פול ורלן (1844-1896), מגדולי המשוררים שקמו לצרפת, פרסם את יצירתו במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, תקופה שבה השירה הצרפתית העפילה לפסגה.
ורלן הביא לשיא את השימוש בלשון יומיומית ובישר בכך את שירת המאה העשרים. עיקר הישגו כמשורר טמון אולי בהצלחתו למזג בין פשטות לשונית מפתיעה ושיריות יוצאת דופן.
עיקרון אחר בולט שפיתח יותר מכל היוצרים בתקופתו נעוץ ב'מוזיקליות' של השירה: החשיבות שהעניק למצלולים לא הייתה פחותה ממשמעות המילים, והיא שמביאה לראות בו את "המשורר הצרפתי המלודי והטהור ביותר" (ז'אן-בטיסט בארוניאן, J.B. Baronian, "ורלן", גאלימר, 2008, המובאה כאן מופיעה בגב הספר). עיקרון זה ניכר היטב ב"זמר סתיו" שאני מביאה כאן, הידוע בשיריו.
בשירים ארס-פואטיים שעמדו בפתח ובסוף "שירים בסימן שבתאי", קובץ הביכורים שלו, דחה את רגשנות הרומנטיזם, דרש אותנטיות, איפוק, וריחוק. השירים הבאים מבטאים משהו מעקרונות אלה, כמו גם את המלנכוליה, חוויה מכוננת בנפשו, ומילה, שכמו "langueur" (מלנכוליה רכה וחולמנית), הפכה לתו ההיכר של שירתו.
"זמר סתיו" חרג בתודעת הצרפתים מעל ומעבר לגבולות השירה, והפך לחלק ממיתוס: כיובל שנים לאחר מותו של ורלן, חדר השיר לזיכרון הקולקטיבי של העם, בעקבות הפלישה לנורמנדי ביוני 1944.
לכל אורך ארבעת שנות הכיבוש הנאצי בצרפת, דה גול, שגלה לאנגליה, פנה לצרפתים ולרֶזיסטאנס באמצעות רדיו לונדון. הבית הראשון בשיר
שימש כצופן, שהודיע על הפלישה הקְרֵבה לנורמנדי, והוא נתפס כסמלו של המבצע שבישר את סיום הכיבוש הנאצי בצרפת. אפיזודה רדיופונית זו מתועדת בסרטים, ספרים, ושירי זמר.
לאחרונה, הזמר אַקְסֶל בּוֹאֶר (Bauers), בנו של קריין רדיו לונדון הצרפתי שהקריא את הצופן, חיבר שיר המגולל את האפיזודה המיתית. זמרים ידועים ואהובים כשארל טְרֶנֶה (Trenet), וליאו פֶרֶה (Férré) הלחינו את השיר.
כידוע, נטש ורלן את הקן המשפחתי בעקבות הופעת רמבו בחייו, והצטרף אליו לחיי נוודות במזרח צרפת, לונדון, ובלגיה. מסעם רצוף הפרידות נמשך שנה, ובא אל קצו בעקבות שתי יריות שירה ורלן אל רמבו, פועל יוצא של אינספור התגרויות של הנער משולח הרסן במאהבו בעל המשפחה.
השיר השני המתורגם כאן מביע את המאבק שהתחולל אז בנפשו בין הדאגה לנישואיו עם מתילד, האישה שהקנתה יציבות לחייו, ובין משיכתו העצומה לרמבו, עלם יפה תואר, פורק כל עול, ומשוררם של שירים מופלאים, "היפים ביותר בעולם", לדבריו (כך כתב ורלן בפתח הדבר שהקדים לפרסום הראשון של "אילוּמינציות" מאת ארתור רמבו ב- 1886, חמש עשרה שנים לאחר הפרידה בין השניים). על דו-הקיום של אהובתו ומאהבו בנפשו ("עין כפולה"), הוא מבכר את מותו.
להלן השירים, תחילה בצרפתית ובהמשך תרגומו של כל שיר.
השיר הראשון "זמר סתיו":
Chanson d’Automne / Paul-Marie Verlaine
Les sanglots longs
Des violons
De l’automne
Blessent mon coeur
D’une langueur
Monotone.
Tout suffocant
Et blême, quand
Sonne l’heure,
Je me souviens
Des jours anciens
Et je pleure ;
Et je m’en vais
Au vent mauvais
Qui m’emporte
Deçà, delà,
Pareil à la
Feuille morte.
זֶמֶר סְתָיו / פול ורלן בתרגום איריס לקונט
יְבָבוֹת מָה עָבוֹת
בְּאַבּוּבֵי הָסְתָיו
מַכְאיבוֹת לָלְבָבוֹת
בּעֶצֶב יְחִיד-תָּו.
בָּכֹל מַחְנָק,
הָכוֹל חָווַר,
כְּשֶשָעוֹן שָר,
אָני נִזְכָּר
בִּזְמַן עָבַר,
וְלִבּי נִשְבָּר;
אָני בָּא וּמוּבָא
בָּרוּחַ הָכָּבָה
כְּבָר נִידָּף אָנִי בָּה
הָבָה כָּאן, שָם הָבָה,
כְּמוֹ עַלוָוה שֶגָוועָה.
"שירים בסימן שבתאי" 1866
והשיר השני:
Je devine à travers un murmure
Le contour subtil des voix anciennes
Et dans les lueurs musiciennes,
Amour pâle, une aurore future !
Et mon âme et mon coeur en délires
Ne sont plus qu’une espèce d’oeil double
Où tremblote à travers un jour trouble
L’ariette, hélas ! de toutes lyres !
O mourir de cette mort seulette
Que s’en vont, cher amour qui t’épeures
Balançant jeunes et vieilles heures !
O mourir de cette escarpolette !
אָנִי מְנַחֵש דֶרֶך הָרַחַש,
מִתְאָר עָדִין שֶל קוֹלוֹת הֶעָבַר
בְּאוֹר קָלוּש – נְגִינָתוֹ לַחַש,
אַהבָה חִיוְורָה, מָחָר השַחַר!
וְלִבִּי אַף נַפְשִי טֶרֶף לטֵירוּף
אֵינָם עוֹד אֶלָּא מְעֵין עַיִן כְּפוּלָה
בָּה נִרְעַד מִבַּעד לְיְמָמָה בּלוּלָה
לַחַן אוֹיָה! בְּכֹל כְּלֵי נֶבֶל אָפוּף.
הוֹ לָמוּת מִמִיתָה בּודְדָה, גַלְמוּדָה
נְגוֹזוֹת – אַהבָה יְקָרָה מַפְחִידָה –
שָעוֹת בְּנוֹת-יוֹם וְנוֹשָנוֹת מִתְעַרְסְלוֹת!
הוֹ, מִמִיתַת עַרְסָל, לָרֶדֶת שְאוֹלוֹת!
"רומנסות ללא מלים, נעימות שכוחות".
שמחתי לקורא. משורר ענק. לעיתים קורא משיריו באנגלית. תודה לך, מאחל ומייחל שנזכה ונקרא עוד תרגומים פרי מלאכתך.