נחש צפע / נֹגה אוֹלמרט
אֶמְצַע לַיְלָה. אַזְעָקָה. שִׁגּוּר מֵאִירָאן.
לוּנָה וְסוֹל, מִתְבַּגְרוֹת שֶׁלִּי, יוֹצְאוֹת
מֵהַמָּמָ"ד טְרוּטוֹת עֵינַיִם.
–
גַּם אֲנִי הָיִיתִי נַעֲרָה, בְּמִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ.
כִּתָּה י"א. שְׁנַת תִּשְׁעִים וְאַחַת. עִירִית
וְלִיאַת, בְּנוֹת דּוֹדִי, הִזְמִינוּ אוֹתִי.
אֶמְצַע לַיְלָה. נְחַשׁ צֶפַע. חֶדֶר אָטוּם.
נַיְלוֹנִים הֻדְבְּקוּ עַל הַפְּתָחִים. הֵכַנּוּ
שִׁירִים וּפְתָקִים וּשְׁלָטִים מַצְחִיקִים,
גַּם לַשֵּׁרוּתִים. נִשְׁאַרְתִּי כַּמָּה יָמִים.
צָחַקְנוּ הַרְבֵּה. אִמָּא הָיְתָה בָּעֲבוֹדָה,
עִם הָאֲסִירוֹת. אַבָּא לֹא הֵבִין מַדּוּעַ
אֲנִי לֹא בָּאָה הַבַּיְתָה לִהְיוֹת אִתּוֹ
וְעִם אָחִי – כְּשֶׁבָּאתִי – הֵבַנְתִּי;
חֶדֶר אָטוּם קָטָן, מַחְנִיק מִלַּחַץ,
מַחְנִיק מִלַּחַץ. שִׁימִי מַּסֵּכָה,
אַתְּ רוֹצָה לָמוּת? לֹא. אֲנִי דַּוְקָא
רָצִיתִי הַרְבֵּה חַיִּים. אֶת מַאֲרַז
מַסֵכַת הָאַבָּ"כ עָטַפְתִּי בְּוָרֹד וְתָלִיתִי
אוֹתוֹ עַל כְּתֵפִי כְּמוֹ גַּדְזֶ'ט אָפְנָתִי.
רָכַשְׁתִּי סְוֶדֶר יָפֶה. נָסַעְתִּי עִם עֲדִי
שָׁעוֹת, מִתְעַלְּמִים מֵהָאַזְעָקוֹת,
מַאֲזִינִים לִשְׁלֹמֹה אַרְצִי. הַמִּלְחָמָה
הִסְתַּיְמָה בְּפוּרִים. הִגַּעְתִּי לְבֵית הַסֵּפֶר
מְחֻפֶּשֶׂת לְדַמְקָה. כֻּלָּם בֶּחָצֵר מוּזִיקָה,
רִקּוּדִים. הַבָּחוּר מִי"ב שֶׁהִרְכִּיב אוֹתִי
פַּעַם עַל הָרָמָה תָּפַס אוֹתִי לְסִיבוּב.
–
עַכְשָׁו סוֹל בַּנִּינְטֶנְדּוֹ אוֹ מְצַיֶרֶת
לוּנָה מְשַׂחֶקֶת בְּרוֹבְּלוֹקְס עִם חֲבֵרִים
עַד הָאַזְעָקָה הַבָּאָה.
19.6.25
לקראת סוף השבוע הרביעי למלחמת "שאגת הארי" או "המלחמה השנייה עם איראן", התקווה להפסקת אש וסיום המלחמה מרחפת באוויר לצד הטילים, ההרס הרב, ולמרבה הצער, ההרוגים והפצועים, חיילי צה"ל בלבנון מול החיזבאללה ואזרחים בישראל כתוצאה מירי הרקטות בידי החיזבאללה ושיגור הטילים מאיראן.
בשיר "נחש צפע" מאת המשוררת נגה אולמרט (ילידת 1974, גוואטאמלה, רחובות), המופיע בספר שיריה החדש, השלישי, "לוליינית" (2026, הוצאת עמדה, עריכה אלי הירש, עמ' 91-90), יש משהו סיכומי: המשוררת מתארת בו את ימי מלחמת המפרץ (1991) עם עיראק; את סיסמת האזעקה דאז, "נחש צפע", שהוחלפה בימינו בצליל הרתעה טורדני למכשירי הטלפון האישיים שלנו; ואת מנהגי החדר האטום, שנועדו להגן על הציבור הישראלי מפני טילים עם ראשי נפץ כימיים או ביולוגיים, שבסופו של דבר לא היו, והטילים ששוגרו היו קונבנציונאליים, כלשון הימים ההם.
מול ימי החדר האטום מתארת אולמרט בשיר את ימי הממ"ד של מלחמת "עם כלביא" או מלחמת איראן הראשונה, שהחלה ב-13.6.2025, נמשכה 12 ימים, וגבתה הרס רב ועשרות קורבנות בעורף הישראלי כתוצאה מנפילות הטילים הבליסטיים האיראניים ברחבי המדינה.
הממ"ד, ראשי תיבות של "מרחב מוגן דירתי", נעשה מאז לסמל סטטוס, לעומת אלו שנאלצים לכתת את רגליהם למקלטים בבניין שבו הם מתגוררים, או ציבוריים. במידה רבה, הפכו החוויות במלחמה הנוכחית לשונות עבור אלה בעלי הממ"ד ואלה בעלי המקלט, כפי שהדבר בא לידי ביטוי הומוריסטי ופרודי במערכון של תכנית הסאטירה "ארץ נהדרת".
השיר של אולמרט נכתב בעיצומה של מלחמת איראן הראשונה, והשוני הזה עוד לא משתקף בו. משתקפות בשיר דרכי ההתמודדות של בנותיה המתבגרות של המשוררת עם המצב והשהייה בממ"ד – הן משחקות במשחקי מחשב ומציירות – לעומת הימים שבהם היא הייתה בת-גילן וצחקה הרבה עם בנות-דודה, כפי שהיא מתארת בשיר.
מעניין כאן ההבדל בין תחושת המשחק, וההרפתקנות אפילו, שיש בימי הנעורים הללו, לעומת תחושת הלחץ המחניקה שהדוברת בשיר, בת-דמותה של המשוררת, חשה לנוכח השהייה בחדר האטום המשפחתי, ממנו נעדרת אמה, שהייתה בעבודה עם האסירות. ברשימה המופיעה בספר כמה עמודים קודם לכן, אולמרט מספרת שאמה התחילה לעבוד כקצינת חינוך בכלא הנשים נווה תרצה כשהיא הייתה בכיתה א', וסיימה את תפקידה כמנהלת הכלא, כשהיא סיימה תיכון.
רקע ביוגרפי דומה, אגב, מחזיקה גם המשוררת קרן להמן, המתארת את חייה עם אמהּ פסיכולוגית האסירים בשירי ספרהּ "עד למקום שבו נוכל לעמוד" (2024, הוצאת לוקוס, עורכת הספר הדס גלעד).
ההשוואה שעורכת אולמרט בשיר בינה לבין בנותיה מלמדת משהו גם על תקופות החיים השונות. אצל הצעירים או הצעירות – הרצון לחיות גובר אפילו על תחושות הסכנה, בעוד שאצל המבוגרים, הסכנה והחשש מכריעים את שיקול הדעת לטובת ההישמרות וההישמעות להנחיית השלטונות.
קראו גם
אילן ברקוביץ' על שיר נוסף של קרן להמן מספרה "עד למקום שבו נוכל לעמוד",
וגם על שיר של קרן להמן מספרה הראשון.
קראו עוד מטוריו של ד"ר אילן ברקוביץ'
