קלחת / שירי פסל
מַצְפּוּן מְחֻדָּד חָבוּשׁ עַל מֵצַח מַזִּיעַ,
אֲנִי נִמְלֶטֶת מֵעֲלִיַּת הַגַּג אֶל חֲדַר הַיְּלָדִים
שְׁמוֹתֵיהֶם בְּפִי לַחַשׁ-מָגֵן
–
לֹא לְהַאֲזִין אֶל הַקַּלַחַת, פִּתּוּי הַבְּעֵרָה
מִשְׁאֶלֶת פַּרְסוֹת סוּסִים
עַצְמוֹת אַגֲָן שֶׁל נְמֵרָה, כְּנַף עַיִט
שִׁרְיוֹנוֹת מְפֹרָקִים
–
רֹאשִׁי כַּדּוּר בְּדֹלַח
בְּתוֹכוֹ מִתְדַּפֶּקֶת
הָאִשָּׁה שֶׁיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת
השבוע (יום רביעי) פתח ארגון הטרור חיזבאללה במבצע ירי כבד כלפי יישובי הצפון, במה שכונה על ידו מבצע "הקש האכול". שם המבצע לקוח מתוך סורת אל-פיל בקוראן, המתארת כיצד נבלם מושל תימן בדרכו להרוס את הכעבה בעודו רכוב על פילים. לפי הקוראן, אללה שלח להקות ציפורים שהשליכו עליו אבנים, עד שצבאו הפך ל'קש אכול', כלומר התפורר ולא נותר ממנו דבר (מתוך כתבה באתר "חדשות 12" מאת ספיר ליפקין).
האירוע כולו לווה בגל שמועות שקדם לו ברחבי הארץ, ובהתנהלות קלוקלת של צה"ל מול תושבי הצפון, שרק ממש בסמוך לו קיבלו הנחיות חדשות ומחמירות יותר מצד פיקוד העורף, לשהות בסמוך למרחבים מוגנים.
חיזבאללה הצטרף לקלחת של מלחמת ישראל-איראן השנייה או "שאגת הארי" ותושבי הצפון גם הם בקלחת הזו, שלא מרצונם. ישראל מצדה יצאה בתחילת המלחמה למה שתואר בתקשורת הישראלית כ'מתקפת מנע'.
המשוררת שירי פסל (Passal; ילידת 1986) היא פסיכולוגית קלינית, אֵם לשלושה, וחיה בגליל, ביישוב הקהילתי אשחר. שאלתי אותה בוואטסאפ איך עוברים עליה הימים האלה, והיא השיבה: "אני גרה במרכז הגליל (גוש משגב), אז למזלי לא חווים את הקטסטרופה של הגליל העליון/המערבי". קודם לכן תיארה בפני את ימי המלחמה ה"לא פשוטים", כלשונה, גם כ"מאמץ פנימי להחזיק איזו משמעות למה שקורה".
שירהּ "קלחת", המופיע כאן לפנינו, לקוח מתוך ספר ביכוריה, "שׂרף" (2025, הוצאת לוקוס, סדרת אדרה, עורכת הספר ילי שנר, עמ' 23). אינני יודע מה היו נסיבות הכתיבה שלו והוא לא בהכרח קשור לימי מלחמה, הנוכחיים או קודמיהם, אבל הוא כן עוסק בקלחת במובנה המודרני כמהומה או בלגן (במקרא המילה קלחת ציינה סיר או דוּד גדול לבישול באש גלויה).
הרצון של הדוברת בשיר כאן הוא לא להצטרף אל הקלחת ואפילו לא להאזין לה, אבל זו משאלה קשה מאוד למימוש על ידה, שכן "ראשה כדור בדולח / בתוכו מתדפקת / האישה שיכולתי להיות", רוצה לומר המחשבות הפנימיות המתדפקות על סף דעתהּ ומקשות על האדם שהיא, האישה שהינה, שלא לפרוץ אותן החוצה ולהביאן לכדי מימוש. אלו פיתויי הבערה, המתוארים כל כך יפה בבית השני של השיר.
שירתה של שירי פסל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרה הראשון, מצליחה לתאר באופן בלתי מצוי את המתח בין הפעולה למה שקדם לה. היא ניחנה ביכולת שיהוי סביב דברים והתבוננות בהם באופן עוצר נשימה (תרתי משמע). את השיר הרומז לתהליך הפרידה הזוגית, שהדוברת, בת-דמותה של המשוררת, חוותה, "איך זה בעצם קרה? ואיך דווקא לכם?" (עמ' 28), היא חותמת בתשובה לשאלות הללו כך: "איני בטוחה שבכלל הבנתי את השאלה. / אני רק יודעת שיש וּשְׂרָף מָתוֹק אוחז חֶרֶק אלפי שנים / וכבר אלפי שנים הוא חי בִּצְמָא הַתְּנוּעָה" (עמ' 28). התיאור היפה והמקורי הזה כמו לוכד בטיפת-שרף את הרגע האפשרי של ההצטרפות לקלחת או ההימנעות ממנה.
בניגוד לחרק המתואר בשיר, שאין לו באמת אפשרות להכריע, לארגון הטרור, למדינה, וגם, להבדיל, לאישה שבשיר "קלחת", יש את האפשרות הזו – לבחור אם להצטרף לקלחת או להישאר מחוצה לה.
שירי פסל.מגזין "גלויה".
