ד"ר אלי אשד, יו"ר יקום תרבות, ממליץ
על גליון 23 של מגזין השירה "הבה להבא"
ביריד הספר העצמאי בסינמטק, המקביל לשבוע הספר, שמתי את ידי על הגליון החדש והמצויין מספר 23 של מגזין השירה "הבה להבא", בשם "גליון הנשכחים", והתרגשתי מהתכנים.
בגליון רשימה של שירים ומאמרים מעניינים מאוד. חלקם על משוררים ששמעתי את שמעם, כמו המשורר איש הקומנדו הימי הכנעני איתן איתן, משורר צבאי ששירתו לדעתי מתאימה יותר מכל למה שמתרחש היום, אם כי מת לפני עשרות שנים. עסקתי בו לאורך השנים ופרסמתי רבות משלו ועליו ב"יקום תרבות". המגזין מביא מאמר מקיף ופוקח עיניים על יצירות שכתב מאת גל עזרן, בחור צעיר שגילה את שירתו המדהימה של איתן לגמרי במקרה, וכולל שירים לא ידועים לי כלל מעזבון המשורר, בעצם מיצירתו המוקדמת. אגב ידוע לי שאלמנת המשורר הייתה אמורה להעביר את עזבונו למכון גנזים וזה נתקע, משהו קורה עם זה אדיבה גפן?
היה גם מאמר מעניין ביותר עבורי של נוית בראל, על המשורר הלא ידוע והנשכח משה סרטיאל שפעם התעניינתי בשירתו הפנטסטית …לכמה שעות. עברתי על ספריו וחשבתי עליהם, ולאחר מכן נשכח על ידי. נוית בראל מסבירה מדוע הוא היה משורר חשוב ומעניין, ומדוע שווה לקרוא אותו מעבר לאותן כמה שעות שהקדשתי לו אז.
ויש גם מאמרים על שירת משוררות.
רינה שני, שידועה היום, לא בצדק, בעיקר כמנהיגת כת, אבל היא הייתה הרבה יותר מזה, כפי שמראה נדב נוימן.
המשוררת הידועה ובכירה בזמנה, שהיתה מוערכת מאוד על ידי העורך והמבקר גבריאל מוקד שראה בה את אחת המשוררות העבריות הגדולות, ונעלמה לחלוטין לאי שם, סיגלית דוידוביץ'. שני פוקר ראיינה אותה, וכעת אני מבין מה עלה בגורלה, ויש גם כמה שירים שלה.
וישנם גם משוררים לא ידועים לי לחלוטין, דליה פלח ועוזי בהר, שאני קורא אותם ועליהם עכשיו.
יישר כח צוות "הבא להבא". עשיתם לי יום קריאה ומחשבה על היוצרים שהבאתם. וגם מחשבות "מה היה קורא אילו", אם היוצרים האלו היו זוכים ליותר פרסום ותשומת לב.
אלי ממליץ גם
על הספר "נפתולי סוד"
קניתי בדוכן הוצאת "ספרי בלימה" ביריד הספר בסינמטק תל אביב ארבעה ספרונים דקים, מועט המחזיק מרובה, של פרופסור יונתן מאיר, חוקר הקבלה.
לא אגיד שהחומר שם אינו ידוע לי, אבל פרופ' מאיר מציג אותו בצורה יפה ומרוכזת, מרתקת, בכמה עשרות העמודים שלרשותו.
הוא מתאר את ניסיונותיו של הרבי מחב"ד להיפגש עם הגאון מוילנה שסירב לו בכל תוקף וזרק אותו לכל הרוחות מביתו. פעמיים.
כשהוא מתאר את חסידות חב"ד ואת חסידות ברסלב אני נזכר במשפחה שלי, הצאצאים של הגאון מוילנה, ששנאו, בזו, ותיעבו (גם בהווה), את החסידים האלו, יותר מכל שאר החסידויות. בתולדות המשפחה היה את בן אבי סבה של סבתי, שהפך לחסיד וגורש מביתו, הוכרח להתגרש מאישתו, נותק מילדיו, גורש מהעיר בזריקת אבנים, נודה מהמשפחה, ושמו נמחק מהרשומות – אם כי לא בצורה מושלמת, עובדה אנחנו יודעים היום על קיומו.
למה? כי אלו, יותר מכל החסידים האחרים, נחשבו בעיני בני משפחתי ומקורביה למשיחיים מטורפים. למרבה הצער אין לאמר שהם טעו, כפי שאנו רואים בהווה כשכל מה שבני משפחתי הזהירו ממנו התממש.
מומלץ לקרוא את כל ספריו של פרופסור מאיר, אבל אני רוצה לכתוב במיוחד על הספרון המעניין שלו "נפתולי סוד".
הספרון עוסק בחקר חייו ותורתו של הפרשן החשוב של הזוהר במאה העשרים יהודה אשלג, ולא פחות בכך בקבוצות השונות שיצאו ממנו לאחר מותו, שכל אחת מהן הפיצה תורה אחרת על סמך כתביו, שבדרך כלל יש לה קשר קלוש לפרשן המקורי עצמו, או בכלל לספר הזוהר, שאותו אפשר כידוע לפרש במליארד פנים שונות. כל אחת מהן נכונה כשלעצמה.
אמנם ההערכה שלי היא שגם הקשר של אשלג לטקסט המקורי של הזוהר היה קלוש, בדיוק כמו זה של ה"פרשנים" שלו, אבל זה חסר חשיבות לעניננו.
אשלג הפך לשם דבר, ל"מותג", שבו השתמשו אחרים, ויונתן מאיר מתאר אותו בקיצור (רב מדי) ובצורה מעניינת.
בין "ממשיכיו" (שאיש מהם לא הכיר אותו אישית) ידוע יהודה ברג, איש "הקבלה לעם", כת ניו אייג'ית מפורסמת ומצליחה, שאליה נכנסה גם הזמרת הידועה מדונה.
חשוב יותר כיום הוא מיכאל לייטמן, יהודי שגדל בברית המועצות הרודנית, הפך לקבלי אדוק, הגיע לארץ, והקים בפתח תקווה כת בשם "בני ברוך". היו דיווחים וטענות על פגיעות בגברים ובנשים בה, כמקובל בכתות שבהן יש שליט יחיד ומוחלט ויודע כל, טענות שהגיעו לבית המשפט. הוא גם צובר כוח פוליטי במסגרת הליכוד. לכת יש חבר כנסת בשם חנוך מילביצקי שידוע כמאמין אדוק בבנימין נתניהו, אבל הוא בעיקר מאמין בלייטמן ובתורה הקבלית שלו, ומטרתו היא לקדם את הכת ותורתה, המיוחסת לאשלג.
ומהי המטרה של לייטמן? כפי שמראה פרופ' מאיר הכוונה היא להקים משטר אוטופי "נוקשה", שבו ישלטו חבורת מקובלים ללא מצרים. משהו כמו הפוליטביורו בברית המועצות שבה גדל לייטמן, וכמו המשטר שאותו מתכננים האוונגליסטים הנוצריים להביא לארה"ב שתחת טראמפ. נראה שאין הבדלים רבים. בינתיים כבר יש בכיסו חבר כנסת אחד, מילביצקי. ומן הסתם ינסה להשיג עוד..
מאיר למרבית הצער לא מפרט בספרו בעניינים חשובים אלו, ובאמת יש צורך בספר מקיף יותר על תוכניותיו של לייטמן להקמת אוטופיה קבלית בישראל.
שווה לקרוא כיצד משתמשים בקבלה למטרות מסחריות ופוליטיות שאין להם כל קשר למטרה המקורית של המקובלים.
מומלץ.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "פניה חדה"
"פניה חדה" הוא סרט מתח של הבמאי הקנדי ג׳ייסון בוקסטון, שהוצג בבכורה בשנת 2024 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו.
גורמי המתח מצויים בחיי היום יום של אזרח נורמטיבי: תאונות דרכים; פיטורים; גירושים; וקשיים רגשיים של ילד.
משפחה גרעינית – זוג הורים וילד כבן 7 – נכנסים לראשונה לביתם החדש, אותו הם מכנים בינם לבין עצמם "בית חלומות".
אין כל מידע על חייהם הקודמים. חייהם העכשוויים מתחילים עם תחילת הסרט. מהסצינה הראשונה מסתמנת היררכיה בין בני הזוג. לאחר התמקמות והשכבת הילד לישון, הגבר יושב בחוסר מעש, ואילו האישה עושה תרגילי יוגה על המזרון בסלון, יוזמת יחסי מין, בתנוחה בה היא מעל לגבר. פתאום חלומם מתנפץ תרתי משמע – גלגל של מכונית שובר את החלון ונוחת בסלון. מסתבר שביתם נמצא ליד עיקול הכביש – בפניה חדה, מקום בו מתרחשות תאונות קטלניות.
הבעל והאישה מגיבים באופן שונה לתאונת הדרכים הראשונה, ולאלה שבאות אחריה. האישה מאוכזבת ממיקום ביתם, מנסה למנוע מהבן להיחשף למראות הקשים, מחליטה למכור את הבית. הגבר מפתח התנהגות כפייתית: מתעניין בזהות ההרוגים; הולך ללוויות; אף מצפה בדבקות חולנית לתאונה הבאה. הוא זונח את התפקידים שלו במשפחה ובמקום העבודה, וכתוצאה מכך מתדרדר לפיטורים ולגירושים.
ג׳ייסון בקסטון כתב תסריט חכם, שעוקב באופן הדוק אחר התדרדרותו של הגבר, ומראה, עד כמה דקה מעטפת השְׁלוֹמוּת (well being) המשפחתית. השחקנים הראשיים, בן פוסטר (Ben Foster) וקובי סמולדרס (Cobie Smulders), מדגימים בחזותם ובמשחקם את הפער האישיותי בין השניים, שהולך ומתעמק. האישה מציגה התנהגות בריאה, משמשת כעין קבוצת ביקורת. לעומתה, הגבר מפתח הפרעה נפשית, אשר נרמזה בחמלת היתר הראשונית. הגבר נעשה אדיש לכל מה שהיה יקר לו לפני קו השבר: החברות; האבהות; הזוגיות; העבודה; הבית.
החמלה כלפי הקורבנות מסתאבת לצימאון לאסון. הגבר לומד שיטות החייאה, ורוצה לצאת גיבור – להציל את הקורבן הבא ממוות. בשלבים המוקדמים של הסרט האיש ניסה למנוע את התאונות, למשל ע"י הסרת ענפי עצים שהסתירו את תמרור האזהרה של פנייה חדה. בשלב המתקדם, המעוות, של ההתמכרות, מרוב ציפייה לתאונה, שמתמהמהת, הוא מזרז את התאונה, גורם לה ע"י הורדת תמרור האזהרה והרטבת עיקול הכביש עם צינור השקיה.
איזו עליבות! האיש יושב לבד בלילה על הרצפה בבית ריק, אורב לתאונה. ואז, בסצינה האחרונה, נהגת גוססת ברכב הפוך על המדשאה. האיש המעוות נשאר בלא כלום, למעט ההישג המפוקפק של הצלחת ההנשמה למי שהוא עצמו גרם לה לתאונה קשה, וחיוך אווילי על פניו.
מקדימון הסרט
