ילדה מתוקה שלי / פרץ דרור בנאי
כְשֶׁהָעַיִן דּוֹמַעַת לָהּ מִבְּלִי סֶבָּה
וְהוֹלֵם הַלֵּב וּבוֹעֵט בִּי חָזָק
כְּשֶׁכְּתֵפִי מִתְחַנֶּנֶת לִלְטִיפַת-טוֹבָה
כְּשֶׁטַּעַם הַלֶּחִי הַסְּמוּקָה בְּפִי חָג
כְּשֶׁזְּרוֹעוֹתַי רוֹצוֹת לְהַעֲנִיק אַהֲבָה
כְּשֶׁהָאֹזֶן הַשְּׂמָאלִית נִסְתֶּמֶת וְהַשְּׁנִיָּה רַק
שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלֵךְ הַיָּפֶה הַקָּטָן
אֲנִי רָץ אֶל הַמִּרְפֶּסֶת כְּאֶחָד שְׁבָּא
לְהָנִיף אוֹתָךְ בָּאֲוִיר
אֲבָל אָז אֲנִי תּוֹפֵס רַק אֲוִיר
וּמֵבִין כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק
וּמֵבִין כַּמָּה אֲנִי קָרוֹב
וּמֵבִין כַּמָּה אֵין תַּכְלִית לַמִּלִּים
וּמֵבִין שֶׁהַגַּעֲגוּעִים הוֹרְגִים
וּמֵבִין שֶׁכְּשֶׁתִּגְדְּלִי לִין
בֶּטַח אֲנִי אַזְקִין
וְיַזְקִינוּ עֵינַי
וְיַזְקִינוּ יָדַי
וְיַזְקִינוּ אָזְנַי
וְאֶתְקַשֶּׁה לַחֲצוֹת יַבָּשׁוֹת וְיַמִּים
וְלָבוֹא שׁוּב לְהָנִיף אוֹתָךְ בָּאֲוִיר
וְלִפְרֹם לָךְ מִנִּשְׁמָתִי בִּיסְקְוִיט
וְעוֹד בִּיסְקְוִיט
וְלָקַחַת אוֹתָךְ אֶל הַיּוֹנִים
עַד אֲשֶׁר תֵּרָדְמִי
יַלְדָּה מְתוּקָה
נְסִיכָה וּמַלְכָּה
שֶׁלִּי.
בשולי החדשות, ימים אחדים לאחר פרוץ מבצע או מלחמת "שאגת הארי", ולאחר שאיראן הותקפה בידי צבאות ישראל וארה"ב והנהגתה (עלי חמינאי ושרשרת הפיקוד שלו) חוסלה, קראתי על כך שממלכת האייתולות ירתה טיל לכיוון טורקיה וששברי מיירט או חלק ממנו נפלו באזור העיר קמישלי, שבצפון סוריה בואך הגבול הטורקי.
נזכרתי אז ב"פסטיבל השירה במטולה", שהתקיים, למרבה הפלא, במטולה, ושנערך לפני כעשור, ובו סיפר המשורר ד"ר גלעד מאירי על כך שלו ולמשורר והמתרגם פרץ דרור בנאי יש דבר מה משותף – בנאי נולד בעיר קמישלי, וגם למאירי שורשים משפחתיים מהעיר הזאת (סבו היה רב בקמישלי, סוריה הכורדית). ואכן, פרץ דרור בנאי נולד ב-1947 בעיר קמישלי, עלה עם משפחתו ארצה ב-1962, ומאז הוא מתגורר בכפר סבא.
פרץ דרור בנאי פרסם עד כה למעלה מ-15 ספרי שירה בהם הספרים "חמצן" (1980); "שנות ה-90 בעיקר" (1996); "גבול אחרון ליופי" (1999); "אפיקי ים" (2007); ו-"שישים מתחת לאפס" (2008), ספרו האחרון עד כה. בנאי גם תרגם בספרים, ומחוצה להם, משירי מחמוד דרוויש, ג'ובראן חליל ג'ובראן, ועוד. בשנים האחרונות חדל מלפרסם ספרי שירה אבל אולי זה עוד ישתנה, הלוואי.
חזרתי לאחד מספריו האהובים עלי ביותר, "מחברות קליפורניה", שראה אור ב-2004 בהוצאת אבן חושן (114 עמודים), והוא כולו מסע שירי מרגש ומפעים של המשורר לקליפורניה, ארה"ב, כדי להיפגש עם נכדתו האהובה לין, שרק נולדה שם. בחרתי להביא לכאן את שיר הפתיחה של הספר בבחינת מתאבן למי שרוצה לקרוא או לחזור ולקרוא בספר מלא האנושיות הזה.
נשים נא לב כיצד לקראת סוף השיר המשורר מפליג במחשבות על גלגלי הזמן וחושב על הימים שבהם נכדתו תגדל והוא יזקין. כמה יפה ומקורית היא מטפורת הביסקוויט הנפרם מהנשמה כדי לתתו ללין, הנכדה האהובה.
לצורך פרסום השיר, שראה אור בספר לפני יותר מעשרים שנה, פניתי למשורר ושאלתיו אודות לין והקורות אותה היום, ואלו דבריו: "לין נולדה באל.איי [לוס אנג'לס] ארה"ב, שירתה בחיל האוויר שלנו, ובעלת תואר מאוניברסיטת בר-אילן, עובדת בתעשייה האווירית ולומדת לתואר שני ביזמות וניהול תעשייתי". ומי יודע, אני מוסיף, אולי יש לה ללין גיבורת שירו וספרו של פרץ דרור בנאי, גם יד ורגל בהגנה על ישראל בעצם הימים האלה מירי הטילים הבליסטיים מאיראן לכיוונה.
קיראו גם :
פרץ דרור בנאי. צילום: מיכל פתאל מתוך אתר "מקום לשירה".
