s geology stable enough to support such a habitat?

    “It’s a water-based substrate with all these volatiles on it,” said Grundy. “But if [its geology] can build mountains, you could put a building on it.”

    Yet Grundy cautions, Pluto isn’t a likely candidate for wholesale terraforming.

    “The only reason Pluto is able to hang onto all those volatiles is because they are so cold,” said Grundy. “If you warm it up, a lot of that stuff would shed to space and Pluto would turn into a monster comet.”

  2. מאת אלי אשד:‏

    אז מה בעצם המשמעויות של התגלליות לגבי פלוטו מה"ניו הוריזונס" ?\המאמר הזה נותו תשובה לגבי מה שהיה ידגוע על פלוטו לפני שהחללית היגיעה אליו .

    Pluto Wins

    It may not be a planet, but Pluto explains the whole solar system.
    http://www.slate.com/articles/health_and_science/mysteries_of_the_universe/2014/02/pluto_new_horizons_mission_the_dwarf_planet_explains_the_history_of_our.html
    By Robert Irion

    It's time to stop throwing pity parties for Pluto. The beloved not-quite-planet is about to become the star of our solar system. I'll go out on a limb and predict that in July 2015, the up-close photos of Pluto we'll get from a NASA spacecraft will be the most popular astronomical images of a generation. Screensavers, posters, live TV, Twitpics, you name it—Pluto will be everywhere. After all, we've been wondering what it looks like for decades.

    But even now—and this is what most people don't realize about Pluto—we owe that little iceball a ton of respect. It led the way to a brand-new view of what our solar system is really made of. Here's the answer in advance: Almost all of the worlds circling our sun are like Pluto. There are thousands of them. Pluto's orbit, which used to seem weird, also showed us the violent history of how the big planets—the ones that get all the glory—got to where they are now. Its idiosyncrasies gave us the first, and best, clues about the history of our little nook of the Milky Way.

    In other words, Pluto rules, regardless of what we humans deign to call it.

    Formerly our ninth planet, Pluto was downgraded to "dwarf planet" in 2006 by some stuffy folks at the International Astronomical Union. A lot of astronomers disagreed, and Plutophiles howled. But the deal was done, and Pluto became a trendy verb. "I've been Plutoed" is a terrible thing to hear at the office. Even diminutive Tom Cruise got into it. A character in his Mission: Impossible—Ghost Protocol movie whined to him about a codename: "Why am I Pluto? It's not even a planet anymore."

    All this angst over something that, to be charitable, is a smudge of light. No missions have flown past Pluto, so we're limited by what we see in telescopes. The object, with a surface area the size of Russia, is so far away—currently about 3 billion miles, more than 30 times the distance between Earth and the sun—that even the best telescopes show Pluto as an indistinct disk with light and dark patches. It has a gossamer atmosphere, frosts made of nitrogen and methane and carbon monoxide, and a whopping moon called Charon (pronounced by some astronomers with a soft "Sh" and others with a hard "K" sound). The Hubble Space Telescope has spotted other flecks of light circling Pluto: four more moons. Most everyone thinks Pluto has a bunch of other companions.

    Beyond that, Pluto has remained mysterious. That will all change in 17 months.

    On July 14, 2015, the New Horizons spacecraft will whip past Pluto at more than 30,000 miles per hour after a flight lasting almost a decade. It carries what mission director Alan Stern calls "the best first-reconnaissance set of instruments for a planet, ever." We've had some amazing first looks at the four giant planets over the decades: majestic Jupiter and its bizarre moons, Saturn's ethereal rings, and the ocean-hued Uranus and Neptune. If you're old enough to remember the transformations of those bodies from blobs to fully realized worlds by the Voyager missions, you know the potential impact of Pluto's debut.

    Not long ago I visited Stern at his home base, the Southwest Research Institute in Boulder, Colo. SwRI is Obsession Central for Pluto, and Stern is at the core of it. He's an intense man with a compact build, a flier of high-altitude jets, and a former official at NASA. He can tell you, down to the minute, what the spacecraft and its observing tools will do during the zippy encounter. His nimble team has practiced the entire event many times. And he bristles, rightfully so, when any story (including one of mine, I must confess) refers to Pluto as an "oddball" or a "misfit."

    "Pluto was the harbinger of knowledge that the solar system has thousands of planets, and nearly all of them are tiny," Stern says. Pluto and those other icy worlds inhabit a vast realm of the solar system called the Kuiper Belt. New Horizons will pay the first visit to such a world.

    The biggest question is about Pluto's surface: Is it alive or dead? Pluto's craters, ridges, valleys, and other landforms may have been frozen and locked in place for eons. The sculpted ices of nitrogen, methane, and carbon monoxide would look eerie and beautiful, but it's less interesting scientifically if Pluto is stuck that way. There's a chance—despite surface temperatures of about minus-400 degrees Fahrenheit—that some internal source of heat could make Pluto's surface ooze, flow, and perhaps erupt with icy geysers.

    The largest moon of Neptune, called Triton, ebbs and shifts in such ways, creating fabulously exotic terrains. Scientists think Triton is one of Pluto's cousins, captured by Neptune from the Kuiper Belt billions of years ago. Comparing the two worlds, so unlike anything else we've seen up close, will consume scientists for years.

    Pluto's tenuous atmosphere is another focus for New Horizons. From Earth, it's a nearly imperceptible wisp around Pluto's margins. The light-and-dark patterns seen by Hubble are the barest hint that the atmosphere and the surface interact as the planet's climate changes. Pluto's oval orbit takes it so far away (up to about 50 times the distance from Earth to the sun) that the atmosphere may freeze out as bright crystals onto a surface tinged red by methane. The spacecraft also may see clouds and fog: Plutonian meteorology, driven by the planet's all-natural global warming and cooling.

    Surface of Pluto
    T
    The barely-there atmosphere has kept us from knowing exactly how big Pluto is. Marc Buie, Stern's colleague at SwRI, wrote his Ph.D. thesis on Pluto as a last-minute swap 30 years ago, and the planet's elusive size has fascinated him since. "We're finally going to know the diameter of Pluto!" he told me in an urgent voice that only an obsessed scientist could conjure. For the record, Buie's published estimate is 2,306 kilometers (1,433 miles) in diameter. (In contrast, Earth's moon is 3,475 kilometers wide.) But Buie confided: "I think it's closer to 2,320 kilometers." Stay tuned!

    luto's retinue of moons entices the team as well. Charon, first spotted in 1978, is so bulky compared with its parent—about one-tenth the mass of Pluto—that scientists regard the Pluto-Charon system as a double planet. The other moons orbit this pair: icy shards called Styx, Nix, Kerberos, and Hydra. Here's the nifty part: Those four moons take almost precisely three, four, five, and six times longer to orbit Pluto, respectively, than Charon does. It's cold clockwork on a satellite scale.

    To the SwRI team, this waltz points to a long-ago cataclysm. Some other object from the Kuiper Belt—Stern thinks it was about 600 miles wide—slammed into Pluto to spawn Charon and the other whirling bits. Gravitational kicks and ongoing collisions with smaller debris then shifted the orbits, over time, into the synchrony we see today. If true, that scenario suggests Pluto has more moons; Stern wouldn’t be surprised if he saw at least 10.

    Crash remnants could be spinning in New Horizons’ path, so an onboard telescope will peer ahead next spring and summer. If the approaching spacecraft has to avoid plowing into smaller fragments, it would be a rather more graceful version of the famous asteroid-dodging sequence in Star Wars—fitting for a mission led by a jet jockey.

    Then there's Pluto's orbit, which gave Pluto its oddball reputation ever since Clyde Tombaugh identified it as a planet in 1930. Pluto's languid 248-year-long path tilts way out of the flattened plane in which the other planets orbit the sun. It also swoops near and far, lasso-style. (For 20 years in every orbit, Pluto is closer to the sun than Neptune is.) To SwRI theorist Hal Levison, that orbit is a thing of beauty. It's his portal to an outer solar system full of objects on similar orbits. Those motions, he says, preserve traces of a wilder past.

    The major clue came from a curious bond between Pluto and Neptune. As Neptune orbits the sun three times, Pluto orbits exactly twice—in such a way that the bodies never approach one another. This stable connection, called a "resonance," doesn't arise by chance. The planets must nudge one another via gravity and migrate into those orbital paths until the lengths of their orbits form a neat ratio. Then gravity keeps them there. This happened to Pluto's moons, too—and astronomers see the same thing around other stars, where some exoplanets orbit in syncopated lockstep.

    In our solar system, Neptune took the lead. It's so much bigger than Pluto that it dictated how and when Pluto moved. In the 1980s other scientists proposed that Neptune formed closer to the sun and gradually moved outward, pushing Pluto into the off-kilter loop we now see.

    The reaction to this idea was tepid until the 1990s, when telescopes started spotting other objects in the Kuiper Belt. "Pluto is not the lone weird thing," Levison says. Indeed, there are "plutinos," which share the same 2–to–3 orbital bond with Neptune, and "twotinos," which orbit the sun once for each two of Neptune's years. They all got swept into those paths by Neptune's outward march.

    This new vision, an outer solar system sculpted by the gravity of Neptune, has taken hold. "Neptune controls everything now," Levison says. But he and his colleagues didn't stop there. They used Pluto and the rest of the Kuiper Belt to map out a grander, much more startling picture of our entire solar system's youth.

    All four giant planets, they claim, crowded closer together in their orbits in the early age of our solar system about 4.5 billion years ago. They gravitationally tugged on one another, along with swarms of smaller bodies, for hundreds of millions of years. Then, in a spasm set off by an unstable connection between Jupiter and Saturn, the planets migrated violently. Neptune and Uranus might have swapped places. Jupiter's gravity might have even cast a fifth giant planet out of the solar system. As Neptune raced outward and the other planets shifted, they flung asteroids and comets into an icy, rocky blizzard.

    Levison came up with the provocative idea, and many astronomers think it's plausible. Clues are everywhere, he says. Chief among them are the orbits of Pluto's brethren in the Kuiper Belt. They career every which way, but their paths—when mapped mathematically—trace back to an epoch of wandering planets. Mercury and our moon hold other clues: big craters whose ages and patterns suggest a massive storm of comets and asteroids set off by the moving planets, in a pulse lasting 100 million years or so.

    If Pluto and Charon are frozen relics, their surfaces may preserve records of this intense bombardment, too. Charting their roles in the chaotic history of the outer solar system is one more mystery New Horizons may solve.

    As for Pluto's demotion, Levison isn't concerned. "Clyde Tombaugh discovered the Kuiper Belt," he told me, his eyes locked on mine. "That's a helluva lot more interesting than the ninth planet. Pluto is the granddaddy of the most populated region in the solar system, with the most to tell us about our history. It must not mind."

    Stern and his team hope to steer New Horizons toward another, much smaller object in the Kuiper Belt after they bid farewell to Pluto. But for now, the Pluto system has Stern's full attention. It's probably the only time we'll go there in the next half-century, and he's not going to muck it up. He knows how excited we all will be.

    Years ago Stern asked his colleagues to write predictions for what we'll discover at Pluto and seal them in manila envelopes, to be opened after July 2015. Stern doesn't need to unseal his prediction; he recalls it word for word. "What we will find," he wrote, "is something wonderful."

    Robert Irion directs the Science Communication Program at the University of California–Santa Cruz.

  3. מאת חגית בת-אליעזר:‏

    כמה שהרשימה נרחבת ומעמיקה ומעניקה! לה שני קטבים: המדעי העובדתי והספרותי הדמיוני ושניהם במעוף של הרפתקנות וגילוי. ייקח לי זמן הגעה לפלוטו לקרוא ולתפוס את כל האוצר הרעיוני הזה ותודה לאלי אשר ולמצוטטיו הרבים.

  4. מאת אלי אשד:‏

    חללית "הניו הוריזונס" עוזבת כעת את פלוטו ואת כארון וממשיכה אל קצוות מערכת השמש ומעבר להם.לאיפה לשלוח אותה עכשיו?
    אני מציע שמה שיש לעשות עם החללית ש זה להפנות אותה למקום שבו נמצא כנראה כוכב הלכת התשיעי האמיתי שהתגלה כנראה לפני כמה חודשים.זה שאני נותן לו שם זמני או קבוע של "ניבירו "על שם כוכב הלכת מספריו שלה חוקר הישראלי זכריה סיטשין ,עולם שממנו הוא טען היגיע גזע חייזרי קדום אל אבותיהם של השומרים בכדור הארץ.
    וראו על כך ב"יקום תרבות "כאן
    כוכב הנפילים
    http://www.yekum.org/2011/07/%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F/

  5. מאת אלי אשד:‏

    With Pluto in the rear view, this is where NASA's New Horizons could be heading next

    Trent Moore
    http://www.blastr.com/2016-5-23/pluto-rear-view-where-nasas-new-horizons-could-be-heading-next

    It’s been 10 years since NASA launched the New Horizons mission, and the flyby of Pluto was a complete success. But the craft is still functioning just fine, so the space agency is working to line up the next target.

    The New Horizons team is pitching a visit to 2014 MU69, an icy rock in the Kuiper Belt that orbits the sun a billion miles beyond Pluto. Some scientists believe it could hold some answers about the formation of our solar system. The New Horizons craft has already executed the necessary maneuvers to be heading in the direction of MU69, but NASA still has to officially approve to keep the project active. If not, the project (and craft) will essentially be turned off.

    “The Kuiper Belt in general, and the cold classical objects especially, are the most primordial objects," Simon Porter, post-doctoral researcher on the New Horizons mission, told Popular Science. "They were never pushed around by the giant planets; they’re pretty much where they formed and haven’t been disturbed except for occasionally bumping into each other.”

    Though it’s not official, the odds favor an extension for New Horizons. The project cost a mere $700 million (which is chump change for NASA’s budget of billions), and it’s already generated international headlines thanks to the Pluto success. Plus, how often will NASA already have a craft this close to the area? So it’d be scientifically valuable, and create some positive PR buzz, if NASA opts to keep it around.

    The New Horizons team hopes to hear something official this summer from NASA. Fingers crossed it keeps on flyin’.

    (Via Popular Science)

    • מאת אלי אשד:‏

      כוכב הלכת התשיעי המשוער.
      כוכב לכת תשיעי הוא שם זמני שהוענק לכוכב לכת היפותטי במערכת השמש. באשר לקיומו המשוער של גרם שמימי זה נטען שהוסק מהשפעות כבידה על עצמים אחרים, והוא הוצג בינואר 2016.

      ב-20 בינואר 2016 פרסמו האסטרונומים קונסטנטין בטיגין ומייקל בראון מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה מאמר ובו טענו כי מצאו עדות לכוכב לכת תשיעי במערכת השמש. באמצעות מודלים מתמטיים ממוחשבים של מסלולים של גופים טרנס-נפטוניים מרוחקים, בעלי מאפיינים מיוחדים, הם הסיקו שישנה סבירות גבוהה מאוד לכך היא שגוף כלשהו השפיע על המסלולים הללו. לפי המודל שבנו, זמן הקפה של כוכב הלכת הוא כ-10–20 אלף שנים, והפריהליון שלו, הנקודה הקרובה ביותר לשמש במסלולו סביבה, היא כ-200 יחידות אסטרונומיות. המסלול אקסצנטרי מאד והוא נמצא רוב הזמן רחוק הרבה יותר מהשמש, במרחק של בין 600–1200 יחידות אסטרונומיות. מסתו לפי המודל היא 5 עד 10 מסות ארץ והוא דומה בגודלו לענק הגזים נפטון.
      זה לפי הויקיפדיה.
      אני טוען יש לשלוח אלין את "ניו הוריזונס".

  6. פינגבאק: הפולשים הגרמנים מהחלל : משרמן דנבר וקליף פיצ'רגראלד ועד לקלארק דרלטון וולטר ארנסטינג | המולטי יקום של אלי אשד

  7. פינגבאק: הפולש הגרמני מהחלל : מ"שרמן דנבר" ו"קליף פיצ'גראלד" ועד ל"קלארק דרלטון " וולטר ארנסטינג | המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*