חגית גרוסמן: שני שירים

היכל הכשפים

 

רוֹזָה זִילְבֶּר טִפְּסָה עַל סֻלָּמוֹת לַגְּבָהִים

מִמִּסְדְּרוֹנוֹת מֻצְפָּנִים אֶל לַהֲבוֹת פָּנָסִים

רוֹזָה טִפְּסָה עַד הֵיכָן שֶׁהֵיכַל הַכְּשָׁפִים נֶהְפַּךְ

לְהֵיכַל רְפָאִים, עַד שחוּטֶיהָ הָיוּ רוֹפְפִים

הִיא מְשׁוֹטֶטֶת בָּרְחוֹבוֹת וּמְחַפֶּשֶׂת אַחַר הָאוֹחֲזִים

מִשְׁתַּקֶּפֶת בְּחַלּוֹנוֹת רַאֲוָה וְנוֹסֶקֶת עַל כַּנְפֵי

הִתְמוֹטְטוּת עֲצַבִּים, אֵשׁ עֲצוּרָה שׂוֹרֶפֶת אֶת לִבָּהּ,

מוֹנוֹלוֹגִים בְּזָוִיּוֹת הַפֶּה נִמְתָּחִים עַל מִטַּת סוֹף

רוֹזָה מַנִיפָה שַׁרְבִיט כָּסוּף וְרוֹקֶדֶת בְּפִנַּת הָרְחוֹב

שָׁם אֵין עוֹד חֲטָאִים זוּלַת שִׁכְחָה

צַלְחָה דַּרְכָּהּ לְהֵעָלֵם בְּטֶרֶם הוֹפִיעַ מַלְאָךְ הַנְּטִילָה

נִפְשְׁטוּ נְעוּרֶיהָ מֵעַל עוֹרָהּ

גַּם נַפְשָׁהּ יָצְאָה לְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ מֻכֶּרֶת

שֶׁעַד כֹּה הָיְתָה לָהּ גָּלוּת

שֶׁבָּתֶּיהָ אֵינָם עוֹד מֻזְהָבִים וּטְרוּפִים

אֶלָּא אָפֹר מְאֹד עַכְשָׁו בְּהֵיכָל הַכְּשָׁפִים.

 

 

קריאת שירה

 

אֲנִי קוֹרֵאת שִׁירָה. הַגּוּף שֶׁלִּי מִתְאַחֵד עִם הָאוּלָם הָרֵיק

שֶׁמֵּעַל הָאוּלָם הַמָּלֵא. הַקּוֹל שֶׁלִּי נִכְנַס לַמַּעֲלִית וְעוֹלֶה

אֲנִי לוֹחֶצֶת עַל כַּפְתּוֹרֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל הַמַּחְשֵׁבִים

נִּכְנָסִים לִפְעֻלָּה וּמְזַמְּנִים אֶת הַמַּלְאָכִים

הַמַּעֲלִית עוֹלָה אֶל שָׁמַיִם מְדַמְּמִים

הָאֶצְבָּעוֹת אוֹחֲזוֹת בַּמִּיקְרוֹפוֹן אֲבָל אֵין בָּהֶן תְּחוּשָׁה

הַדָּם מִתְרַכֵּז בְּפַרְצוּפֵי הַמְּשׁוֹרְרוֹת בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה

הֵן שׁוֹלְחוֹת אֵלַי צְחוֹק מְכַשֵּׁפוֹת וְאוֹר שָׁחֹר

נִנְעַץ בִּי כְּסַכִּין. אֲבָל בַּצַּד הַשֵּׁנִי

יוֹשֶׁבֶת עֲנָת לֵוִין מֻקֶּפֶת בְּאוֹר לָבָן

וְהִיא עוֹטֶרֶת אוֹתִי בְּנִשְׁמָתָהּ הַטּוֹבָה

וַאֲנִי כְּבָר בַּקּוֹמָה הַשְּׁמִינִית

מֵיתרֵי הַגִּיטָרָה של אוֹפִיר מעֲלִים אֶת הַפְּסִיכִיאָטֵר הַטּוֹב

אֶל הַתִּקְרָה וּשְׁלַל כַּדּוּרִים נִתָּזִים

אֲנִי רָצָה עַל שָׁטִיחַ צְלָלִים אֲדֻמִּים

וּבִּילְיוֹנֵי דּוֹלָרִים צוֹלְלִים אִתִּי אֶל הָרָקִיעַ

וַאֲנִי שָׁם וְכָל הַגּוּף הוֹפֵךְ לְעָשָׁן.

הַמּוּסִיקָה כָּבְתָה, הַשִּׁיר נִגְמַר, הַמִּיקְרוֹפוֹן שָׁב לִמְקוֹמוֹ

וַאֲנִי יוֹרֶדֶת מֵהַבִּימָה.

אודות גיורא לשם ז"ל

גיורא לשם ז"ל היה אחד המייסדים של יקום תרבות. פטירתו היתה מכה קשה לעמותה ולחבריה, ואבדנו עדיין מורגש. שירה שואפת להקפיא לעד את הרגע ולהעניק לו משמעות כשהיא ממירה אותו במעין חומריות ─ השׂפה. אפשר שזו התכלית: ללכוד דימוי מפעים באמצעות העלאת זכרו של רגע אנושי במעופו אל העתיד─ עתיד שמעבר לשורה האחרונה, מעבר למִתאר האחרון, אחרי הצליל האחרון. נפתולי ה"מחשבה" וה"יצירה" נאחזים בחומרים כמיַצגי ישות וממירים אותם למֶסֶר שאין להפריד בין תוכנו לצורתו. כך מתרקמות במוחנו צורות כאילו היו איבר מן החי. התהליך הזה הוא אחד מאופני ההתגלות של יחסי קיום ביקום. ומה רוצה שירה להגיד לחברה? מה רוצה החברה לשמוע בשירה? זה ה"נעלם" שיקום תרבות ינסה לפענח בדו-שיח בין כותבי שירה, מבקריה וציבור הגולשים. זמינות הרשת לכותבים ולקוראים עשויה לסייע לדו-שיח פורה ומפרה שלא היה דוגמתו בעולם הגוטנברגי. זו תקוותנו בהמראה הזאת ברשת אל מרומי השירה העברית והמתורגמת, ואנחנו מקווים שתהיה להנאת הקוראים. גיורא לשם, עורך השירה
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים . קישור קבוע.

4 תגובות על חגית גרוסמן: שני שירים

  1. מאת -אלי אשד:‏

    שירים יפים מאוד .תודה חגית.
    אגב שמעתי אותם לאחרונה בערב שירה בבית הסופר בתל אביב.חגית גרוסמן הייתה רק אחת משלושים או ארבעים משוררים שהיו שם כדי להקריא שירה.זה לזה.
    אני הייתי אחד מאולי שני אנשים שבאו לשם רק לשמוע ולא להקריא.
    היגעתי למסקנה שכל הקונספט הזה הוא שגוי מיסודו :האדם הממוצע וגם הלא ממוצע יש גבול לכמות השירה שהוא יכול לשמעו בפעם אחת ,ולעניות דעתי רוב המשוררים לא באמת שמעו את השירים של האנשים האחרים אלא רק חיכו שיגיע סוף סוף תורם להשמיע. .
    יש לבטל את הקונספט של ערב שהוא רק הקראת שירה ויש להכניס בו גם דברים נוספים: מוזיקה הרצאה קצרה ,השמעת סיפור או סטנד אפ וכיוצא בזה.
    עם זאת אני יכול להעיד שחגית גרוסמן שהייתה שם דוקא האזינה לפחות לכמה מהשירים: היו שיר או שניים שהיא התפקעה מצחוק במהלך השמעתם.

  2. קריאת השירה של חגית,כמו הכתיבה שלה, מכשפת. הבעיה היא שלעיתים הקריאה כה מכשפת שקשה להתרכז בתוכן של השיר!! גם כן בעיות יש לה..(-; (-;

  3. פינגבאק: כוכב הלכת שבתאי ועולם השירה העברית « המולטי יקום של אלי אשד

  4. מאת ברבי דוד:‏

    יפים השירים
    השיר השני אף נוגע במה שכתב אלי אשד
    כן אני מסכים עם דבריו וכך חשתי גם בשיר השני
    צריך לגוון את הערבים האלה ולתת זמן לעכל שירים
    ובהקשר למשוררות בשורה ראשונה שכתבה חגית
    כדאי שישבו כמו בקונצרט לא רק מוסיקאים
    כך בשירה לא רק משוררים

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*