זהו חלקו השני של מאמרו של פרופסור ישראל רוזנסון, בו הוא מראה איך מקום ספציפי עשוי ללמד על ההיסטוריה של מרחב שלם סביבו ואיך הוא יכול להוסיף על הזכרון הקשור לבנין או לדמות מסוימת. חלקו הראשון עסק באופן כללי בנושא. בחלק זה המאמר יעסוק בנושא באופן פרטי יותר. המאמר יראה איך זכרון היסטורי יכול להתפרט לחוויות הקשורות למאורעות מסוימים אישים מסוימים ודמויות שהיו קשורים בדרך זו או אחרת לפעילות שסבבה באותו מקום.

המאמר לקוח מתוך הספר “תלמידי הגר”א בארץ ישראל – היסטוריה הגות ריאליה” שיצא לאור בהוצאת מכללת אפרתה ירושלים תשע”א, עמ’ 177 – 210.

זכרון זהות ומקום-על בית כנסת הגר”א בתל אביב

ישראל רוזנסון

החלק הראשון

חלק שני

זיכרון הגר”א – דפוסי זיכרון

בבית הכנסת הקרוי על שמו של הגר”א ניתן לדבר על זיקות שונות לאישיות רמת המעלה; מדובר במנהגים, כתובות, זיכרון כתוב של אירועים ספציפיים, זיכרון נוכחות אישים הקשורים בהגותו, ועוד. בחלקם הוצגו דרכי קישור אלו לעיל אגב הדיון בקורות בית הכנסת ובמצאי הכתובות שבו. להרחבת העיסוק בזיכרון הגר”א נוסיף מספר דוגמאות; להלן נרחיב מעט בהתייחס לאישים מרכזיים שפעלו בו בזיקתם לגר”א.

הכרזות כתובות רשמיות על הזיקה לגר”א נמצאות כמובן בכתובות שנזכרו לעיל. אשר למסמכים, ההכרזה הכתובה בכותרת ובשולי ‘דף לכתיבה’ (‘דף פירמה’) של בית הכנסת (הטפסים שמצאתי ככל הנראה מתחילת שנות הארבעים), אומרת הרבה על ‘תפיסתו העצמית’ של המוסד. הכיתוב בחלק הימני העליון: “בית הכנסת הגר”א / ע”ש הגאון מוילנא ז”ל / במאה שערים / תל אביב, ארץ ישראל /  רחוב הירקון 42”. מצד שמאל של ה’דף’ הכתובת הזו מופיעה באנגלית,[60] מה שמשקף את האופי הרשמי של נייר המכתבים הזה. מתחת לחלק העברי מופיעה שנת הייסוד בגימטרייה המתאימה: “נוסד בשנת אדרת אליהו ז”ל לפ”ק”. ‘אדרת אליהו ז”ל’ עולה בגימטרייה – ‘תרצ”ד’ (694);[61] יש בכך כדי להנציח את שנת ההקמה ובה בעת את ‘ספר אדרת אליהו’  – פירוש הגר”א על התורה, וגם לרמוז ל’בית מדרש אליהו’ שהוקם בשנת המאה לפטירת הגר”א (שנה זו צוינה בגימטרייה ‘אדרת אליהו’; להלן). בטור הימני באותיות קטנות מופיע מעין תקנון תמציתי.[62]

מטרת הבית: / בית מדרש לתורה ולתפלה / א. כנסת הרבנים מעולי גולה / יסודו של רבינו הגאון מרן רי”צ הלוי / אב”ד ת”א ויפו נ”י מיסד הראשון / של בית הכנסת. / ב. מרכז רוחני בית וועד לחכמי / התורה ולומדיה. / ג. שעורים קבועים להגות / בספרי הגר”א ותורתו בנגלה / ונסתר. / ד. להתפלל לפי דעת הנוסח / מגר”א ז”ל […] / ולא לשנות. / ה. אוצר ספרים ומחלקה / מיוחדת לספרי וכתבי יד / מר”ן הגר”א ז”ל ותלמידיו / זיע”א. / ו. זכות מיוחדת לעוזרי / ותומכי ביהכנ”ס וכנסת / הרבנים לזכרון עולם.

בעצם תפיסת בית כנסת כבית מדרש אין כמדומה חידוש רב, אם כי מודגשת כאן נוכחות ‘כנסת הרבנים’ (לעיל) כחלק ממה שהיה מכונה היום ‘חזון המוסד’. ההתמקדות בלימוד כתבי הגר”א מיוחדת יותר, ובהקמת מחלקה מיוחדת לספרים וכתבי יד חורג בית הכנסת כמדומה מתפקידיו המסורתיים והופך לכאורה למעין ‘מכון מחקר’. מבעד למרחקי הזמן ובהיעדר תיאור מסודר, קשה לדעת עד כמה ובאיזו מידה יושמו היעדים הנרחבים הללו בפועל, ואין לנו אלא לשער שנעשה ניסיון מסוים לעסוק בכך (התייחסותו של הרב דבליצקי לנושא עשויה להיות אחד מפירותיה,[63] להלן). מכל מקום, ניכרת בניסוחים טביעת חותמו של הרב אליהו לנדא (להלן) שבמהלך חייו העמיד לעצמו מטרות כגון אלו, ובערוב ימיו שאף – ככל הנראה – להעביר עיסוק זה גם למסגרת החדשה בבית הכנסת בתל אביב.

הגאון מוילנה

מסמך מעניין נוסף הקושר את בית הכנסת לזכר הגר”א, שהוזכר לעיל, הוא תקנון שהוצג בשנת תש”ו (ג’ בכסלו) הנושא את הכותרת: “יסוד וחוקות בית הכנסת הגר”א בתל אביב אר”י ת”ו”. פרטים בו מאשררים את הידוע בדבר נוסח הגר”א (מכונה: “נוסח הגר”א [אשכנז]”) ומנהגיו, וזיקה עמוקה למנהיגותו של הרב יוסף צבי הלוי ועוד. הוא מונה יג סעיפים, מן הסתם כנגד מידות שהתורה נדרשת בהם. הראשון – פתיחה, והאחרון – חתימה, עוסקים באותו עניין: “א. שיהיה בו תורה ותפלה וישיבת תלמידי חכמים עוסקי תורת ה’ כמו בבית הכנסת קלויז הגר”א בוילנא אשר שם שורה רוח הקודש של תורתו ופרישתו זי”ע”; “יג. אין לחדש שום דבר או מנהג מה שלא נמצא ונהוג בבהיכנ”ס קלויז החסיד האמתי הגר”א בוילנא זי”ע”. אם כן, ‘קלויז הגר”א’ בווילנה עמד לנגד עיני המנציחים. בשורות שלפני החתימה על ידי נציגי בית הכנסת ו’אישור וקיום’ הרבנות הראשית מופיע מעין ציטוט: “עתידים כל בכנ”ס ובמד”ר שבחו”ל שיבנה בארץ ישראל”.[64] בסתיו שנת תש”ו 1946, עדיין לא היה ידוע מה עלה בגורלו של מבנה הקלויז המפורסם,[65] אך ברור היה לחלוטין מהו גורלה של קהילת וילנה; בית הכנסת הגר”א הולך אפוא ונתפס כיורשו ומחליפו של המקום שדורות על גבי דורות עורר תחושות קדושה עזות בירושלים דליטא, שחרבה.

הזיקה לזיכרון הגר”א ולפן הארץ-ישראלי של הגותו עולה כבר מיומו הראשון; טקס הנחת אבן הפינה סוכם כך: “[…] הרבנים הביעו את שמחתם על חשיבות המפעל של הקמת זכר עולם להגאון מווילנה זצ”ל, וציינו, כי הגר”א היה הראשון שעורר לישוב א”י […]”.[66] והדברים באו לידי ביטוי חזק בסיום גלוית ההזמנה שנשלחה במיוחד לקראת האירוע על ידי ‘ועד הבניין ומייסדי ביהכ”נ’: “כל מכבדי ומוקירי שם וזכר מרן הגר”א זצ”ל יבואו לקח חבל בשמחה של מצוה זו“. וביתר שאת, הדברים מודגשים במכתבו של הרב קוק ליום יריית אבן הפינה; נביאו כלשונו:[67]

הרב קוק

לכבוד ועד הקהילה ומייסדי בית כנסת הגר”א בשכונת מ”ש [מאה שערים], תל אביב ת”ו,

אחי היקרים!

בכל לבבי ונפשי, הנני משתתף בשמחתכם הקדושה בחגיגת הנחת אבן הפינה ליסוד בית הכנסת על שם רבינו הקדוש האור המאיר לכל בית ישראל קודש הקדשים הגאון החסיד כחד מקמאי רבינו התנא האלוקי מרנא רבי אליהו מוילנא זצוקלל”ה, וזי”ע ועל כל ישראל.

שמחת אמת היא זאת להתחיל כעת בזמן התעוררותה של התחייה הלאומית והחפץ האדיר של בנין הארץ הקדושה אצל כל פזורי ישראל להקים את השם הגדול של מאור התורה אשר האיר את מחשכי היהדות בכל ערכיה ובכל פינותיה ואשר אהבתו לארץ ישראל הייתה בלי מצרים, וכמו שמן השמים עכבו את הרועה הנאמן משה רבינו ע”ה מלבוא אל הארץ בפועל, בכל זאת בטוחים אנחנו, שההשתוקקות הקדושה שבנשמת רעיא מהימנא לבוא לארץ ישראל, שהתבטאה בתחנונותיו הגדולות, היא היא אשר נותנת כח ואומץ לכל הדורות – והדור האחרון ל נו בכלל – להתקשר בקדושת ארץ חמדה, לבנותה ולהקים את שוממותיה.

כמו כן, אנחנו בטוחים בעז”ה, שההתלהבות הקדושה והעליונה של רבינו הגאון החסיד האלוקי רבינו אליהו זצ”ל, שלא יצאה אל הפועל על ידי עיכובים מן השמים, בעת אשר לא הגיע עדיין הזמן להתחלת צמח ישועה של קץ המגולה לישראל, היא תשגבנו ישע בעז”ה לשוב לארצנו הקדושה בפועל ובמעשה, עם כל התורה הקדושה האמיתית, כמו שהייתה בשאיפתו הנערצה של רבינו הגדול החסיד והקדוש זצ”ל, נשמתו בגנזי מרומים. וכולנו יחד נזכה להיות ששים ושמחים בבנין שלם, בבוא המבשר אליהו הנביא לאמור לציון ‘הנה ישעך בא וגואלך קדוש ישראל’, הנה הוא משיב לך את הודך והדרת קדשך, בבוא לציון גואל צדק במהרה בימינו אמן.

כנפשכם היקרה ונפש אחיכם המשתתף בשמחתכם בכל לב ונפש בצפיית ישועה קרובה וגאולה שלמה במהרה בימינו אמן סלה.

החותם בברכה נאמנה ואהבה רבה מהר הקודש מירושלים.

הק’ אברהם יצחק הכהן.

לבד מדברי ההערכה והשבח לגר”א ולמעמדו ביהדות, משולב כאן זכר הגר”א באורח אינטגראלי בתפיסת הציונות של הרב קוק. הגר”א, חרף גדולתו שאין שיעור לה, וכמוהו כמשה רבנו, לא הצליח להיכנס לארץ; הוא נכשל בהבאת הגאולה משום שמשמיים עיכבו; ועתה, מצהיר הרב קוק, המציאות התיאולוגית-היסטורית השתנתה! אולם – ונקודה זו איננה מובנת מאליה – ההתלהבות הגדולה של אישיות דוגמת הגר”א לעניינה של הגאולה איננה דבר שגז ונעלם בערפילי העבר! היא משמשת ככוח מניע בתהליכי הגאולה הנוכחיים; ואף שהדבר לא נאמר במפורש, דומה שהוא יצוק בין השיטין – לבית הכנסת המוקם יש תפקיד בניקוז רוח זו ובהכוונתה למציאות של אמצע שנות השלושים בארץ ישראל המתחדשת.

ההשוואה העולה פעם אחר פעם ל’קלויז הגר”א’ בווילנה מתבטאת בהדגשת ‘רוח הקודש’ ששרתה שם ואמורה לפאר גם את ממשיכו התל-אביבי; כך במודעה הקוראת לתמיכה בבית הכנסת (אמצע שנות השלושים), ומגדירה את יעדיו: “ברוח: להשרות בו רוח קודש לקבוע שם מקום תפלתם ושיעורים בלימודי תורת ה’ ומצותיו […] בחומר: ויקוים בו והבית הזה יהי’ עליון”; ‘להשרות רוח הקודש’ עשוי להיתפס כמובן כמליצה גרידא, אך בהשוואה המתבקשת למקור בירושלים דליטא היו מן הסתם מי שראו מליצה זו באור ממשי למדיי.

בית הכנסת זכה לזכר בכתובים במפעלו של הרב שריה דבליצקי, שהפן ההלכתי של מנהג הגר”א תועד במפעלו.

הרב דבליצקי (נולד בריגה; תרפ”ו 1926), שזכה למוניטין רב בעולם החרדי כסמכות הלכתית, חוקר, איש הגות ואף מקובל, הוא בנו של בצלאל יעקב דבליצקי. לאחר עלייתם ארצה בתרצ”ד (1934), החל בצלאל דבליצקי להתפלל בבית הכנסת הגר”א והיה לאחד מנכבדיו (בלוח ההנצחה בכניסה נכתב בין המעלים תרומה נדיבה; נימנה בין מייסדי חברת הגמ”ח ‘אחדות’ וחברי הנהלתה גם בשנת תש”י). האב היה מקורב לרב קוק, מה שהתאים לרוח בית הכנסת דאז. הבן, שריה דבליצקי, החל ללמוד בגיל 13 אצל הרב ישראלי-ישראלוב בבית הכנסת הגר”א, והתקרב לרב יוסף צבי הלוי. בהמשך קורותיו, דרכו הובילה למחוזות אחרים, ועולמו עוצב בישיבות בירושלים – קמניץ וחברון שבהן למד החל משנתו ה-15, ואחר כך נקשר לבני ברק, אך חרף ההתרחקות הפיזית, זיקתו לבית הכנסת הגר”א התמידה. בהרבותו לעסוק בהיבטים שונים של תורת הגר”א, הקדיש קונטרס מיוחד למנהג בית הכנסת הגר”א,[68] וכן הרבה לכתוב על הרב יוסף צבי הלוי.[69]

לבד מהשמירה הקפדנית – למצער בשנות הארבעים והחמישים – על מנהג הגר”א בתפילה (על נטישת המנהגים מאוחר יותר לעיל), נשמר בבית הכנסת זכר הגר”א בצורה מעניינת גם יום פטירתו של הגר”א. כזכור, בית הכנסת נודע בארגון שני אירועים בשנה, אחד קשור למיקומו הסמוך לחוף תל אביב – ‘שירת הים’ בערב שביעי של פסח, והשני, ההתכנסות לאירוע ‘שמחת בית השואבה’ בחול המועד סוכות שנקשר ליום פטירת הגר”א. ליום הזיכרון של הגר”א היו בעבר גם פנים אחרות וב’קלויז החסיד’ – הדגם הידוע לבית הכנסת הגר”א – הובלט בעיקר לימוד התורה,[70] שהוא מידתו הידועה של הגר”א ובגינו נכנס לפנתיאון של גדולי ישראל. יחד עם זאת, התגבשה גם דרך אחרת המזכירה במידה רבה נוהג חסידי לציון יום הפטירה בשמחה, דרך הקשורה בתנועה שהגר”א כה התנגד לה (גם העלייה לרגל רחבת ההיקף לקברו קשורה במגמה הפוכה מתורתו[71]), ולכאורה הייתה מנוגדת למוסכמות בבית הכנסת הגר”א.[72] מה שסייע להיווצרות אירוע שמחה מעין הילולא המציינת את יום הפטירה היה מן הסתם מועד הפטירה בחול המועד סוכות. מכל מקום, נוהגים היו לציין את השמחה ביום הזיכרון לגר”א בבית הרב קוק,[73] ומרבים לדבר גם על הילולא בישיבות ליטאיות,[74] כך שהילולא בבית הכנסת הגר”א הקשור לגורמים אלו, עם שאיננה מנהג שמנציח נכונה את רוח תורת הגר”א, איננה בחזקת יוצאת דופן.

הזיקה לווילנה – המחאה על חילול בית הקברות הישן

ציון הגר"א בבית הקברות הישן בוילנה

ציון הגר”א בבית העלמין הישן בוילנה.

בין שתי המלחמות, במיוחד בשנות השלושים, הועלו תוכניות שונות לגבי עתידו של בית העלמין היהודי העתיק בווילנה, שנשלטה אז על ידי הפולנים.[75] בשנת תרצ”ה 1935, עם הגיע השמועה על הכוונה לניצול השטח להקמת מרכז ספורט, הובעה מחאה בכל רחבי העולם היהודי, והשוועה עלתה גם בארץ ישראל.[76] מחאה חריפה במיוחד הובעה בבית הכנסת הגר”א בתל אביב, כפי שמצטייר מן הכרזה הבאה:

ביהכ”נ הגר”א על שם הגאון מוילנה ז”ל / קוראת ומכרזת / מחאה עזה וחריפה / על חילול הקודש קודש הקודשים / הפיכת בית הקברות הישן בעיר וילנא למגרש ספורט / מבוכים ונדהמים נשארנו על שמועה רעה כי באה בעתונים  ע”ד החלטת / עצת שונאי ישראל צרינו ומנדינו ‘הפולנים’ רשעת הגוים בעיר היהודים / העתיקה ונושנה וילנא ‘ירושלים דליטא’ להרוס את בית עולם / הישן להחריב הקברים קברות גאונים צדיקים וחסידים קדושי עליון ואת / קבר של רבינו הגדול והקדוש / מרן הגאון רבינו אליהו החסיד נ”ע /  קבר ההיסטורי של גר צדק בוילנא ועוד […] /  ולעיר וילנא המפוארה גאוניה רבניה ויושביה אנו אומרים עמכם אנו בצרה. אבל / הבטחת הנביאים אל תירא כו’ ומשואת רשעים כו’ יעמוד לנו לנצח. / […].[77]

מובע כאן קשר ישיר בין זיכרון הגר”א שבתל אביב לבין מחוזותיו המקוריים בירושלים דליטא; ואין לנו אלא לשער שהווילנאים שבין באי בית הכנסת, שזכר המקום רב המשמעות היה עוד טרי בלבם, הוסיפו להט למחאה. מכל מקום, המודעה מנצלת מוטיב זה במפורש בניסוח החתומים: “יוסף צבי הלוי – אב”ד דעיה”ק יפו ותל אביב, וכל הלומדים ובהכללים אנשי וילנא והמחוז בביהכ”נ הנ”ל / אליהו לנדא – נכד הגר”א בשם כל משפחתינו משפחת הגר”א ויו”ח בקודש [ארץ ישראל] ובחו”ל / גבאי ומנהלי ביהכנ”ס הנ”ל […]”.

בין יהודי וילנה עצמם נתפסה מחאה זו המזכירה במישרין את הפולנים ורשעתם כמסוכנת. אחד משני רבני העיר – הרב חיים עוזר גרודז’ינסקי, אף מחה על כך במפורש. באחת מסדרת אגרות שהקדיש לטיפול בנושא הסכנה לבית העלמין הישן כתב: “כן נשלח אלי קול קורא מביהמד”ר הגר”א בתל אביב אשר יכול להזיק הרבה, בדברו אודות… הרשעים מבני מדינתנו על עם הפולני, וראוי למחות על אלו שעושים מעשים על דעת עצמם מבלי להתישב בדבר”.[78] הנה כי כן, הזיקה המיוחדת בין בית הכנסת בתל אביב לכל הקשור לזיכרון הגר”א לא התקבל ברצון בווילנה.

אישים משמעותיים בבית הכנסת – הזיקה לגר”א

נציג להלן שלוש דמויות מרכזיות בתולדות בית הכנסת: הרב יוסף צבי הלוי, הרב אליהו לנדא, והרב יחיאל ישראלי-ישראלוב, בהתייחס במיוחד לזיקתן לזיכרון הגר”א.

1.  הרב יוסף צבי הלוי

הרב יוסף צבי הלוי

הרב יוסף צבי הלוי (תרל”ד-תש”ך 1960-1874) המוצג בכתובות בית הכנסת ובידיעות על אודותיו כמייסד ‘בה”א הידיעה’ וכרבו המובהק, עלה לארץ לבדו בגיל שבע עשר, ואת רוב ימיו עשה בתפקידים רבניים שונים ביפו ובתל אביב, ששיאם התמקד בעשרות שנות כהונה כאב בית דין של תל אביב ויפו, ומפעל ספרותי-תורני עשיר ומוערך.[79] קורות חייו, הנהגותיו הדתיות ומפעלו הספרותי-תורני נסקרו בקצרה במקומות שונים; חלקם הבליטו את זיקתו לבית הכנסת הגר”א,[80] וחלקם ויתרו על כך[81] (לאחרונה על ידי נכדו[82]).

דומה כי מסע הלוויה של הרב הלוי שהציג תחנות משמעותיות בחייו הציבוריים, מלמד על היחס בין בית הכנסת הגר”א למוקדים האחרים של פעילותו. המסע יצא מביתו ברחוב הירקון אל בית הכנסת הגר”א, משם אל בית הרבנות הראשית והמועצה הדתית ברחוב יבנה, ומשם לטבריה שם נקבר על פי בקשתו (בגלל זיקתו לרמב”ם הקבור על פי המסורת בעיר). בבית הכנסת הגר”א נישאו הספדים נרגשים, וכן בישיבת אבל מיוחדת של הרבנים הראשיים לתל אביב יפו ובתי הדין והנהלת המועצה הדתית; ברשימת נושאיהם משתקף מעמדו הציבורי שחצה זרמים ומפלגות.[83]

הרב יוסף צבי הלוי במרכז עם עוד שני רבנים.

מהי זיקתו לגר”א? במסגרות הרבות שדובר בו, למשל בהספדים שנישאו בעיתונות החרדית דובר בהרחבה על זיקתו לרמב”ם, שאכן הייתה בולטת ומודגשת, ולאו דווקא לגר”א. בכל מסגרת הודגשה חיבתו העזה לארץ ישראל, שבלטה מאוד בהקשר ההלכתי ושוקעה בחיבוריו המרובים בנושא.[84] יחד עם זאת, מתוך עדותו של הרב יוסף צבי הלוי ניתן לדבר על זיקתו העמוקה לחותנו הרב נפתלי הירץ הלוי ובעקיפין לעדת הפרושים ביפו. כך כתב בדרשתו לטקס יריית אבן הפינה, בהקדמה: “מה שדרשתי בהנחת אבן הפנה לבית הכנסת הגר”א. היות שהגאון הצדיק המקובל הרב מוה”ר נפתלי הרץ זצ”ל, רבה הראשון דעירנו והמושבות הוציא לאור סידור הגר”א עפ”י דברי הקבלה ונוסח התפלה, הייתי מעוניין לייסד בית הכנסת ע”ש הגר”א להתפלל עפ”י נוסח הגר”א זצ”ל, […]”.[85] במובנים מסוימים, כפי שנדגיש להלן, היה בית כנסת זה המשך לבית הכנסת של עדת הפרושים ביפו.

ההתייחסות לגר”א בדרשותיו של הרב יוסף צבי הלוי איננה נדירה, יתירה מזו היא איננה מצטמצמת רק לאזכורים ומובאות מדבריו ופירושיו של הגאון, הרב יוסף צבי מרבה להבליט את הגאולה העכשווית, בעיקר בדגש של קיבוץ גלויות,[86] ופה ושם הוא אף מעגנה בדעת הגר”א על הקץ: “לפי דברי הגר”א כבר הגיע הזמן שיקיים דברי הנביא קום בתולת ישראל”.[87] הנה כי כן, ניתן לבסס זיקה משמעותית לגר”א ולזיכרונו בכל הקשור לדרכי המחשבה וההגות של ‘מייסד בית הכנסת’ שזכרו של הגר”א כה דומיננטי בו.

2. הרב אליהו לנדא

ר' אליהו לנדא 1873 - 1946

הרב אליהו לנדא (תרל”ג-תש”ו 1946-1873), מיוחס באופן ישיר למשפחת הגר”א, רב, מו”ל, איש ספר ועסקן. כצאצא למשפחה, ראה עצמו כנוצר מורשת הגר”א וכנושא באחריות להפצת תורתו, מה שהתבטא – בין השאר – בהדפסת ספריו המרובים. אסף ספרים בשקידה רבה, והיה בעל אוסף נכבד של ספרי קודש נדירים וחשובים. בשנת תרנ”ח (1897) במלאת מאה שנה לפטירת הגר”א הקים בירושלים את ‘בית מדרש אליהו’, והחל בייסוד הספרייה הגדולה שלו, שנועדה, בין השאר, לאיסוף חומר כתוב על הגר”א וכתביו.[88] היה מקורב לרב קוק ואת ספרייתו העשירה (‘בית מדרש אליהו’) העביר לרשות ישיבת ‘מרכז הרב’.[89] מאופיין תדיר כ’נכד הגר”א’;[90] דוגמה לענייננו בניסוח: “‘נכד הגר”א’ […] וממיסדי בית הכנסת הגר”א בתל אביב […]”.[91] שהה גם בארצות הברית, ובכהנו כרב בברוקלין הקים גם שם ‘בית מדרש אליהו’. אחרי חזרתו מארצות הברית השתקע בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. אלי אשד מצאצאיו אפיין תקופה זו בחייו: “בסוף חייו השתתף ביסוד בית הכנסת על שם הגר”א ברחוב הירקון 42. בית כנסת זה התחבב עליו במיוחד ולמרות זקנתו וחולשתו היה בא להתפלל בו כל יום שבת עד השבת האחרונה בחייו משכונת מונטיפיורי הרחוקה. הוא הדפיס ספרים ושימש כרב בית הכנסת עד יומו האחרון”.[92]

3. הרב יחיאל ישראלי-ישראלוב

הרב יחיאל הלוי ישראלוב (סרואלוב תרל”ט-תש”ו 1946-1879) עברת את שמו לישראלי, ממנהיגי המזרחי ומראשי הציונות הדתית בווילנה.[93] ייסד בווילנה בשנת 1902 את ‘תפארת בחורים’ – מוסד שאופיין ברוח דתית לאומית,[94] ויעדו העיקרי היה הפצת היהדות ברובד העממי של הציבור בווילנה, שכוון בעיקר לצעירים שבחרו שלא ללמוד בישיבות. הרבה מן הפעילות בוצעה באמצעות שיעורי ערב, והיא כללה דרשות על נושאים לאומיים ודתיים. שררה במקום רוח ציונית; בשלוש סעודות הושמעו שירי ציון. ישראלי-ישראלוב עלה לארץ יחד עם חלק מילדיו בשנת תרצ”ד, זמן קצר לפני הקמת בית הכנסת הגר”א. יצחק ברוידס שתיעד את גילויי הציונות בווילנה מסכם את פעלו: “מנהלו של המוסד ‘תפארת בחורים’ הרב יחיאל ישראלוב הוא ציוני מסור ונאמן. בשנת תרצ”ד עלה לארץ ישראל ואף כאן – בתל אביב – המשיך בדרכו ויסד ‘תפארת בחורים’ בביהכנ”ס ע”ש  הגר”א ז”ל מווילנה”.[95] הוא נודע בבית הכנסת הגר”א כרב וכיהן גם כמגיד שיעור. היו לו תלמידים רבים, לענייננו חשוב במיוחד מי שנודע לימים כרב הגאון שריה דבליצקי.[96] בצד זאת, הוא נודע גם כעסקן, והיה הרב היחידי שנמנה על הנהלת הגמ”ח של בית הכנסת.

זיקתו לגר”א קשורה כמסתבר ב’קשר הווילנאי’; קשר ממוסד, בסיסי ששורשיו נעוצים בחצר השולהויף – חצר בתי הכנסת המפורסמת של וילנה, במרחק זעום מ’קלויז החסיד’; מכאן, ועם מטען זה, מגיע ישראלי-ישראלוב לבית הכנסת הגר”א בתל אביב (בכרטיס הביקור שלו שנכתב בארץ הגדיר עצמו כך: “יחיאל הלוי ישראלי [סראעלאוו מוילנא] / רב ד’תפארת בלורים’ ומ”מ [=מגיד מישרים] בביהכנ”ס הגר”א / זצ”ל […]”). הזיקה לגר”א הייתה מהסימנים הבולטים ביותר של הווילנאיות, מוקד לגאווה מקומית ותחושת השתייכות קהילתית.[97] רוח זו שאפיינה את וילנה פשוטו כמשמעו, אפיינה גם את בנה שעלה ארצה הרב יחיאל ישראלי-ישראלוב.

הזיקה לעדת הפרושים ביפו ובנווה צדק

לסיום דיוננו נבחן את האפשרות לקשר מסוג כזה או אחר בין בית הכנסת הגר”א לאיזה מצע קודם של זיכרון הגר”א במרחב יפו ותל אביב. באופן כללי מדובר בנוכחותה של ‘עדה פרושית’ ביפו במחצית השנייה של המאה ה-19, וספציפית, באישיותו ומפעלו של הרב נפתלי הירץ הלוי (וידנבאום) (1902-1852), חותנו של הרב יוסף צבי הלוי, וכן, במידה מסוימת, במעמדו של בית הכנסת של הפרושים בנווה צדק.

ברבע האחרון של המאה ה-19, הייתה יפו שבה כיהן הרב נפתלי הירץ הלוי, צומת מסועף של ישן וחדש.[98] במעמדו זה, הרב נפתלי הירץ הלוי נקלע אפוא למצב מורכב וסבוך; על-פי באומגרטן: “נראה שבעלותו ארצה התכוון הרנ”ה לחיות בירושלים כחלק מהיישוב הישן, וטרדות הפרנסה הן שגרמו לו לקבל את משרת הרבנות ביפו. ירידתו ליפו הביאתו למפגש עם אוכלוסייה שלא הכיר בירושלים, עם שאלות הלכתיות שלא ידען ועם גופי ידע שהיו זרים ליישוב הישן בירושלים”.[99] הדבר השפיע ללא ספק על מעמדו של הרב ועל היחס אליו. אכן, גם אם נדמה היה כי הייתה השלמה מסוימת של הקהילה האשכנזית ביפו עם רב פרושי, ובכל זאת, התסבוכת לא הייתה פשוטה;[100] בניסוחו של פרידמן: “רבה של יפו הרב נפתלי הירץ הלוי היה נאמן ביתם של רבני ירושלים […]. ב’יישוב החדש’ שטמוהו על קנאותו ואילו בתוך ביתו שלו, בקרב הציבור הדתי-אורתודוקסי ביפו, קמו עליו החסידים ומינו רב אחר על פניו […]”.[101]

החשוב לענייננו הוא כמתבקש זיקתו לגר”א:”את עיקר פרסומו קנה הרנ”ה מעיסוקו בההדרת כתבי יד של הגר”א ובהוצאתם לאור […] מקורו של קשר זה בין הרנ”ה ובין בית מדרשו של הגר”א הוא בליטא. קשר זה ניכר גם בתחום הפוליטי בארץ ישראל, בה הרנ”ה מונה לרבה של יפו כנציגם של הפרושים בירושלים, וככזה ייצג אותם בוויכוחים שניהלו עם קבוצות אחרות”.[102] אומנם על שאלת מעמדו והשפעתו של הפירוש ל’סידור הגר”א’ בסכסוכים שבתוך הקהילה האשכנזית גופא חלוקות הדעות,[103] אך ודאי שיש לתפסו כנדבך חשוב בהשקפתו של הרב נפתלי הירץ הלוי עצמו, ובקרב שומעי לקחו. בנסיבות אלו אין תמה כי גם בעניין הקמת זכר לגר”א באמצעות ‘בית מדרש הגר”א’ בירושלים פנו לרב נפתלי הירץ הלוי.[104]

"קהל חסידים", לפני ההריסה

בהקשר זה ראוי להוסיף את מעמדו של בית הכנסת ברחוב רוקח 18 בנווה צדק  “קהל חסידים ” שהוגדר כבית הכנסת המרכזי של עדת הפרושים ביפו,[105] ואף כי לא היה זה שמו הרשמי, יש נטייה לכנותו ‘בית הכנסת הגר”א’.[106]

בהתחשב בזמן שחלף ולאור הנסיבות ההיסטוריות המשתנות, קשה לדבר על המשכיות והשפעה ישירה, בין ביטוייו השונים של העולם הפרושי ביפו לבין בית הכנסת הגר”א בתל אביב; אך בהתייחס לכבוד הרב שהגה הרב יוסף צבי הלוי לחותנו ותפיסתו העצמית כתלמידו (“הוא היה לי עשר שנים למורה דרך בהוראה […]”[107]) , ניתן לדבר על  קשר עקיף, שמעוגן בהצהרותיו של הרב יוסף צבי הלוי על נסיבות הקמת בית הכנסת הגר”א בתל אביב. זיכרון בית כנסת פרושי שהיו שכינוהו על שם הגר”א בנווה צדק וזיכרון עמוק של ‘מאה שערים’ הירושלמית העשוי לפרנס את דמות דיוקנה של ‘מאה שערים’ התל-אביבית, יכולים אף הם לטוות קשר לעולם הפרושי.

הרב דבליצקי שאפיין את הרב הלוי בצורה מאוד ברורה הגדירו כך: “כי רבנו הצדיק היה איפוא אב-טיפוס ומשיירי רבני הפרושים הזקנים בארצנו הקדושה […]”,[108] והשאלה שתמיד תישאל בהקשרים שכאלו היא מהו ‘שיירי’? מה טיבו של אותו שלב מעבר המגולם במילה ‘שיירי’?

סיכום

בתי כנסת לזכר הגר”א אינם דבר נדיר, ויש אף הרואים בכך תופעה: “עוד ראינו במשך השנים את היוזמות לייסוד בתי כנסת על שם הגר”א. […] עוד מספר בתי כנסת כיוצא בזה הוקמו בכמה משכונות ירושלים וערי הארץ”.[109] יחד עם זאת, בית-כנסת בית-כנסת וייחודו, וגם אם נושא שם הגר”א הוא, ידועות דרכים רבות לשאת שם נכבד זה בתוך קונטקסט גיאוגרפי-חברתי-תרבותי נתון. במבט לאחור ניתן להעניק לבית כנסת מסוג ‘בית הכנסת הגר”א’ ולזיקתו לאישיות הנעלה העומדת ביסודו פרשנויות שונות, ובאשר לבית הכנסת ברחוב הירקון בתל אביב העומד לדיון במאמר זה, כבר הוזכרה המגמה לתארו כ’בית כנסת ליטאי’, משל היה קשור בדרך כלשהי לגופים ‘הליטאיים’ הידועים של המערכת הציבורית והפוליטית במדינת ישראל בהווה, כשייחודו מובע במעין ראשוניות הנתלית בו (“בבתי הכנסת המעטים שהיו קיימים אז בתל אביב התפללו בנוסח ספרד, ולרב הלוי שהיה תלמיד סלבודקא היה חסר בית כנסת ליטאי”[110]); אולם, דומה כי התמונה מורכבת לאין ערוך. בית הכנסת שנחקר כאן מייצג פסיפס: הוא יונק, הגם שככל הנראה בדרך עקיפה, מהדרך שבה הובן הגר”א בעולם הפרושי המיוצג על ידי הרב נפתלי הירץ הלוי בשלהי המאה ה-19, הוא ניבנה תוך שיתוף פעולה מלא עם עיריית תל אביב וידע לכבדה על כך, הוא זכה בתמיכה רעיונית של הרב קוק, ונשען על ציבור מתפללים מגוון שרבים בו יוצאי וילנה, ופעל תחת מנהיגותו וסמכותו הרוחנית של הרב יוסף צבי הלוי הממזג באישיותו ובדרכי תפקודו רב בית כנסת וקהילה ואב בית דין, ומשכיל לשלב בציבור המונהג כוחות נוספים בעל אוריינטציות רעיוניות שונות. מבחינה זו ניתן לומר כי זכר הגר”א המנוסח אומנם בקפידה על-פי מורשת וילנה, מתועל בדור הראשון של חיי בית הכנסת בנתיבים ייחודיים לזמן ולמקום. תל אביב שבה נטוע בית הכנסת איננה ירושלים דליטא ואף לא תל אביב דליטא, זוהי תל אביב תוססת ונבנית המממשת בדרכה שלה את הרעיון הציוני. בתל אביב זו היה ציבור דתי פעיל ובעל עמדות שלא תמיד זכה לייצוג נאות בהיסטוריה שלה. בית הכנסת הגר”א מייצג ציבור זה המוביל בדרכו המיוחד את מורשתו הרעיונית של הגאון איש וילנה.


[60]“BETH HAKNESETH HAGRA / MEAH SHEARIM / Tel-Aviv , Palestine / Hayarkon no. 42”

[61] הבעת שנות ייסוד של בתי כנסת באמצעות גימטרייה של פסוקים, בין שמדובר בשברי פסוקים ובין שבאמצעות סימון של נקודות עיליות או הבלטה אחרת של האותיות הרלוונטיות היא עניין נפוץ בבתי כנסת בתפוצות. לעניין זה יוקדש מאמרי הנמצא בכתובים.

[62] על תקנוני בתי כנסת ראו עבודותיו של אהרן ארנד, למשל: אהרן ארנד, ‘פנקס בית הכנסת המרכזי בעכו’, דרך אגדה, ט, תשס”ו, עמ’ 75-61.

[63] עניינו בגר”א רחב ועמוק, ספריו בנושא הספציפי של עבודה זו: שריה דבליצקי, זה השולחן, בני ברק תשכ”ו; במאמר זה מוזכר הרבה חיבורו: הרב שריה דבליצקי, בינו שנות דור ודור, בני ברק תשס”ו, שמאיר היבטים מסוימים של הנושא.

[64] על פי: “עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל…” (בבלי, מגילה כט ע”א). יש מן העניין לציין כי הרב יוסף צבי הלוי הקדיש דרושים שלו לנושא, הגם שכדרכו לא התייחס בהם במפורש לבית הכנסת הגר”א. ראו: ותאמר ציון, ב, מאמר סו – ‘מה טובו אהליך’, עמ’ קמח-קנ; מאמר סז – איתא במגילה…’ עמ’, קנ-קנא.

[65] ראו מה שכתבתי: ישראל רוזנסון, ירושלים כבר לא בליטא – מסה על מקום וזיכרון, ירושלים תשס”ט, עמ’ 309-308.

[66] שערי ציון, תרצ”ד, יד (י-יב), עמ’ לב.

[67] אני מבקש להודות לרב יעקב פילבר שסייע בידי בנקודה זו.

[68] שמו המלא של חיבורו שנזכר הרבה במאמר זה הוא: הרב שריה דבליצקי, בינו שנות דור ודור – תולדות צוואות והנהגות קודש מגדולי וצדיקי ישראל כולל תקנות קדש ומנהגים שנהגו בבית הכנסת הגר”א, בני ברק תשס”ו.

[69] ב‘בינו שנות דור ודור’ שלו נזכר הרב יוסף צבי הלוי במספר סעיפים מיוחדים.

[70] בקלויז הגר”א בווילנה: “[…] וביום היארצייט שלו מתמלא בית המדרש מפה לפה, משלומי אמוני ישראל, הבאים להתפלל ולחלק בזה כבוד לרבנו הגר”א” (בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מוילנא, ירושלים תשכ”ז, עמ’ שלח).

[71] ראו מה שכתבתי: ישראל רוזנסון, ירושלים כבר לא בליטא – מסה על מקום וזיכרון, ירושלים תשס”ט, עמ’ 300-283.

[72] בסעיף השלישי בתקנון בית הכנסת משנת תש”ו: “ג. להתרחק לגמרי ממנהגים זרים שהם נגד רוח מרן הגר”א ז”ל ותלמידיו זי”ע”. ובהערה הוסיף: “כמו זמרה משתה ושמחה ביום הילולא ויום פקודה וכדומה בו”.

[73] “שמחת בית השואבה המיוחדת לבני הישיבה, היתה נערכת בסוכת הרב, באור לי”ט תשרי, יום היארצייט של הגר”א מווילנא ז”ל” (משה צבי נריה, מועדי הראי”ה, ירושלים תש”מ, עמ’ קח-קט).

[74] “ובישיבות רבות נוהגים לעשות ‘שמחת בית השואבה’ יום למחרת [=המועד החסידי הנזכר שם] בי”ט בתשרי שבו חל יום פטירתו של הגר”א, הגאון רבנו אליהו מווילנא, זכותו תגן עלינו” (אברהם מלמד, ערוץ 7, www.unn.co.il 4.10.09 ).

[75] הסוגיה תועדה בהרחבה על ידי ישראל קלויזנר והתייחסתי לכך בחיבורי

[76] בצלאל לנדוי: “שנים ספורות לפני השואה, כאשר השלטון הפולני איים לפגוע בבית העלמין הישן בווילנא, נערכו עצרות מחאה בכל תפוצות ישראל. בעצרת מחאה שנתכנסה בירושלים בביהכנ”ס הגדול אשר בחורבת רבי יהודה החסיד, נאם רבי איסר זלמן מלצר בעל ‘אבן האזל’ שהביע את החרדה מפני הפגיעה בכבודם של הקדושים הטמונים שם וביניהם הגר”א” (בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מוילנא, ירושלים תשכ”ז, עמ’ שפז).

[77] המודעה מופיעה ב’אדרת אליהו – הגאון מווילנה – דמותו והשפעתו’ עורכת: רחל שנולד, תל אביב 1998, עמ’ 66.

[78] אגרות ר’ חיים עוזר, א, בני ברק תש”ס, אגרת שסז, עמ’ תג.

[79] תחנות חייו: מישיבת סלובודקה לעלייה לארץ (תרנ”א 1891), נישואין לבתו של הרב הראשי ליפו ולמושבות – הרב נפלי הירץ הלוי, לימוד בישיבה המבודדת במושבה יהודיה אצל הרב מרדכי גימפל יפה; אחרי פטירת רבו (תרנ”ב 1892) התמחות בהוראה אצל חותנו, מעבר לירושלים (תרנ”ד 1894) וייסוד (יחד עם הרב זרח ברוורמן) של ישיבת ‘מאה שערים’, חזרה לאחר זמן קצר ליפו והתמנות לדיין (תרנ”ז 1897), לאחר פטירת חותנו-רבו (תרס”ב 1902) מילוי מקומו עד התמנות הרב קוק לתפקיד. אחרי הקמת תל אביב נתמנה לאב בית דין בעיר והמשיך בתפקיד זה (אחרי שהרב קוק היה לרב הראשי לארץ ישראל גם תל אביב ויפו) עד יום מותו. במלחמת העולם הראשונה, שעה שהרב קוק עזב את הארץ החליפו כרבה של העדה האשכנזית בארץ ישראל (יחד עם הרב בן ציון עוזיאל), ולאחר הכיבוש הבריטי הקים יחד עמו את משרד הרבנות המאוחדת שממנו התגלגלה הרבנות הראשי לארץ ישראל. מפעלו התורני גדול ורב, ספריו המרובים עסקו בין השאר בענייני השמיטה ומצוות התלויות בארץ. זכה להוקרה מרובה שהתבטאה בפרסים רבים (פרס ישראל לספרות התורנית!).

[80] גאולה בת יהודה, הלוי (קלמנס) יוסף צבי, אנציקלופדיה של הציונות הדתית (עורך: יצחק רפאל), ג, תשכ”ה, עמ’ 111-105. בסקירה המקיפה הזו נכתב: “היה מראשוני החברים של שכונת ‘מאה שערים’ בתל אביב ומן העושים לבנין בית הכנסת על שם הגר”א בשכונה זו” (עמ’ 106); כן דובר שם הרבה על זיקתו העמוקה לתל אביב (עמ’ 107)..

[81] הנאמן, יב, ניסן תש”ך, עמ’ 29; יצחק גולדשלג, ‘הרב יוסף צבי הלוי’, ארשת, ג, תשכ”א, עמ’ 482.

[82] מופיע ב: 2אדר http://moreshet.co/il/UploadFiles/beit-harav% ; הקורא שאינו מגלה בדברים אישיים אלו דבר על אודות זיקתו לבית כנסת הגר”א בתל אביב, עשוי להיוותר מתוסכל למדי.

[83] בישיבת האבל: הרב איסר יהודה אונטרמן, פינחס שינמן בשם המועצה הדתית, הרב י”מ אברמוביץ בשם העירייה, הרב פ’ פרידמן בשם בתי הדין. בבית הכנסת הגר”א: שר הדתות הרב י”מ טולידאנו, הרב הראשי י’ ניסים, והרב א”י אונטרמן. בבית הרבנות והמועצה הדתית: פינחס שינמן, הרב פ’ פרידמן, הרב ב’ קניאל בשם הרבנות והמועצה הדתית חיפה, והרב י”י פרנקל בשם רבני ופקידי הרבנות בתל אביב (הנאמן , יב, ניסן תש”ך, עמ’ 29).

[84] בדברי הערכה על דמותו שהתפרסמו בביטאון ‘חניכי הישיבות’ – ‘הנאמן’ הוקדשו שורות לזיקתו לארץ, אך ללא ציון אידיאולוגיה ברורה ובהקשר הלכתי גרידא. מעניין במיוחד הסיפור:”[…] מאז רכש חלקת אדמה, במרחק קילומטרים אחדים מן היישוב, ועד שזכה להקים עליה את ביתו, ברחוב יונה הנביא, חלפו עשרות שנים. במשך כל השנים הללו היה מהלך ברגל לחלקתו, יחד עם בניו, לפחות אחת לשבוע. ובהגיעו לחלקה שהה שעה אחת ומשנן את המשנה שלמדו באותו שבוע. בכך התכוונן לייחד את המקום לתורה” (הנאמן, יב, ניסן תש”ך, עמ’ 29).

[85] הרב יוסף צבי הלוי, ותאמר ציון, ב, מאמר קטו.

[86] משהו על המשפחה ניתן ללמוד מדרכו של בנו שמואל הלוי שהיה מהתוקעים בשופר בכותל בתקופת המנדט (התוקע השני). זיקתו לבית אבא תוארה על ידי משה סגל הידוע כך: “אביו הרב יוסף צבי הלוי, היה דיין ביפו עוד לפני שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. הוא עלה עם משפחתו מלומז’ה שבליטא. אחר כך ממייסדי בית הכנסת הגר”א בתל אביב הקטנה, עבר מיפו והתיישב ברחוב יונה. שמואל הבן הצעיר, ראה מילדותו את צמיחתה של העיר העברית הראשונה. גם הוא כאחיו קיבל חינוך תורני, אולם, עליית יהודים לארץ, צמיחת ישובים עבריים, תחיית השפה העברית ועל כולם הצורך בהתגוננות בפני התנפלויותיהם של אויבי היישוב היהודי – הטרידו אותו, והניעו אותו אל הזרם הלאומי, אל גדוד מגיני השפה, אל בית”ר ואחר כך אל המחתרת הלאומית […] ” זאב גולן, שופרות של מרד, תל אביב תשס”ז, עמ’ 62-59). לימים עבד כמנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב.

[87] ותאמר ציון, ב, עמ’ רנא.

[88] אשר להקמת ‘מדרש אליהו’ בירושלים וזיקתה לתלמידי הגר”א, בשנת תרנ”ח שנת המאה להסתלקות הגר”א. התוכנית החלה כבר בתרמ”ד בדגש של תורה ותפילה על פי הגר”א: “[…] ומקום נביטתו מוחו הקודח מ’תורת הגר”א’ של הגאון המקובל רבי יצחק כהנא […] סוף דבר לא יצאה התוכנית אל הפועל עד שבא הרב אליהו לנדא, דור רביעי להגר”א, והחיה את הרעיון הזה, בשנת המאה לפטירת זקנו. הוא הוסיף לבית ‘מדרש אליהו’ משימה נוספת בדמות ספריה תורנית לכל ספרי הקודש, ובה מחלקה מיוחדת לספרי הגר”א ותלמידיו, כולל כתבי יד שטרם ראו אור. […]. הג”ר יוסף חיים זוזנפלד שראה בזה מטרה קדושה השתתף בעצמו בנשיאה בעול ועשה והפעיל אחרים למימוש התוכנית. במכתב אל הג”ר נפתלי הירץ הלוי אב”ד יפו, כותב הוא: ‘מהראוי להשתדל בזה, לעשות זכרון עולם לשם תפארת רבן של ישראל, וזכרו לא יסוף נצח… ומי יחוש לכבודו של החסיד זי”ע, כהדר”ג, השוקד על תורתו וכתבי יד קדשו יומם ולילה” (דב אליאך, ספר הגאון, ירושלים תשס”ב, ג, עמ’ 1195-1194). ראו גם, דוד קמנצקי, ישורון, טז, עמ’ תשכד.

[89] היקום של אלי אשד, גואל התנ”ך – על אליהו לנדא ‘נכד הגר”א’, http://www.notes.co.il/eshed/50217.asp

[90] לענייננו מעניינים הקישורים של הוצאת סדור ‘אשי ישראל’ “עפ”ר מרן הגר”א זלה”ה מוילנא”, “מקורים ומראת מקומות לכל הפלות נרקם ונסדר ע”י נכדו אליהו בהר”א לאנדא”, “בהוצאת יעקב א. בהרב אליהו לנדא נכד הגר”א זצוק”ל”. נימה קצת מסויגת לשימוש בתואר הזה אצל אליאך שבספרו כונה ‘רק’ ‘נו”נ’, ושכינהו ‘נכד’ הקפיד להסביר שאכן מדובר בדור רביעי (דב אליאך, ספר הגאון, ירושלים תשס”ב, ג, עמ’ 1198-1194).

[91] פנחס מרדכי גראייבסקי, דיוקנאה דירושלים, – זקניה וצעיריה, ירושלים תשי”ג, מסודר לפי דמויות ללא ציון מספרי עמודים.

[92] היקום של אלי אשד, גואל התנ”ך – על אליהו לנדא ‘נכד הגר”א’, http://www.notes.co.il/eshed/50217.asp בתיאורים אחרים דומים בלשונם הושמטה עובדת היותו רב בבית הכנסת: (לנדא [לנדוי] אליהו, אנציקלופדיה של הציונות הדתית (עורך: יצחק רפאל), ג, תשכ”ה, עמ’ 214; שבת הראי”ה ,פרשת אמור, גליון 73.

[93] שתיים מבנותיו עלו ארצה בשנת 1922. אחת מהן נחמה אונגר נרצחה עם בעלה בפרעות תרפ”ט בחברון. בנו שלמה נפל במאבק עם הבריטים בשורות המחתרת, שניים מבניו – ירוחם וישראל ניספו במלחמה בווילנה ובנובו סוויצ’יאן. ככל הנראה ההחלטה לעלות לארץ גמלה בלבו בעקבות רצח הבת בחברון.

[94] מקומו היה בחצר השולהויף בשנת 1922 הבניין נשרף וניבנה מחדש. סניפים של ‘תפארת בחורים’ הוקמו גם במקומות נוספים בליטא.

[95] יצחק ברוידס, וילנה הציונית ועסקניה, תל אביב ת”ש, עמ’ 290.

[96] נולד בריגה לטבייה, תרפ”ו 1926, אביו ר’ בצלאל יעקב היה מקורב לרב קוק, והמשפחה עלתה ארצה בתרצ”ד (1934). בהיותו בן 13 החל ללמוד אצל הרב ישראלי-ישראלוב בבית הכנסת הגר”א והתקרב לרב יוסף צבי הלוי עד שהמשפחה עלתה ירושלימה בהיותו בן 15. נתפס כגאון הלכתי; כתב עשרות ספרי הלכה ומנהג ומאמרים. ביניהם: הרב שריה דבליצקי, בינו שנות דור ודור, בני ברק תשס”ו, שהוזכר לעיל. התמחה בין השאר בתורת הגר”א. לענייננו חשוב: שריה דבליצקי, זה השולחן, בני ברק תשכ”ו ובו “א) רשימה כוללת ומקיפה של כל נוסחאות הגר”א זצ”ל בתפילות וברכות וכו’ ; ב) לליקוט של יותר ממאה מנהגים והנהגות שהגר”א והאריז”ל מנוגדים בהם ושווים בהם. […]”.

[97] ראו מה שכתבתי: ירושלים כבר לא בליטא – מסה על מקום וזיכרון, ירושלים תשס”ט, עמ’ 283-256.

[98] להלן מספר הערות על חייו ותקופתו. לימד בחבורת האברכים ‘דגל תורה’ בירושלים. ב-1886 הרב סלאנט מינה אותו לרב ביפו; ייסד שם את תלמוד תורה ‘שערי תורה’. ‘חובבי ציון’ מינו אותו כ’רב המושבות’ ב-1891 מטעם הפקידות ופיקח על כשרות היין. הגיע להתנגשות חריפה עם המנהיגות הציונית שהתיישבה ביפו, שם בלטו הניגודים בין ‘היישוב החדש’ לבין ‘היישוב הישן’ במיוחד בהקשר של תרבות לאומית ששררה במושבות והיחס לתיאטרון. בהקשר זה, ניתן לדבר על ‘מלחמת תרבות’, כשמורי בית הספר היו נושאי המאבק. האופי החקלאי של המושבות חיזק את התלות בממסד הרבני בגלל הצורך בכשרות על היין ובהקשר זה הייתה השפעה רבה ליפו. כתב ‘היתר שמיטה’ לקראת שמיטת תרס”ג (1903-1902), אך ההיתר הזה היה מסובך מ’היתר המכירה’ הידוע.

[99] אליעזר באומגרטן, ‘הלכה, מדע וקבלה בספרייתו של ר’ נפתלי הירץ הלוי’, קתדרה, התקבל לפרסום.

[100] בגלל כל מיני סיבות ציבוריות ופוליטיות עמדו זה מול זה אגודת בני משה והרב הלוי. כן היה מאבק על השחיטה ויצא קונטרס נגד הרב הלוי מצדם של החסידים, ולעומתו כתב הגנה בתמיכת הרב סלאנט (חנה רם, ‘מחלוקת בקרב הנהגת העדה היהודית ביפו’, קתדרה, 64, תשנ”ב, עמ’ 126-103).

[101] מנחם פרידמן, חברה במשבר לגיטימציה – היישוב הישן האשכנזי, 1917-1900, ירושלים תשס”א, עמ’ 84. וכן, “מתיחות סמויה שררה אותה עת גם בתוך העדה האשכנזית, בין הפרושים בהנהגת הרב הלוי ורוקח […] לבין החסידים, […] אולם, איזון זה הופר בשנת 1894, כאשר שמרלינג נפטר, […] כך נחסמה הכניסה לוועד המאוחד גם בפני נציגי העדה החסידית” (חנה רם, ‘מחלוקת בקרב הנהגת העדה היהודית ביפו’, קתדרה, 64, תשנ”ב, עמ’ 111).

[102] אליעזר באומגרטן, ‘הלכה, מדע וקבלה בספרייתו של ר’ נפתלי הירץ הלוי’, קתדרה, התקבל לפרסום.

[103] “בשנת 1875 כתב הרב הלוי פירוש לסידור של הגר”א, ופירוש זה הוכנס לתפילות בבתי הכנסת ובישיבות של האשכנזים, שברובם התפללו מימים ימימה בסידור האר”י. עובדה זו הגבירה אף היא את המתיחות בקרב האשכנזים. אולם הטענה שסידור הגר”א היה הגורם הראשון במעלה לפילוג העדה האשכנזית, איננה עומדת במבחן המציאות, ולו רק משום שהפילוג אירע כעבור חמש שנים, כאשר נוצרה זהות אינטרסים בין החסידים למשכילים החילוניים. החסידים יצאו נגד הרב הלוי, והמשכילים החילוניים נגד שלטון היחיד של רוקח […]” (‘חנה רם, מחלוקת בקרב הנהגת העדה היהודית ביפו’, קתדרה, 64, תשנ”ב, עמ’ 111).

[104] תיאור הקמת ‘מדרש אליהו’ בירושלים וזיקתה לתלמידי הגר”א; עיקרה בשנת תרנ”ח במלאת מאה להסתלקות הגר”א, אך התוכנית החלה כבר בשנת תרמ”ד בדגש של תורה ותפילה על פי הגר”א: “[…] ומקום נביטתו מוחו הקודח מ’תורת הגר”א’ של הגאון המקובל רבי יצחק כהנא […] סוף דבר לא יצאה התוכנית אל הפועל עד שבא הרב אליהו לנדא, דור רביעי להגר”א, והחיה את הרעיון הזה, בשנת המאה לפטירת זקנו. הוא הוסיף לבית ‘מדרש אליהו’ משימה נוספת בדמות ספריה תורנית לכל ספרי הקודש, ובה מחלקה מיוחדת לספרי הגר”א ותלמידיו, כולל כתבי יד שטרם ראו אור. […]. הג”ר יוסף חיים זוזנפלד שראה בזה מטרה קדושה השתתף בעצמו בנשיאה בעול ועשה והפעיל אחרים למימוש התוכנית. במכתב אל הג”ר נפתלי הירץ הלוי אב”ד יפו, כותב הוא: ‘מהראוי להשתדל בזה, לעשות זכרון עולם לשם תפארת רבן של ישראל, וזכרו לא יסוף נצח… ומי יחוש לכבודו של החסיד זי”ע, כהדר”ג, השוקד על תורתו וכתבי יד קדשו יומם ולילה” (דב אליאך, ספר הגאון, ירושלים תשס”ב, ג, עמ’ 1195-1194).

[105] בית הכנסת הוקם על אדמתו של אחד מבני האגודה ‘עזרת ישראל’ שנסע לחו”ל והקדיש את ביתו לצורכי בית מדרש ובית כנסת. על פי הדיווח של לונץ ב’לוח ארץ ישראל’ תרנ”ט (1899), נתגלעה מחלוקת בשאלת נוסח התפילה, האם נוסח הגר”א כמנהג הפרושים, או נוסח ספרד החסידי, שהלכה והחריפה; קודם התפללו בבית מגורים פרטי אחד ששימש גם בית מדרש. הפירוד התבטא בתחילה בשני חדרים באותו הבית. אחר כך הוחלט להיפרד ולחלוק את המגרש. בית הכנסת החסידי שזכה לשם הגיוני ‘קהל חסידים’, היה צנוע, בעוד שהמבנה שהוקם על-ידי הפרושים היה מפואר באופן יחסי, בסגנון בתי הכנסת של מזרח אירופה. הוקצה מגרש לבית כנסת כבר בייסוד נווה צדק אך בית הכנסת החדש הוקם רק ב-1910; כונה ‘בית המדרש נוה צדק לעדת הפרושים’, ועם השינוי בהרכב האוכלוסייה, ישיבת הרב אשלג (הם עזבו את העיר העתיקה לאחר נפילתה)  קיבלה את המבנה; הפך לבית הכנסת ‘מראות הסולם’ על שם פירושו של הרב אשלג לספר הזוהר (מיכאל טל, ‘בית הכנסת “מראות הסולם” של היישוב הישן בנווה צדק’, רימונים, 5, תשנ”ז, עמ’ 87-79).

[106] למשל: עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה, תל אביב תשנ”ט, עמ’ 97.

[107] בהקדמה לספרו: ביכורי ציון, ירושלים.

[108] הרב שריה דבליצקי, ‘ט”ו שנים להסתלקותו’, שערים ה באדר תשל”ה (16.2.75).

[109] דב אליאך, ספר הגאון, ירושלים תשס”ב, ג, עמ’ 1198-1197. על בית הכנסת הגר”א בשערי חסד בירושלים, ראו: ראובן גפני, מקדש מעט – בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים – שערי חסד, רחביה, קריית שמואל, טלביה, ירושלים תשס”ד, עמ’ 16-5.

[110] ש’ פריד, ‘תורה  ללא הפסקה’, מוסף חול המועד פסח תשס”ט יתד נאמן, עמ’  48.

ראו גם

חלקו הראשון של המאמר

הרב אליהו לנדא -גואל התנ”ך

תולדות בית כנסת “החורבה שבירושלים “:חלק 1

חלק 2

בית כנסת גדול ועצוב :בית הכנסת המרכזי של תל אביב

המאבק לשימורו של בית הכנסת “הגר”א “

אוסף מסמכים וכרוזים מבית הכנסת הגר”א

3 תגובות

  1. הגרא שערי חסד
    מעוניין לשיתוף פעולה.
    אנחנו מציבים עמדות תשלומים בשרת עצמי.
    אפשר לחסוך ביקורים בדואר..
    אפשר ליצור לחם קופת צדקה למוסדות.
    ובנוסף יש לכם עמלות על על פעולה בעמדות

  2. מעוניין לשיתוף פעולה.
    אנחנו מציבים עמדות תשלומים בשרת עצמי.
    אפשר לחסוך ביקורים בדואר..
    אפשר ליצור לחם קופת צדקה למוסדות.
    ובנוסף יש לכם עמלות על על פעולה בעמדות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

9 − 1 =