לרגל חג רמדאן, החל כעת, תירגמה וחרזה שמחה סיאני, יקירת העיר ירושלים לשנת 2026, סיפור עם מרוקאי.
המערכת
חברים יקרים,
בימים אלה חוגגים המוסלמים את הרמדאן, שהוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי, ונחשב לחודש קדוש ביותר בו המאמינים צמים מעלות השחר ועד שקיעת השמש.
הרמדאן מיועד לטהרת הגוף והנפש, לתפילה וקריאת הקוראן. לפי המסורת, הצום כולל הימנעות מאוכל, שתייה, עישון, ויחסי מין, ומסתיים בעיד אל-פיטר, שהוא חג של מחילה, שלום, קהילתיות, ואחווה. לכן במשך החג, המוסלמים מרבים לבקר את חבריהם וקרוביהם וזוהי הזדמנות ליישוב מריבות ומחלוקות (ויקיפדיה).
במשך שנים, לאורך חיי, החל משנת 1974, כשעבדתי עם ערבים במוזיאון רוקפלר, עת שימשתי כעוזרת מנהל של קמ"ט ארכיאולוגיה ביו"ש, ד"ר זאב יבין, וגם היום, כמתנדבת במרכז פסג"ה בירושלים מערב, אני עובדת עם עובדים ערבים, מדברת בשפתם ולומדת מנהגיהם.
מכיוון שאני פולקלוריסטית, סיפורים רבים נופלים בחיקי מכל מיני עדות וארצות, ואף סיפור זה על דובדבנים ורמאדן, שיש בו הומור ואורחות חיים של יהודים בקרב מוסלמים, והוא כיין ישן בקנקן חדש.
ראיתי לנכון לפרסם שיר מחורז זה, כי יש בו הומור וכי חג הפורים, שבו "מוכרחים להיות שמח" והרמדאן, נושקים זה לזה בתקופה זו, ואולי, יבואו גם שלום ואחווה בינינו לבינם, כשיגיע עיד אל-פיטר.
חג פורים שמח לכם ולבני ביתכם!
משמחה סיאני
לְעֵת עֶרֶב יָשְׁבוּ כָּל בְּנֵי הַכְּפָר
מִסָּבִיב לִזְקַן הָעֵדָה שֶׁפָּתַח וְאָמַר:
כָּאן יָא מַכָּאן
בְּמָרוֹקוֹ שָׁלַט סוּלְטָן
שֶׁהָיָה נָאֶה, חָכָם וְנָבוֹן
וּלְאַרְמוֹנוֹ נָהֲרוּ הַכֹּל בְּהָמוֹן.
מְלָכִים וּנְשִׂיאִים רָמֵי מַעְלָה
יָשְׁבוּ לְפָנָיו וּבְפִיהֶם שְׁאֵלָה
שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִפְתֹּר, קֻשְׁיָה אוֹ בְּעָיָה
וְהַסּוּלְטָן הֵשִׁיב בְּסַבְלָנוּת, שֶׁלְּשֶׁבַח רְאוּיָה.
כָּךְ יוֹם אַחַר יוֹם פָּתַר בְּעָיוֹתֵיהֶם
וּלְעֵת עֶרֶב שָׁבוּ כֻּלָּם לְבָתֵּיהֶם.
וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד עֲיַף הַסּוּלְטָן
וְקָרָא לְוָזִיר, מְשָׁרְתוֹ הַנֶּאֱמָן:
"רוֹצֶה אֲנִי לְהֵרָגַע וְלָנוּחַ
בְּחַדְרִי בְּאַרְמוֹן, לְפָחוֹת שָׁבוּעַ,
אַךְ אֶת מִי אֲמַנֶּה לִהְיוֹת לְסוּלְטָן?
"אוּלַי אוֹתִי?", הִצִּיעַ הַוָּזִיר הַתַּחְמָן.
"לֹא וָלֹא, זָקוּק אֲנִי לְאִישׁ נָבוֹן
שֶׁיִּנְהַג בְּצֶדֶק וּבְכָבוֹד בַּהֲמוֹן.
שְׁלַח נָא אֵלַי אֶת כְּבוֹד הָרַב
הוּא בֶּן עַם הַסֵּפֶר – אַהְל (אְל) כִּתַאבּ".
מִיָּד נִשְׁלְחָה אִגֶּרֶת לְרַב הַיְּהוּדִים
וְכָל בְּנֵי הָעֵדָה הִתְפַּלְּלוּ נִרְעָדִים.
הֵם יָדְעוּ שֶׁכְּבוֹד הַסּוּלְטָן מֵהֶם מְרֻצֶּה
אַךְ מַצַּב רוּחוֹ נָע מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה…
וְאֵיךְ זֶה יֵלֵךְ לַסּוּלְטָן כְּבוֹד הָרַב
וְאִם יַהַרְגֶנּוּ, חָלִילָה, בֵּיתֵנוּ יֵחֵרַב…
וְהִנֵּה קָם יְהוּדִי זָקֵן וְקָרָא: "דַּי לִבְכּוֹת!
עַם יִשְׂרָאֵל נִצַּל בְּכָל דּוֹר מִגְּזֵרוֹת וּמַכּוֹת.
אֲנִי מַכִּיר סַנְדְּלָר אֶחָד בְּשׁוּק
שֶׁעָנִי וּמָרוּד הוּא וּלְעֶזְרָה זָקוּק.
אָמְנָם דַּל הָאִישׁ אַךְ פִּקֵּחַ מְאֹד
וְחָכְמַת חַיִּים מִמֶּנּוּ אֶפְשָׁר לִלְמֹד.
לֹא נִשְׁלַח לְסוּלְטָן אֶת כְּבוֹד הָרַב
נִשְׁלַח אֶת בֶּן דְּמוּתוֹ בְּיוֹם שָׁרָב.
הוּא בְּחָכְמָתוֹ כְּבָר יֵדַע לְהִתְנַהֵל
וְיָשׁוּב לְשָׁלוֹם וְאָנוּ עָלָיו נִתְפַּלֵּל!
הִסְבִּיר לוֹ הַזָּקֵן בַּמֶּה מְדֻבָּר
וְנִכְנַס לְתַפְקִיד ה״רַב״, הַסַּנְדְּלָר.
לְיוֹם הַמָּחֳרָת הִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ
בְּבִגְדֵי רֹאשׁ הַקְּהִלָּה הַיָּקָר חִישׁ.
הָלַךְ עִמּוֹ הַקָאוָואס, מְלַוֶּה הָרַב,
לְאַרְמוֹן הַשַּׁלִּיט, שֶׁבְּעֵינֵיהֶם מְאֹד נֶחֱשָׁב.
"בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם"
אָמַר "הָרַב" לְסוּלְטָן וְקַד קִדָּה גַּם.
קִבֵּל הַשַּׁלִּיט אֶת הַשְּׁנַיִם בְּכָבוֹד
וְנָתַן הוֹרָאוֹת לָרַב כֵּיצַד לַעֲבֹד.
לְכָל אֲנָשָׁיו צִוָּה הֵיטֵב לִשְׁמֹעַ
שֶׁכָּל שֶׁיִּפְסֹק הָרַב, יְקַיְּמוּ הַשָּׁבוּעַ!
יָשַׁב הַסַּנְדְּלָר עַל כֵּס הַשִּׁלְטוֹן,
הִבִּיט סְבִיבוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְגָאוֹן
וְנִזְכַּר בְּסַנְדְּלָר שֶׁחֲנוּתוֹ נִצֶּבֶת
מוּל חֲנוּתוֹ, לָהּ דֶּלֶת מֻזְהֶבֶת.
מִיָּד צִוָּה לִסְגֹּר לָאִישׁ אֶת הַחֲנוּת,
"שֶׁיִּפְתַּח בְּמָקוֹם אַחֵר, יֵשׁ לוֹ זְכוּת!"
מִיָּד אָצוּ הַשְּׁלִיחִים לִשְׁכֵנוֹ הַסַּנְדְּלָר
וְחָסְמוּ דַּלְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁהַ"סוּלְטָן" אָמַר!
אַחַר כָּךְ צִוָּה לֶאֱטֹם אֶת בֵּית הַשְּׁכֵנָה
הַמְּטַפְטֶפֶת כְּבִיסָתָהּ עַל רֹאשׁ זוּגָתוֹ הַמִּסְכֵּנָה!
הֵם הֶעֱבִירוּ גַּם אֶת הַשְּׁכֵנָה הַסּוֹרֶרֶת
לִשְׁכוּנָה בָּעִיר, לְדִירָה אַחֶרֶת.
עַכְשָׁו פָּנָה לְעִנְיְנֵי הַמְּלוּכָה
וְהַשָּׁבוּעַ עָבַר בְּמִשְׁפָּט וּבִמְנוּחָה.
הָאֲנָשִׁים הָיוּ מְרֻצִּים מִפְּסִיקַת "הַסּוּלְטָן"
שֶׁשָּׁפַט בְּיֹשֶׁר וְאֶת מְבֻקָּשָׁם נָתַן.
יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה מִשְׁלַחַת אִכָּרִים וּבָנִים
וּבִקְּשָׁה לְהַאֲרִיךְ אֶת עוֹנַת הַדֻּבְדְּבָנִים
שֶׁעַתָּה הִיא רַק חֹדֶשׁ אֶחָד בִּלְבַד
וְהֵם מְבַקְּשִׁים מִכְּבוֹד הַסּוּלְטָן כְּאֶחָד
שֶׁיַּאֲרִיךְ אֶת הָעוֹנָה לִשְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים
דָּבָר שֶׁיִּתֵּן פַּרְנָסָה לַאֲנָשִׁים.
אָמַר "הָרַב": "תְּנוּ לִי יוֹמַיִם שְׁלוֹשָׁה"
וּכְשֶׁהָלְכוּ, הִתְקַשֵּׁר מִיָּד לְבֵיתוֹ, לָאִשָּׁה.
סִפֵּר לָהּ מָה בִּקְּשׁוּ הָאִכָּרִים שֶׁיִּפְסֹק
וְהִיא, בְּחָכְמָתָהּ, הוֹצִיאָה מֵעַז מָתוֹק!
נָחָה דַּעְתּוֹ וְקָרָא "הַסּוּלְטָן" לָאִכָּרִים
וְכָךְ אָמַר לָהֶם וּבְקוֹלוֹ הִרְעִים:
"אֲנִי מוּכָן לְהַאֲרִיךְ אֶת עוֹנַת הַדֻּבְדְּבָנִים
כַּאֲשֶׁר תִּרְצוּ רַבּוֹתַי, הָאִכָּרִים הַנְּבוֹנִים,
אַךְ מֻתְנֶה, שֶׁהָרַמְדָּאן וְהַדֻּבְדְּבָנִים הֵם כְּאֶחָד!
לְפִי הַשַּׁרִיעַה, הֲרָמָדָאן הוּא חֹדֶשׁ מְיֻחָד
חֹדֶשׁ שֶׁל צוֹם, תְּפִלּוֹת וּבִקּוּרֵי קְרוֹבִים…
שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים, שֶׁהַלֵּב שׁוֹבִים.
אִם תִּרְצוּ לְהַאֲרִיךְ אֶת תְּקוּפַת הַדֻּבְדְּבָנִים
בְּהֶתְאֵם יִתְאָרְכוּ יְמֵי הֲרָמָדָאן, אַתֶּם מְבִינִים?
אֶכְתֹּב פַתְוָּה חֲדָשָׁה בְּמָרוֹקוֹ וְאֶעֱשֶׂה מְבֻקַּשְׁכֶם
וְאַתֶּם תִּשְׁקְלוּ הַצָּעָתִי, וְאִמְרוּ מָה דַּעְתְּכֶם?
נִבְהֲלוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר וְנִבְהֲלוּ אַף הָאִכָּרִים
רָמָדָאן בֶּן שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים? אַלְלָה כַּרִים…
"מוּטָב שֶׁהָרָמָדָאן יִשָּׁאֵר בֶּן חֹדֶשׁ אֶחָד
וְאַף הַדֻּבְדְּבָנִים, פְּרִי טָעִים וּמְיֻחָד,
כְּאֶחָד יִשָּׁאֲרוּ הֵם כְּפִי שֶׁהָיוּ!"
כָּךְ הֵשִׁיבוּ לְ"סוּלְטָן", וּבְשָׁלוֹם חָיוּ.
שָׁב לַכֵס לְאַחַר שָׁבוּעַ הַסּוּלְטָן
בִּמְנוּחַת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, הִרְגִּישׁ רַעֲנָן.
הוֹדָה הַמּוֹשֵׁל לְרַב הַיְּהוּדִים הֶחָכָם
עַל שֶׁהָיָה נְעִים הֲלִיכוֹת עִם כֻּלָּם
וְהוֹדָה לוֹ בִּפְנֵי אַנְשֵׁי הֶחָצֵר וְהַוָּזִיר
שֶׁלְּשֶׁמַע כָּל הַתִּשְׁבָּחוֹת שָׁתַק וְהֶחֱוִיר.
לַיְּהוּדִים הָיְתָה רֹב אוֹרָה וְשִׂמְחָה
וְשָׁבוּ לִחְיוֹת בְּמָרוֹקוֹ בְּשַׁלְוָה וּבִמְנוּחָה.
***
וּמָה בָּא סִפּוּרֵנוּ זֶה לוֹמַר
שֶׁאֵין לְזַלְזֵל בִּתְבוּנָתוֹ שֶׁל הַסַּנְדְּלָר
הוּא זָכָה לְבִרְכַּת הַצִּבּוּר וְהָרַב
וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת קִבְּלוּהוּ בְּכָבוֹד רַב
וְאַף הַסּוּלְטָן הִתְפַּעֵל מֵחָכְמָתוֹ
וְנָתַן רֹב כֶּסֶף וְזָהָב בְּיָדוֹ,
שֶׁחֶלְקוֹ תָּרַם הַסַּנְדְּלָר לַקְּהִלָּה
וּשְׁמוֹ יָצָא בָּרַבִּים לִתְהִלָּה!
