חיים מזר במאמר נוסף בסדרה שלו על ספרי יעוץ סינים עתיקים ועל הרלבנטיות שלהם לגבי הזמנים העכשוויים, והפעם ספר בנושאי לחימה. ספר שתורגם לעברית כמה פעמים.
ספרו של סון דזה נחשב לקלאסיקה, וציטוטים ממנו נפוצים במשחקי אסטרטגיה. שני משחקי מחשב משנות ה-80 של המאה שעברה נוצרו תחת הכותר "אמנות המלחמה" – "אומנות המלחמה העתיקה" ו"האומנות העתיקה של לוחמה בים".
המערכת
סון טסו היה הוגה דעות צבאי שפעל בסין לפני 2500 שנה, והיה הראשון בהיסטוריה שהעלה על הכתב משנה צבאית שיטתית. עבודה זו נקראת "אמנות המלחמה".
אין מדובר בספר עב כרס, אלא בספרון בהיקף של 64 עמודים, בבחינת מעט המחזיק את המרובה. שניים וחצי עמוד בלבד מוקדשים למודיעין. תמצית של תמצית של נושא שבימינו מוקדשים לו מאות ספרים ואלפי מאמרים.
ובכל זאת מהמעט הזה אפשר ללמוד על חשיבתו הצבאית של סון טסו. כבר בשורות הראשונות של הפרק (פרק 13), זה הנקרא "השימוש במרגלים", אפשר ללמוד על רציונל הבסיס של סון טסו בנוגע למלחמה: "כאשר מגייסים צבא בן מאה אלף חיילים ושולחים אותם להילחם במרחק רב, ההוצאות הכרוכות באובדן חיילים יחד עם דלדול אוצר המדינה יגיעו לאלף מטבעות זהב ביום. בנוסף לכך, תהיה תסיסה מתמשכת מבית ומחוץ כאחד. האנשים יהיו תשושים כתוצאה מנטל התובלה ועבודת האדמה של שבע מאות אלף בתי אב תיפגע". הנחת היסוד של סון טסו היא כלכלית. מלחמה עולה הון עתק. היא פוגעת במשק ורבים נהרגים. תוצאה בלתי נמנעת של המלחמה היא פגיעה בהון האנושי וקופת המדינה מתכווצת.
מלחמה המתמשכת זמן רב מדי תביא להתמרמרות בקרב האוכלוסייה, ואפילו לתסיסה ציבורית רחבה. מלחמה ארוכה מדי עלולה להתגלות כחרב פיפיות. השאלה המתבקשת במצב זה היא האם המלחמה שווה את ההישג הצבאי. לכן מן הראוי שמשכה של המלחמה יהיה קצר ככל שניתן. במונחים בני ימינו המלחמה צריכה להיות עד כמה שאפשר במתכונת של בליצקריג.
ברגע שיוצאים למלחמה המטרה היא להגיע לניצחון, ותנאי יסוד לניצחון המבוקש הוא הכרת האויב, ידיעות שמשיגים בטרם מלחמה. ידיעות אלה "אי אפשר להשיג באמצעות שדים, אלים, היקש מאירועי העבר או חישובים אסטרולוגיים. את הידיעות המוקדמות האלה צריכים לספק לנו אנשים שמכירים את מצבו של האויב". סון טסו הוא איש הריאליה. לא מיסטיקה, לא רוחניות, ולא כוחות אלוהיים. שלילה קטגורית של כל אלה מעידה על כך שנהייה של הציבור לנסתר היתה מאוד נפוצה בסין. סון טסו הבין את הנושא ומסקנתו היא שאין בו שום תועלת. הוא חיפש ידע בדרך האנושית. רק בני אדם יביאו לו את המידע החיוני החיוני.
מתבקשת השאלה הבאה – לא כל אדם מתאים לעבודה מסוג זה, איך אם כן מוצאים את האנשים המתאימים לעבודה מודיעינית?
על כך אומר סון טסו: "ישנם חמישה סוגי מרגלים: מרגלים מקומיים, מרגלים פנימיים, מרגלים כפולים, מרגלים שגורלם נחרץ, ומרגלים ששורדים. יש להפעיל את כל חמשת סוגי המרגלים האלה, ופעולותיהם צריכות להיות חשאיות. זה נקרא 'משיכת חוטים אלוהית', והיא האוצר של השליט. מרגלים מקומיים הם אנשים מארץ האויב שעובדים בשבילנו, מרגלים פנימיים הם פקידי האויב שעובדים בשבילנו. מרגלים כפולים הם מרגלים של האויב שעובדים גם בשבילנו. מרגלים שדינם נחרץ הם מרגלים שלנו שמעבירים בכוונה תחילה ידיעות כוזבות לאויב. מרגלים ששורדים הם המרגלים שחוזרים ממחנה האויב, כדי למסור לנו את המידע שבידיהם".
מה שברור הוא שמרגלים אלה לסוגיהם חייבים לעבור מיון כל שהוא על מנת לראות אם הם מתאימים לעבודה מבחינת היכולות האינטלקטואליות שלהם ולעיתים היכולות הפיזיות, שהרי ישנם מקרים בהם הם נדרשים לבצע חיסולים של אנשי הצד השני. קיימת גם סכנה שהם ייתפשו. למרגלים אלה יש לשלם עבור עבודתם. יהיו גם כאלה ששכרם יהיה גבוה יותר בשל הסיכון הכרוך בעבודתם. הסיכון הגבוה ביותר הוא של אלה העובדים בסמוך למקבלי ההחלטות הבכירים ביותר של האויב. על תגמול מרגלים אומר סון טסו: "מכל הפרסים שמוענקים לחיילים, המרגלים צריכים לקבל את הפרסים הנדיבים ביותר".
במקביל לכך ישנם גם מקרים שהיחס למרגלים הוא רצחני. זה קורה כאשר "פעולותיו של מרגל נתגלו בטרם עת, יש להרוג את המרגל ואת כל האנשים שעמם בא במגע".
יחס קיצוני זה מקורו בחשש שאותו מרגל עלול לגרום לכך שדליפת המידע החיוני למלחמה תגרום נזק שיפגע במטרות המלחמה ובהישגים פוטנציאליים. סון טסו מביא בחשבון את "מרגלי האויב שבאו לרגל נגדך, ולשחד אותם כדי שיעבדו בשבילך. תן להם פקודות וטפח אותם. כך אתה מגייס מרגלים כפולים ונעזר בהם".
מה עושים עם סוכני האויב? היחס אליהם הוא סלחני. לא הורגים אותם. למה? ההנחה היא שמרגלים אלה מכירים את שולחיהם, לעיתים אישית, ואפשר לנצל ידע זה להכיר לעומק את הנפשות הפועלות בצד השני, ולתכנן מהלכים צבאיים עתידיים, לרבות לכידה ואפילו הריגה של קציני הצבא של כוח האויב, לרבות הריגה של השליט שלהם. החוכמה היא לשכנע מרגלים אלה שיעברו צד. הרווח גדול יותר כאשר משאירים אותם בחיים.
פרק קצר זה על מרגלים, סון טסו מסיים במשפטים הבאים: "השליט חייב לדעת על כל הפעולות שחמשת סוגי המרגלים האלה מבצעים והמפתח הוא להשתמש במרגלים הכפולים. לכן, חייבים לנהוג בהם ברוחב לב מרבי. ורק שליט נאור וגנרל חכם שמסוגלים להפוך למרגלים את האנשים הנבונים ביותר, יכולים להגיע לתוצאות משביעות רצון. פעולות ריגול הן דבר חיוני במלחמה. בהן תלויה במידה רבה יכולת התנועה של הצבא".
במונחים בני ימינו – הצלחתו של המודיעין היא ביכולת למצוא את האנשים המתאימים ביותר למשימות ביון, לתת להם את ההכשרה המושכלת הגבוהה ביותר, לעודד אותם בצורה האופטימלית תוך התייחסות לגורם האנושי, ולקבל דיווח תמידי על פעולותיהם.
עוד מאמרים של חיים מזר בסדרה:
פרגמטיזם כלכלי ובטחוני נוסח סין: על מו צה הוגה דעות סיני מהמאה החמישית לפני הספירה
איך לשלוט במדינה המדריך השלם: על חן פי צה הוגה דעות סיני מהמאה השלישית לפני הספירה
