יעל קידר היא משוררת ועורכת שירה, מוזיקאית, ופסיכותרפיסטית בעלת תואר שני מאוניברסיטת תל אביב. היא בוגרת המסלול לכתיבה והלחנת שירים של ביה"ס "רימון", ובוגרת התוכנית הדו-שנתית לשירה של "הליקון". כמוזיקאית, היא מופיעה יחד עם משוררים בערבי מוזיקה ושירה, ואף הוציאה שני אלבומי שירה מולחנת פרי עטה :"רמזים", 2017; "בשביל שיתגלו הכוכבים", 2023.
כאן אפשר לשמוע שירים מתוך האלבום "בשביל שיתגלו הכוכבים":
ספר השירים הראשון של יעל קידר, "לא תמיד מהמקום הצפוי", יצא לאור בימים אלה ופתח סידרה חדשה לשירה בעריכתו של יקיר בן-משה – "איתקה" – במסגרת ההוצאה לאור של הגר ינאי.
יעל שכלה את אמה במחלה לפני מספר שנים, והספר מוקדש גם לה:
הגעגועים לאמא אינם מרפים ומניבים שירים, כפי שיעל אומרת בשיר "אחרי שניסיתי את כל השטיקים והטריקים", "וְיֵשׁ רֶגֶשׁ חָזָק / לֶאֱסֹף סְבִיבוֹ שִׁיר", וכפי שמתבטא בשיר "ליוויתי את אמי למעלית":
מקורית ועשירה המטפורה של מעלית. יעל מנצלת את שני הקטבים שלה: את המבנה העולה; ואת התהום של הפיר השחור. יפים הביטוי "אֲנַחְנוּ יְחִידָה שֶׁל אִמָּא וְיַלְדָּה", וההקבלה בין שני המאורעות המכוננים של השתיים – הלידה של האחת והמוות של השנייה. השיר מוצג כחלום. הגעגועים תוקפים ביתר שאת בזמן שינה. כך גם בשיר "שנתיים ללכתך", "מֵאָז לֶכְתֵּךְ, שְׁנָתִי גַּעְגּוּעִים / אַתְּ בָּאָה לְבַקֵּר בַּחֲלוֹמִי".
השיר ניחן במוזיקליות עדינה, בחריזה בין השורות ובתוכן – "לְצִדָּהּ – הַלֵּדָה – יְחִידָה – וְיַלְדָּה – יָדָהּ". יפה, שהחריזה נשברת, ומבליטה את המצלול המקורי "נֶחֱשַׂף הַסַּף". רגישות שפתית צלילית ניכרת בשירים רבים בספר: "הַפּוֹלִים … הַפּוֹעֲלִים" ב-"נס"; "לְעָבָרֶךְ וּלְעֶבְרֵךְ" ב"המטופלת שלי". הנה דוגמה של שיר, שכולו סליל כפול של מצלולים:
יחסי אם-בת הם ליבתו הפועמת של הספר. השיר הפותח, העומד לפני כל השערים, מה שנקרא במונח אנגלי proem, מכריז על כך בגאון:
ליעל קידר 2 בנות, להן היא כותבת את דאגתה האוהבת. שתיהן היו חיילות. לבנות מוקדש השער "אמא של קפקא":
הבת שירה שירתה כתצפיתנית בתקופה המסוכנת ביותר. היא הייתה בקורס עם התצפיתניות החטופות, אך הוצבה בבסיס אחר. הדאגה האימהית הרקיעה שחקים:
המבנה מוקפד, החריזה מדויקת. יפה המטפורה הציורית "תְּהֵא הָאֲפֵלָה שֶׁל אֶתְמוֹלֵךְ/ ברַק זִכָּרוֹן חוֹלֵף,". שירי הספר מצירים תמונות מקוריות: "כְּחַמְּנִיָּיה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, כָּךְ אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת/ תָּדִיר אֶת מַבָּטֵךְ", ב"אישה אוטרקית"; "אֲבָל תָּמִיד אֶהְיֶה לָךְ תַּרְמִילָה/ וְאַתְּ לִי / הָאָפוּן", ב"לבתי שגדלה".
השם החד משמעי של השער הרביעי 6:29 מדבר בעד עצמו. מבין שירי אבל ומחאה על הטבח ועל ההפקרה, בולט השיר החותם את השער.
החזרות הכפייתיות מעצימות את האמירה. החזרתיות נפסקת לקראת סוף השיר לטובת תובנה חזקה. המבנה הזה מאפיין שירים נוספים בספר, כגון "למה אישה מתעוררת", "קנאה". שירים רבים מסתיימים בתובנות בשורות האחרונות: "אֲבָל הָאַהֲבָה, תָּמִיד מוֹצֵאת לָהּ דֶּרֶךְ", בשיר "הו רומיאו מהפרברים"; "אֲנִי נוֹעֶלֶת אֶת הַדֶּלֶת/ כְּדֵי לְהַרְחִיק מִמֵּךְ אֶת יוֹם רִאשׁוֹן", בשיר "לא מפסיקה לבדק אם את נושמת"; "אֲנִי נִפְרֶמֶת, בְּעוֹדִי נִקְשֶׁרֶת", בשיר "שאלת לשלומי"; "וּמְנַסָּה לִמְנֹעַ אֶת מָה שֶׁכְּבָר קרה", בשיר "שעת התן".
ישנם שירים זוגיים-משפחתיים עדינים, מרומזים. הקשיבו כאן לשיר "הדרמה של האמצע" בקולה של המשוררת:
מקורי ומפתיע התיאור של בני הזוג "אֲנִי שׁוֹתֶקֶת וְאַתָּה גָּבוֹהַּ".
בולטות התכתבויות עם שירי משוררים. באופן גלוי עם רחל בשיר "שנה לשנתך", "לָשִׁיר לָךְ שִׁירִים שֶׁל רָחֵל הֶהָיִית/ אוֹ חָלַמְתִּי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים וְאוּלַי/ פְּגִישָׁה חֲצִי פְּגִישָׁה מַבָּט אֶחָד/ מָהִיר// וְדַי"; ועם אלתרמן בשיר "וכל הזמן אני דואגת לילדות", "וְאֵיךְ גַּם אַלְתֶּרְמָן אָמַר 'שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ'". ובאופן מרומז עם יהודה עמיחי בשיר "לבתי המתצפתת בלילות על הגבולות", "וֶאֱלֹהִים מִזְּמַן לֹא מְרַחֵם"; ועם השיר "לונדון" של חוה אלברשטיין על פי חנוך לוין "וְהַיֵּאוּשׁ לֹא נַעֲשָׂה יוֹתֵר נוֹחַ"; ובשיר "האופק ערפילים"; ויש עוד.
כמו שיר הפתיחה, כך גם שיר הסיום הוא בחירה נכונה והולם את מקומו בספר.
אחדים משירי הספר מציגים גישה דיאלקטית, כשהחיובי גובר, כפי שאנו רואים בסוף השיר הזה, "אַף פַּעַם לֹא כָּתַבְתִּי כְּדֵי לִבְרֹחַ –/ תָּמִיד כְּדֵי לַחְזֹר", וגם, "סַפְּרִי לִי, מֹתֶק, אֵיךְ אַתְּ קָמָה בְּכָל בֹּקֶר/ מֵחָדָשׁ" בשיר "לא משנה איך את נופלת בלילות". על כן, הכיוון נכון: "מֵהַשִּׁגְרָה אֶל הַשִּׁירָה"; "מִמִּינֵרָל לְיַהֲלוֹם". אני ממשיכה להתנחם – מסמכותנות-רודנות חזרה לדמוקרטיה ליברלית.
ברוח הזאת אני רואה את הכריכה בצבעי אדמה חמימים – העפיפון הקטן נוסק לשמיים, למרות העוגן, ושם הספר מזכיר את האהבה, שהיא הנושא של השיר "הד", "וְאוּלַי, אַהֲבָה הִיא הֵד/ נִשְׁלַחַת אֶל הָעוֹלָם/ וְאָז, חוֹזֶרֶת./ לֹא תָּמִיד מֵהַמָּקוֹם הַצָּפוּי".
השקת הספר תתקיים ביום שני 11.5.2026 שעה 19:30 בחצר בית ביאליק, ביאליק 22 תל-אביב.
