המסע בזמן של משה רבנו

משה על הר סיני.

אורי מאיר דן בסיפור תלמודי מהמאה השלישית לספירה  שהוא ככל הנראה אחד הסיפורים הראשונים שנכתבו אי פעם על נושא המסע בזמן. סיפור מסעו של משה רבנו מהר סיני בשנת 1200 לפני הספירה לישיבה של רבי עקיבא במאה השנייה לספירה.

אורי  מאיר טוען שזהו גם הסיפור הקדום ביותר הידוע שעוסק  במסע בזמן לעבר.

המסע בזמן של משה רבנו

מאת אורי מאיר

כידוע  התלמוד הבבלי משובץ באגדות רבות. בימים אלה של 'חזרה אל ארון הספרים היהודי', נראה כי אגדות רבות מתוך התלמוד זוכות לעדנה של לימוד ברבים, התייחסות עיתונאית, ואף מאמרים אקדמיים.בתוך אגדות התלמוד נראה כי האגדה העוסקת במשה רבנו העולה למרום, וראה את הקב"ה קושר כתרים לאותיות, זוכה להתייחסות ולקריאה רבה במיוחד ואף כי פלגים שונים בעם היהודי 'מאמצים' את האגדה כדי לטעון טענות אידאולוגיות שונות.

תופעה מבורכת נוספת בספרות העברית הנכתבת בעת כתיבת שורות אלה, היא הפריחה של ספרות בז'אנרים של מדע בדיוני ופנטזיה. לעתים קרובות הספרות העברית בת זמננו הנכתבת בז'נרים אלה בוחרת לעסוק ב'מיתולוגיה יהודית' בכלל, ובקשר שבין אנשים בעם ישראל ובין האלוהות בפרט.

באופן טבעי, גם הנושא של מסע בזמן זוכה להתייחסות בספרות העברית הנכתבת בז'אנרים של מדע בדיוני ופנטזיה, כפי שהוא זוכה להתייחסות גם בספרות העולמית בז'אנרים אלה.המחקר של ז'אנר המדע בדיוני והפנטזיה בעברית מציב בפני החוקר קשיים מתודולוגיים ניכרים, כיוון שמחד יש לפנינו ז'אנר חדש, הפועל בישראל בצורה דומה לאופן פעולתו באנגליה למשל, ומאידך ישנם שורשים או מוטיבים שניתן לטעון שהם 'מוטיבים מדע בדיוניים' בכל הרבדים של הספרות העברית הקלאסית.

לדעתי יש מקום לחקור את האגדה 'כתרים לאותיות' כיצירה המכילה מוטיבים של מדע בדיוני בכלל, ושל מסע בזמן בפרט. כיוון שהסיפור מופיע בעברית בתלמוד, ניתן לשייך את הגרסאות המוקדמות שלו למאה השלישית לספירה ( בערך מאה שנה לאחר מותו של אחד מגיבורי הסיפור רבי עקיבא)  מה שהופך אותו לאחת היצירות הקדומות ביותר שנכתבו אי פעם על נושא המסע בזמן.

הסיפור מיוחס לרבי יהודה בר יחזקאל ( בערך 219-299 לספירה) שמצידו מייחס אותו למורו רב הלא הוא אבא בר איבו (ג'תתקל"ה, 175 לערך -247; נודע בתלמוד בפשטות בכינוי רב, ומכוּנה גם אבא אריכא) .

נוסח האגדה בתלמוד הבבלי

הערה: פתיחת ראשי התיבות, הפיסוק, וההפרדה לשורות הן שלי.

תלמוד בבלי מסכת 'מנחות' דף כ'ט עמ' ב'

1 אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות.

אמר לפניו: רבונו של עולם' מי מעכב על ידך?

אמר לו: אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.

5 אמר לפניו: רבונו של עולם, הראהו לי!

אמר לו: חזור לאחורך.

הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: 'רבי, מנין לך?' אמר להן: 'הלכה למשה מסיני'. נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה.

אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?

10 אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני!

אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו.

אמר לו: חזור [לאחורך].

חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין

אמר לפניו: רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה?

15 אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני! "

כמה מלים על האגדה 'כתרים לאותיות' בספרות המחקרית

יונה פרנקל

יונה פרנקל עוסק בהרחבה בסיפורנו במאמר ‫'שאלות הרמנויטיות בחקר סיפור האגדה'[1]. גישתו העיקרית של פרנקל לסיפור ניתנת לתמצות במשפט שלו: "עניינו של הסיפור הוא התגובה הנפשית-הרגשית של משה רבנו על הפגישה עם רבי עקיבא ו'תורתו', והיא עניין ספרותי מובהק…"[2].

במשפט זה ניתן לראות כי פרנקל מעוניין לבחון את הסיפור כסיפור אחדותי, בכלים ספרותיים. בהמשך אותו טיעון, הוא מחלק את הסיפור לשלושה חלקים, שהם בעצם שלושה חלקים של הדיאלוג בין משה ובין הקב"ה. כיוון שבעבודה זו ברצוני להתייחס ראשית לכל לענייני היחס של סיפורנו לזמן, אני מחלץ מתוך דבריו של פרנקל את ההתייחסות לנושא זה.

על פי פרנקל, תשובתו של הקב"ה לשאלתו של משה, "מי מעכב על ידך?" היא כאילו אכן יש מי שמעכב אותו: "התורה אינה מוכנה לנתינה, הקב"ה ממשיך לכתוב אותה בגלל 'אדם אחד יש'…"[3]

לדעתי, למרות שפרנקל לא מתעכב כאן על המשמעות של המשפט שלו, יש כאן תפישת זמן מעניינת ביותר, תפישה הסוברת כי ההווה של משה מתעכב בשל העתיד שלו. אמנם מבחינתו של הקב"ה אין זה כך, שכן יש לו גישה שווה אל שני הזמנים, אבל עדיין משה רבנו מצוי בסיפור, על פי פרשנות זו של פרנקל בפרדוקס זמן אמתי. בהמשך דבריו ממשיך פרנקל לפתח נקודה זו וטוען כי 'בשביל הקב"ה העתיד הוא הווה ושניהם הם אף עבר'[4], ואולם עיקר העניין של פרנקל הוא, כאמור, ההסבר על אחדותו של הסיפור פחות או יותר בנוסח שהבאתי כאן.

(פרנקל סובר שיש להעדיף 'שמונה עשרה שורות', על פני 'שמונה שורות' (שורה 7 לעיל), ו'דבר', על פני 'דבר אחד', (שורה 7 לעיל). לענייננו כאן, אין הבדל מהותי בשני המקרים.)

איתי מרינברג

איתי מרינברג מיליקובסקי, סטודנט לדוקטורט באוניברסיטת בן גוריון, דן בעבודת המסטר שלו בשש אגדות תלמודיות המתחילות במלים 'כשעלה משה למרום' ובפרט גם באגדה שהובא כאן. מרינברג דן בשאלת 'חרדת ההשפעה' של משה רבנו ושל רבי עקיבא בסיפורנו, ומסכם כי ניתן להציע לסיפור פרשנויות רבות מספור, וכי הוא מעוניין לדון בשאלה אם אכן לפנינו סיפור אחד[5].  במהלך המבריק שלו מראה מרינברג כי ההרכב של כל הסוגיה עשוי לשפוך אור חדש על ההבנה של סיפורנו, וכי לא ניתן לכנס את הסיפור לפרשנות החלטית אחת.

לצערי הרב, מרינברג אינו דן בפילוסופיית הזמן המשתמעת מן הסיפור, ועל כן אני מאמץ מן הדיון שלו את אי ההכרעה לגבי גבולות הסיפור ומשמעות הסיפור, שכן ברצוני לתחום את הפרשנות שלי לסיפור רק עד לסוף שורה 10 לעיל, ומרינברג מצליח לשכנע לדעתי, כי גם זו פרשנות לגיטימית לסיפור.

היאם מקובי

בספרו של היאם מקובי (2002) מיוחד מקום של כבוד לאגדה 'כשעלה משה למרום'. בספר זה בוחן מקובי את הפילוסופיה של התלמוד, ובתוך כך גם דן במידת החתרנות או השמרנות של התלמוד. לדעתו ניתן לפרש את האגדה, לפחות בגלגוליה הראשונים כאגדה המתפלמסת עם השיטה הפרשנית של רבי עקיבא, ואולי נובעת (האגדה) מבתי מדרשו של רבי ישמעאל 'תורה דברה בלשון בני אדם'. אולם, לדעת מקובי גם אם נקבל סברה זו, הרי שהאגדה היא חדשנית שכן היא עוסקת בדרך פירוש חדשנית לתורה ומקדישה לדרך זו תשומת לב, ללא קשר לכוונה ה'מקורית'.במונחים שלי, ארצה לטעון כי מקובי מצביע על האפשרות של תורת משה הכתובה להתפרש פוטנציאלית בכמה דרכים, וכי הדרכים עצמן גלומות בכתוב. פרשנות זו ארצה לאמץ, כיוון שהיא מתיישבת עם דרך הקריאה שלי בסיפור.

אוגוסטינוס

התלמוד הוא לא ספר פילוסופיה, ואין לנו כל דרך לדעת מהי הפילוסופיה המגובשת העומדת מאחורי אגדה תלמודית זו או אחרת. עם זאת, נראה לי כי במקרה של האגדה 'כתרים לאותיות', ניתן למצוא שיטה פילוסופית שתאפשר לנו להבין את האגדה טוב יותר.

בספר האחד עשר מתוך ספרי הוידויים שלו עוסק הפילוסוף הנוצרי הקדמון אוגוסטינוס (354 -430)  בזמן עצמו. אוגוסטינוס מנסה לטעון כי האל חי בזמן סטטי, המכיל גם את העבר וגם את העתיד, ואילו בני האדם חיים בזמן 'מתחלף' ועל כן הם אינם יכולים להבין אותו.

אוגוסטינוס טוען גם כי:

אין ספק שלו הייתי…משה…ולו ציווית עלי לכתוב את ספר בראשית, הייתי רוצה שתתן לי יכולות ביטוי וסגנון כאלה שגם מי שאינם מסוגלים עדיין להבין את האופן שבו ברא אלוהים לא ידחו את הדברים כנשגבים מבינתם, ואילו אלה שיש להם היכולת ואשר גיבשו במחשבתם דעת אמת ידעו למצוא אותה [נרמזת] במילותיו המעטות של עבדך. ואם יגיע אדם אחר לפרשנות שונה באור האמת, יוכל למצוא גם אותה במילים אלה.

#12.36

נראה כי גם אם הסיגוף העצמי והפילוסופיה המניכאית אינם משותפים לכותב האגדה 'כתרים לאותיות' ולאוגוסטינוס, יש משהו דומה בתפיסת הזמן של שניהם, ונין להתשמש בדבריו של אוגוסטינוס על הפער בין הזמן של האל לזמן האנשים (אוגוסטינוס), ועל הפונציאל הקיים אצל משה ומתממש במשך הזמן, על מנת להבין את הפילוסופיה של בעל האגדה שלנו.

לצערי עד היום הוקדשה תשומת לב מועטה מדי לחקר המדע הבדיוני בכלל, ולחקר מוטיבים מסוימים של מדע בדיוני לאורך ההיסטוריה בפרט. עקב כך, אני נאלץ להסתמך בהמשך דברי על הויקיפדיה, שהיא ככל הידוע לי, המקום היחידי שפרסם תזה כלשהי בנושא. נראה כי עובדה זו כשלעצמה מספיקה כדי לשכנע כי יש צורך במחקר נוסף בתחום.

על פי הויקיפדיה[6], ניתן למצוא סיפורים המתייחסים למסע בזמן אל העתיד (נוסח חוני המעגל הישן שבעים שנה), כבר במהאבהארטה ההודית, המתוארכת בדרך כלל מן המאה השביעית עד המאה הרביעית לפני הספירה.  הויקיפדיה מזכירה גם את אגדות התלמוד כמכילות מסע בזמן אל העתיד, אך לא אל העבר.

לעומת זאת, על פי אותו ערך בויקיפדיה, לא ניתן למצוא סיפורים המזכירים מסע בזמן מן העתיד אל העבר, לפני השנה 1733.

נראה אם כן, שאם אצליח להראות כי ניתן לראות את הסיפור התלמודי 'כתרים לאותיות' כמכיל מוטיבים של מסע בזמן אל העבר, הדבר יהווה חידוש בתחום חקר ההיסטוריה של מוטיבים של מדע בדיוני.אני סבור שיש באגדה 'כתרים לאותיות' חדשנות נרטיבית, כפי שאנסה להראות בהשוואה שלה לכל הסיפורים הקדומים האחרים העוסקים במסע בזמן אל העתיד, ומוזכרים באותו ערך בויקיפדיה.

אך יתרה מזאת, אני מעוניין להראות כי 'פריצת הדרך הנרטיבית' כפי שאני מכנה אותה איננה רק בגדר 'זיקוקי די נור' ספרותיים, אלא היא מהותית להבנת המערך הספרותי שהאגדה בונה, ולמסר שהיא מנסה להעביר, לפחות על פי האינטרפרטציה שלי.

חלק שני :

שלוש אגדות על מסע בזמן

1. סיפורו של קקודמי (מתוך המהאבהארטה, שיר תשיעי פרק שלישי)[7] טקסטים 30-35

תמצית עלילתית

קקודמי עולה אל ההיכל השמימי של האל ברהמה, על מנת לבקש ממנו שידוך הולם לבתו. ברהמה צוחק מן הבקשה, ואומר כי כל מי שקקודמי עשוי לבקש כשידוך לבתו כבר אינו בין החיים. הוא ממליץ לשדך אותה לאל בלדבה, שלא הזדקן בינתיים. קקודמי מקבל את ההמלצה, וחוזר לביתו, אך ביתו כבר הרוס, שכן עברו עידנים רבים מאז עלה אל ברהמה.

מוטיבים נרטיביים

יש בסיפור זה האצת זמן. קקודמי עובר אל העתיד בקצב מהיר יותר מאשר שאר בני האדם. ההאצה מתרחשת בגלל הנוכחות האלוהית של ברהמה.

2.חוני המעגל[8]

תמצית עלילתית

חוני המעגל תוהה על הפסוק (תהלים) 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים', אם ייתכן שאדם יהיה שבעים שנה בחלום (מחורבן בית ראשון ועד שיבת ציון). יום אחד רואה חוני איש נוטע עץ חרוב, ושואל אותו מדוע הוא נוטע אותו. האיש עונה כי כשם שמצא חרובים שנטע אביו בעולם, כך גם הוא נוטע חרובים. חוני יושב לאכול כריך, ונרדם לשבעים שנה. הוא רואה את החרוב נותן פרות, ואז הולך לבית המדרש ושומע שמצטטים הלכה משמו, אך למרות יכולותיו הלימודיות, לא מאמינים לו שהוא חוני המעגל, ולבסוף מבקשים עליו רחמים והוא מת.

מוטיבים נרטיביים

גם בסיפור זה, כמו בסיפור לעיל ישנה האצת זמן. בדומה לסיפורנו, גם כאן יש קטע הקשור לבית המדרש, אלא שכאן יש היפוך כמעט מוחלט של סיפורנו. בעוד בסיפורנו, משה לא מבין את הנאמר בבית המדרש, אך הוא מרוצה מכך, כאן חוני מוכיח בקיאות רבה, אבל זה לא עוזר לו, ולא לסובבים אותו.

3. אורשימה טארו (מתוארך למאה השמינית לספירה, יפאן)[9]

תמצית סיפורית

אורשימה טארו הוא דייג צעיר ומוכשר, המצליח יותר מכל הדייגים האחרים. הוא גם טוב לב, ואינו פוגע ביצורים שלא לצורך.

יום אחד הוא מציל צב מים מקבוצה של ילדים, על ידי קנייתו בכסף מלא. הוא מדבר אל הצב, ואומר לו היה חבל לקטוע את פתיל חייו הארוך כל-כך רק בשל שעשוע של ילדים ומשחרר את הצב אל מי הים.

יום אחרי כן, בשעת הדיג, הצב פונה אליו, ולוקח אותו למשכנו התת מימי של הדרקון. הדרקון מקבל אותו בסבר פנים יפות, והוא שוהה בארמונו שלושה ימים. מתברר כי הצב הייתה בתו של המלך.

הוא חוזר אל החוף והאנשים אינם מזהים אותו, שכן בינתיים עברו שלוש מאות שנה. אורשימה המיואש פותח את הקופסה שנתנב לו הנסיכה (למרות שהבטיח לא לפתוח אותה), מזדקן בשלוש מאות שנה, ומת.

מוטיבים נרטיביים

גם בסיפור זה, כמו בשניים הקודמים יש האצת זמן, ובדומה לסיפור הראשון, היא קשורה לישות על טבעית. הגבור המואץ, בדומה לחוני המעגל, מתקשה להסתגל לחיים בעתיד, ומת. בסיפור זה יש הסבר של ה'מנגנון' המאפשר לאורשימה להזדקן בקצב שונה – הקופסה שניתנה לו.

כשעלה משה למרום –

ניתוח כסיפור מדע בדיוני

מתוך שלושת הסיפורים שהבאתי לעיל, ניתן לראות כי על פי המוכר עד כה בסיפורי מסע בזמן לפני המאה ה18, המסע בזמן הוא לעתים קרובות תוך קשר עם העל-טבעי (גם חוני הוא בעל קשר בלתי אמצעי עם העל-טבעי, ונראה שיש קשר בין שנתו ובין מדרש הפסוק שלו), ולעתים קרובות הגיבור של הסיפור מתקשה לחיות בעתיד. (גם קקודמי כנראה מתקשה בכך, אבל זה לא מסופר לנו).

שלושת הסיפורים ליעל, אין באמת מסע בזמן בדומה, נניח, לסיפור 'מכונת הזמן' של ה. ג. וולס, אלא רק האצת זמן. שני הבדלים בולטים בין השניים, הם הרצון של הגיבור (המפעיל של מכונת הזמן), והיכולת של הגיבור לבחור תאריך.

ברצוני לטעון כי שלושת הסיפורים לעיל, שונים מאוד מסיפורנו. הנה כמה הבדלים חשובים:

  1. המסע בזמן בסיפורנו הוא על פי בקשה של משה.
  2. משה חוזר בשלום אל המרום, וכמסופר בתורה גם לזמנו.
  3. משה מבצע את אותו מסע בזמן בערך גם בפעם השנייה על פי בקשתו, וגם ממנה הוא חוזר בשלום, למרות תהייתו על הצדק האלוהי.

בפרט, אם ברצוננו לחקור את המוטיב הנרטיבי של מסע בזמן אל עבר העבר, שהוא פחות טבעי ממסע מואץ אל העתיד (שכן כולנו נוסעים בזמן אל העתיד, רק בקצב אחיד), ניתן לומר כי בסיפורנו יש מסע בזמן אל העבר, ואילו בשלושת הסיפורים האחרים אין מסע כזה.

ככל הידוע לספרות המחקרית כמפורט לעיל, סיפורנו מהווה את הדוגמה הראשונה של מסע בזמן אל העבר בתולדות הספרות העולמית!

כשעלה משה למרום – מה ניתן ללמוד מניתוח הסיפור כסיפור מדע בדיוני?

גם אם הקורא עד כה השתכנע מן הטיעונים שלי בדבר פריצת הדרך הנרטיבית בסיפורנו, הוא עשוי לשאול אם התובנה הזאת היא מועילה לא רק לחקר המדע הבדיוני, אלא גם לחקר התלמוד. בשורות הקרובות אנסה לשכנע שאכן ההתבוננות בפילוסופיית הזמן המשתמעת בסיפור (עד סוף שורה 10), עשויה לתת לנו הבנה שונה, ואולי מלאה יותר של הסיפור.

המחקר על הסיפור עד כה לא עסק מספיק בשתי שאלות שהן, לדעתי, חיוניות להבנתו:

  1. מ מה משמעות הביטוי 'חזור לאחורך' (שורה 6)?
  2. מ מדוע 'נחה דעתו' של משה (שורה 8)?

לגבי השאלה הראשונה ברצוני להציע הסיפור שלנו רואה את כל בני האדם עם הגב לעתיד[10], בדומה לתיאור של 'מלאך ההיסטוריה על פי וולטר בנימין[11], אנו נעים אל העתיד הלא מגולה. רק משה רבנו, במרום, הוא בעל היכולת לראות את העתיד, ואף להשתתף בו, בזכות הסיוע הנדיב של הקב"ה.

לגבי השאלה שנייה, ברצוני להציע כי דווקא העובדה שמשה לא הבין את הפרשנות של רבי עקיבא, היא זו שהניחה את דעתו. תפיסת הזמן המגולמת בסיפור היא זו של מתן התורה, שהיא כמו מעיין נובע, המתפרש לאלף יובלים. דעתו של משה נחה כשהבין שה'כתרים לאותיות' מהווים אף הם חלק מן המעיין הזה.

משה אינו מבין את כוונתו של האל, כי מי שמגלה את המעיין לכתחילה, הוא לאו דווקא מי שיכול לשכשך במימיו בצורה הטובה ביותר בהמשך הדרך. משה אולי אינו מבין את הדברים, אבל הקורא יכול להבין את ה'מחשבה' הראשונה של הקב"ה (שורה 10), שכן הקב"ה רואה את הזרימה כולה, את הזמן כולו, וכך הוא יכול להבחין בין שני התפקידים. הסיפור, עד שורה 10, מעביר אותנו לנקודת המבט של הקב"ה, הרואה את תפקידו של משה, את תפקידו של רבי עקיבא, ואת זרם התורה הפרוש ביניהם, ואחריהם, בהעלם אחד.

סיכום

האגדה 'כתרים לאותיות' המופיעה בתלמוד הבבלי במסכת מנחות מהווה חידוש נרטיבי בספרות העולמית. היא המקרה הראשון הידוע לנו עד כה, בו דמות כלשהי חוזרת בזמן אל העבר.

החידוש הנרטיבי של האגדה משמש גם להעביר את המסר שלה, ראיית התורה מהר סיני ועד לימינו אלה כזרם אחד, המשתרע על פני זמן של אלפי שנים, שניתן לתפוס אותו במבט אחד, שהוא 'המבט האלוהי'.

ביבליוגרפיה

קורפוס

אגדת כתרים לאותיות – תלמוד בבלי מסכת 'מנחות' דף כ'ט עמ' ב'

המהאבהארטה:

חוני המעגל -תלמוד בבלי תענית דף כב, עמוד א'

אורשימה טארו:

ספרות מחקרית

Alkon, Paul K. (1987). Origins of Futuristic Fiction. The University of Georgia Press.

Roberts, Adam (2005). The History of Science Fiction, Palgrave Macmillan, Bakingstoke, Hampshire.

Hyam Maccoby (2002) The philosophy of the Talmud, Routledgecourzon, London.

אוגוסטינוס, וידויים (2001); תירגם מלטינית והוסיף מבוא, הערות ואחרית דבר: אביעד קליינברג. תל אביב: המוסד לתרגומי מופת, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות.

מרינברג מיליקובסקי איתי (2010) ‫סיפורי עליית משה למרום בתלמוד הבבלי ‫בראי הפואטיקה של הסוגיה התלמודית, עבודת תזה מוגשת לאוניברסיטת בן-גוריון, באר-שבע.

‫‫פרנקל, יונה (2001)סיפור האגדה, אחדות של תוכן וצורה – קובץ מחקרים, הקיבות המאוחד, תל-אביב.

מראי מקומות

[1] בתוך פרנקל (2001) עמודים 39-50.

[2] שם עמוד 41.

[3] שם עמוד 43.

[4] שם עמוד 43.

[5] ראה מרינברג מיליקובסקי 2010, עמ' 37-39.

[6] מכאן ואילך אני מתייחס לערך הויקיפדיה:

http://en.wikipedia.org/wiki/Time_travel_in_fiction

[7] השתמשתי בתרגום לאנגלית של ההמהאבהארטה, כמצוין בביליוגרפיה.

[8] על פי מסכת תענית, ראה ביבליוגרפיה.

[9] הסתמכתי על הטקסט באנגלית כמצוי בביבליוגרפיה.

[10] זו איננה פרשנות מקורית שלי, שמעתי את הדברים בשיעור מפי הרב דר' דויד לוין לפני שנים רבות.

[11] בהבנת וולטר בניימין נעזרתי בערך הויקיפדיה הבא:

http://en.wikipedia.org/wiki/Angelus_Novus

וראו על עוד נוסעים מוקדמים בזמן

הנוסעים ה ראשונים בזמן אל העבר


אודות אורי מאיר

אורי מאיר - מורה למתמטיקה בעיקר ברמה של שלוש יחידות לימוד. בימים אלה עובד על הרומן הראשון שלי: 'חידת אבן השתייה'.
הפוסט הזה פורסם בתאריך יהדות, מדע בדיוני עם התגים , , . קישור קבוע.

7 תגובות על המסע בזמן של משה רבנו

  1. מאת אלי אשד:‏

    אציין שעד למאמרו של אורי מאיר החשבתי את פאוסט –חלק ב' של גתה כסיפור הראשון בהיסטוריה האנושית שעוסק במסע אמיתי בזמן לעבר מימי הביניים אל יוון העתיקה. אולם אני מקבל את דעתו של אורי שאכן הסיפור על משה רבנו מהמאה השלישית לספירה הוא סיפור המסע בזמן הקדום ביותר הידוע ואולי הראשון בתולדות האנושות העוסק גם במסע לעבר.
    לא רק זאת אלא יש מקום להחשיבו כסיפור הפרדוקס הראשון של מסע בזמן .
    וכך קובע לאורנס אדוארדס לגבי סיפור זה :
    One can then understand this in this way : Rabbi Akiva indeed originated the material, and then this fact allowed the material to become known to Moses via God prior to Rabbi Akiva's birth, at Mt. Sinai, creating again a non-causal loop.IF so this is the first time paradox story. – - The means by which at Sinai Moses was made aware of all the halachot which would eventually be developed is generally taken to be via direct transmission from God, as was the case with the rest of the Torah. However the means by which Moses is made aware of those matters discovered by Rabbi Akiva may have been by the bringing of Moses forward in time to participate in Rabbi Akiva's lectures. – ( see Rabbi Akiba's Crowns: Postmodern Discourse and the Cost of Rabbinic Reading – by Laurence L Edwards.
    http://findarticles.com/p/articles/mi_m0411/is_4_49/ai_68738707/
    /)

    • מאת אורי מאיר:‏

      לדעתי אין פה שום פרדוקס.
      הדעה של עקיבא מתבססת על הטקסט של משה.

      • מאת אלי אשד:‏

        לי נראה שאדוארדס היגיע למסקנה שהמדובר כאן בפרדוקס של מסע בזמן מאחר שלדעתו משה הבין לבסוף את תורתו שלו ואת כל ההשלכות הנובעות ממנה לאחר ששמע את דבריו של רבי עקיבא המסבירים אותה 1300 שנים לאחר זמנו .
        אני מסכים שזה לא נאמר במפורש בסיפור עצמו ואדוארדס אולי מרחיב כאן יתר על המידה אבל מאידך ניתן לטעון שזה משתמע בסיפור כאשר משה בא בטרוניה לה' על שאדם כמו רבי עקיבא מומת בידי הרומאים.
        משה לא היה מתלונן בפני ה' אם לא היה מגיע למסקנה שרבי עקיבא תרם תרומה גדולה כלשהיא בפיתוח תורתו שלו 1300 שנה בעתיד. .

  2. מאת אלי אשד:‏

    הערך בויקיפדיה על נושא ההיסטוריה של המסע בזמן ,אינה מקור אמין.אציין שהוספתי פרטים על סיפור זה על משה רבנו ומסעו בזמן לערכים הרלבנטיים שם והם נימחקו ללא כל סיבה בידי העורכים שם .כמו גם פרטים על סיפורים קדומים אחרים על מסע בזמן של שבעת הישנים מהמאה ה-רביעית לספירה גתה ,אנדרסן ואחרים שלכולם נוספו פרטי המקורות המדוייקים הרלבנטיים והם נמחקו ללא כל סיבה ניראית לעין.

    • מאת אורי מאיר:‏

      אולי אם נתרגם את המאמר הזה לאנגלית, יהיה לנו מקור, ואז נוכל לתקן גם את הויקיפדיה באנגלית.
      או שצריך לכתוב ערך כזה בעברית, ואז לתקן לאנגלית…

  3. מאת אלי אשד:‏

    נציין שבאחד מפסטיבלי אייקון של האגודה הישראלית למדע בדיוני הופיע מרצה שטען שבמקורות היהודיים הקדומים יש סיפורים על חוני המעגל שבהם הוא לא רק יושן לעתיד אלא גם חוזר חזרה לעבר לזמנו המקורי הוא המשיך וטען שיש סיפורי מסע בזמן לעבר של הנוסע רבא בר בר חנא.
    עם טענות אלו נכונות הרי אלו סיפורי המסע בזמן לעבר המוקדמים ביותר הידועים.
    אולם כאשר שאלתי אותו למקורותיו וביקשתי הפניות הוא לא היה מסוגל לתת.לטענתו סיפורי רבא בר בר חנא אלו מופיעים בספרות ההיכלות.
    בדיקה בספרות ההיכלות לא מצאה שום דבר כזה,ופנייה בכתב אליו לגבי המקורות המדוייקים לטענותיו לא נענתה בתשובה.
    נראה שסיפורים אלו אינם קיימים.

  4. מאת אלי אשד:‏

    מדרשים שאכן קיימים שקשורים לנושא המסע בזמן ( לעתיד )

    אמר רבי יהודה בר סימון:
    עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו: "
    דור דור ודורשיו,
    דור דור וחכמיו,
    דור דור וסופריו,
    דור דור ומנהיגיו.
    שנאמר (שם) גלמי ראו עיניך, גולם שראו עיניך, כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון. הוי, זה ספר תולדות אדם:
    מעין מדרש המשך לזה המופיע בילקוט שמעוני אומר

    " דבר אחר זה ספר תולדות אדם העביר לפניו כל הדורות הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות אמר לפניו רבונו של עולם לא תהא תקנה לזה אמר כך עלתה במחשבה לפני א"ל כמה שני חיי א"ל אלף שנים א"ל יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו (מב) הקב"ה ומטטרון ואדם. אמר אדם רבונו של עולם (מג) יפיות זו מלכות וזמירות הללו נתונות לו במתנה ע' שנה שיחיה ויהא מזמר לפניך וזה שאמר הכתוב הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. "
    ( ילקוט שמעוני פרק ה' רמז מא)
    יש כאן תיאור ברור של מסע בזמן לעתיד ושל שינוי ההיסטוריה בידי אדם הראשון כתוצאה מהמסע בזמן אדם רואה את העתיד לבוא ואת דוד המלך שעומד למות כתינוק והוא משנה את חייו ואת ההיסטוריה על ידי כך שהוא מבקש שלתינוק דוד ינתנו עוד שנים לחיות .

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*