מבעד לחלון : שני שירים מאת ג'ין נורדהאוס

ג'ין נוֹרְדְהָאוּס נולדה למשפחה יהודית ב-1939 בבולטימור שבמדינת מרילנד בארה"ב.  היא סיימה את חוק לימודיה בפילוסופיה במכללת בארנארד וקיבלה תואר דוקטור בספרות גרמנית מודרנית מאוניברסיטת ייל.  נורדהאוס ביקרה בישראל ואחד מספרי שיריה, קופי החרסינה של משה מנדלסון, תורגם לעברית על-ידי משה דור  וראה אור בהוצאת "כרמל" ב-1996.

שן ארי לאמי

כָּמָה אָהַבְתִּי שְׁמָשׁוֹת קוֹצָנִיּוֹת אֵלוּ,

מוּשְׁרָשׁוֹת עַקְשָׁנִיּוֹת כַּיַּלְדוּת

בָּעֵשֶׂב, קְשׁוּחוֹת כִּילָדָיו

גִּדְלֵי-הָרֹאשׁ שֶׁל הָאִכָּר—שְׁטִיחֵי

שֵׂעָר צָהֹב, שֶׁשּׁוּלֵיהֶם גְּזוּרִים עַל-פִּי קְעָרָה.

כָּמָה מוּצָקִים הָיוּ וְכָמָה

אִטִּיִּים בַּהֲפִיכַת עַצְמָם

לְגַלַכְּסִיּוֹת, כִּפּוֹת שֶל כּוֹכְבֵי רְפָאִים

שֶׁכִּמְעַט לֹא תֵּרָאֶינָה בַּיּוֹם,

מוֹחוֹת נֶאֱחָזִים בַּחַיִּים

עַל-גַּבֵּי גִבְעוֹלִים יְרֻקִּים נוּקְשִׁים.  כָּמוֹךְ,

כָּמוֹךְ, בַּקֵּץ.  אִלּוּ נִמְצֵאת כָּאן,

הֲיִיתִי קוֹטֶפֶת כַּדּוּר רוֹטֵט זֶה כְּדֵי לְהַרְאוֹת

אֵיזֶה יֹפִי עָשוּי דָּבָר לַעֲטוֹת

לְמַעַן יִתָּלֵשׁ בִּנְשִׁימַת חֲטָף.

מבעד לחלון בירושלים

אוֹר חוֹזֵר לַאֲבָנִים

כְּדָם אֶל הַבָּשָׂר

מְצִיפָן בְּרֶמֶז

אֹדֶם.  בְּהַשְׁקִיפִי עַל הָעִיר הַקָּרָה

הַמִּתְחַיָּה אֲנִי מְהַרְהֶרֶת עַל

מֵתַי שֶׁלִּי.  אֲפִלּוּ בְּטֶרֶם הִטְמַנּוּ

אוֹתָם בַּאֲדָמָה, הֵחֵלוּ

הַעֲצָמוֹת לְהִתְפּוֹרֵר בְּגוּפוֹתֵיהֶם.

עַכְשָׁו הֵם מוֹלִיכִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלַי

עַל פְּנֵי גִּבְעוֹת אֶבֶן, מַעְפִּילוֹת

עַל אוֹטוֹבּוּסִים וּמְגִיחוֹת מִתּוֹכָם, בּוֹדְקוֹת

אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה מִבַּעַד לְנַקְבּוּבִיּוֹתַי.

יִהְיֶה הַמָּזוֹן שֶׁאֶטְעַם אֲשֶׁר יִהְיֶה,

אֲנִי טוֹעֶמֶת אוֹתוֹ בִּשְׁבִילְךָ.  גַּם מֵאַשְׁמָה זֹאת

נִקִּיתִי אֶת עַצְמִי.  רַק הַהֵעַדְרוּת

נִשְׁאֶרֶת, כֹּה עֲצוּמָה

שֶׁאֵין מִלִּים בְּפִיהָ.  אֲנִי מַתְחִילָה לְהִתְנוֹדֵד

כְּדֶרֶךְ הָאֲדוּקִים, צַעַר

וּתְפִילָה וְהַכָּרַת תּוֹדָה, תְּנוּעָה אַחַת

גּוֹאָה בַּגּוּף.  עַתָּה הַצִּפֳּרִים

נוֹסְקוֹת, וַאֲנֹכִי יוֹדַעַת

שֶׁכָּל הַמֵּתִים לְמִן רֵאשִׁית הַזְּמַן

קָמוּ וְנֵעוֹרוּ.  הַקְּבָרִים

בַּסֶּלַע הִתְרוֹקְנוּ.  הַשֶּׁמֶשׁ

חֲבוּשַׁת עָנָן, נֶחֱלֶצֶת מֵאַסּוּרֶיהָ

כְּדֵי לְהִתָּלוֹת עַל הַגִּבְעָה שֶׁמֵּעַל לְגֵיא הִנּוֹם,

צָבָה וַעֲגֻלָּה כְּרוּחַ רְפָאִים

בִּדְמוּת בַּלּוֹן, אֶחָד מִפַּנָּסֵי הָרְחוֹב

אֲשֶׁר שָׂרְדוּ מִיַּלְדוּתִי

וְהוּא עוֹדוֹ זוֹרֵחַ בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר.

  תירגם מאנגלית משה דור

ראו גם

"אתונו של בלעם "

 

 

הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*