צבי אשד הצעיר בתקופה בה מתרחש הסיפור “המשוגעים ואיש האשכולות“.

ב-30 לנובמבר 2013  מלאו עשור לפטירתו של אבי צבי אשד בנובמבר 2003.

לרגל זה אני מעלה סיפור שהוא פירסם מחוויותיו  בשנות ה-40  של מאה הקודמת כעובד צעיר  בחברת החשמל בתל אביב כאשר עוד התגורר בשכונת מונטיפיורי שבה נולד.

יחפניה של תל אביב - האחים זלמן וקלמן - בכיכר מגן דוד יחפניה של תל אביב - האחים זלמן וקלמן - ברחוב אלנבי

זלמן וקלמן ברחובות תל אביב, 1928  לקוח מאת “ישראל הניגלת לעין “אוסף גבריאלה למברג

בסיפור הוא מתאר את הכרותו עם שתי דמויות ידועות בתל אביב של אז האחים הקבצנים “זלמן וקלמן “.

הם היו שני אחים תמהונים  מחייכים תמיד ,שסבבו ברחובות העיר והפכו חלק מנופה וחביבים מאוד על תושביה. יום אחד נדרס האחד מהם על ידי רכבת כאשר הסתובבו על פסי הרכבת , והשני נעלם.. גרסה אחרת קושרת את מותם עם פרעות יפו ב-1921 ואומרת, שהאחים זלמן וקלמן נורו ביפו, בפרדס. אולם כפי שהסיפור -זיכרון שלמטה מראה הם היו עדיין בחיים בשנות הארבעים של המאה.

יש  גם שטוענים שאחד האחים, זלמן,  זכה לכבוד הגדול שהוא שימש  כמקור ההשראה לשיר הילדים של אז”זלמן יש לו מכנסיים” בגלל מכנסיו המופשלים באופן תמידי.

זַלְמָן יֵשׁ לוֹ מִכְנָסַיִם
מַגִּיעוֹת עַד הַבִּרְכַּיִם
אִם יִפְּלוּ הַמִּכְנָסַיִם
אָז יִרְאוּ לוֹ אֶת הַ –
זַלְמָן…
(  אבל על פי גירסה אחרת מי ששימש כמקור האמיתי של השיר היה  דמות מכובדת יותר זלמן שז”ר לימים נשיא מדינת ישראל ).
בסיפור מתואר גם מי  שהיה אז המנהל הכל יכול של חברת החשמל במחוז הדרום יוסף-שמואל שפירא וקשריו המוזרים עם שני האחים האלו.
הסיפור –רשימת זיכרון פורסם בכתב העת “נתיב ” גיליון מספר 48 בינואר 1996 הוא מועלה כאן סרוק מאותו כתב עת.

אלי אשד

“.

ראו עוד על צבי אשד המחבר

צבי אשד המחשמל של מחוז הדרום

רחל אשד –אישתו של צבי אשד

הגליון של נתיב הוא כאן

7 תגובות

  1. אלי היקר כמי שהכיר את אביך ז”ל שנים רבות ,קראתי בענין רב את הכתבה שכתובה בשפה שנונה ובכשרון רב.גם אני זכיתי לשמוע מאבי שעבד בחברת החשמל באותן שנים סיפורים אודות “אדון שפירא” יהי זכרו ברוך .

  2. גם לי כילדה תל אביבית בשנות הארבעים של המאה שעברה יש זיכרון עם השניים
    שעה שטיילתי עם אבי ברחוב ראיתי אותם נשענים על גדר של בית , הייתה לי תחושה של פחד נורא משום
    ששניהם החלו הולכים אחרינו ונועצים בי עיניים למעשה לא בי נעצו עיניים אלא בכעך הגדול שאחזתי בידי
    זאת הוברר לי מאחר שנצמדתי לאבי בחוזקה והחוורתי מאוד . אבא החכם חיבר אחד ועוד אחד
    מיהר נו לקיוסק הסמוך ואבא קנה שני כעכים גדולים וביקש ממני לגשת לזלמן וקלמן ולכבדם
    הם חייכו אלי לקחו את הכעכים ואני הרגשתי גיבורה , לא פחדנית

  3. גדלתי במעונות עובדים ג’, ברח’ מזא”ה 67 בת”א. הבנין שלידנו, מס’ 69 נבנה כבית מגורים, אבל לאחר שעמד שומם תקופה לא מעטה הוסב למפעלי ליטוש יהלומים, בעיקר לתצרוכת הצבא הבריטי, כפי שסופר לנו. בתקופה שהבית היה שומם התגוררו בו שני קבצנים שקראנו להם זלמן וקלמן. היות ובמאמר מצוין איזור לב תל אביב כאיזור בו שוטטו וחיו שני האחים, יש להניח שמדובר באותם אנשים. בחדרים בהם התנחלו הם היו כותבים על הקירות משפטים בעברית וערבית. אין לי מושג מה עלה בגורם, אבל יום אחד הם נעלמו.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה − שלוש =