טרי פראצ'ט היה בחייו אחד מסופרי הפנטסיה הידועים והמצליחים בעולם. כמה מספריו תורגמו לעברית, אך זה היה לפני שנים. פרצ'ט עזב את העולם הזה, וספריו הפסיקו להידפס בעברית, וגם לא כולם תורגמו.
כעת אורי מאיר רוצה לפרסם ספר אחד שלו, שלא תורגם עד כה, ומנסה לממן את הפרסום באמצעות מימון המונים.
הנה ראיון שלו בנושא עם אלי אשד, וקטע מהתרגום לעברית של 'אלים קטנים'.
המערכת
אלי: תרגמת לאחרונה את הספר 'אלים קטנים' מאת טרי פראצ'ט. מהי חשיבותו של טרי פראצ'ט שמצאת לנכון לעסוק בתרגומו, ועוד בזמן של מהומות כלל עולמיות ומלחמה בישראל?
אורי: טרי פראצ'ט היה "רק" הסופר הנמכר ביותר באנגליה בשנות ה-90 של המאה העשרים, וזה כולל את תחילת המכירות של ג'. ק. רולינג עם ספרי הארי פוטר! הוא כתב עשרות ספרים, ולעניות דעתי רובם ממש טובים. הוא ידוע בעיקר בשל סדרת 'עולם הדיסק', שחלק ממנה תורגם לעברית.
טרי פראצ'ט.אתר המכלול.
אלי: מה זאת אומרת "חלק ממנה תורגם לעברית"?
אורי: זה ממש מעניין, או מוזר. חלקים מן הסדרה תורגמו על ידי הוצאות שונות וללא שמירה על הסדר המקורי של הסדרה. כך למשל הספר שאני מתרגם עכשיו 'אלים קטנים', שיצא בימים אלה למימון המונים, יצא לאור באנגלית בשנת 1992, ועדיין לא תורגם לעברית, אבל הספר האחרון של טרי פראצ'ט, 'כתר הרועים', כן פורסם בעברית כבר לפני כמה שנים.
אלי: למה משנה מה הסדר של הספרים?
אורי: כי סדרת עולם הדיסק היא סדרה שיש בה התפתחות, וכל ספר מאוחר יותר בדרך כלל מניח ידע על דברים שקרו בספרים הקודמים. למשל "דמות הרשע" בספר 'כתר הרועים' – מלכת האלפים – הייתה דמות הרשע בהרבה מאוד ספרים, והיא מקבלת כל מיני תפניות בספרים, אבל הספר הראשון שבו היא מופיעה עוד בכלל לא תורגם לעברית (במקרה זה הספר הבא שאני עומד לתרגם, 'אדונים וגבירות'). הקוראים בעברית בעצם נתקלו בה באמצע ולא בהתחלה.
אלי: מה אתה יכול לומר על הספר שאתה מתרגם עכשיו, 'אלים קטנים'?
אורי: אם הצלחתי להדאיג מישהו לגבי סדרת עולם הדיסק ואיך היא המשכית, אז לגבי הספר הזה אפשר להירגע. 'אלים קטנים' הוא ספר שפחות או יותר עומד בזכות עצמו, ומתרחש במקום בתוך עולם הדיסק שספרים אחרים אינם מתרחשים בו.
אלי: מהו המקום הזה?
אורי: זה מקום מאוד מעניין, כי הוא מזכיר קצת את ישראל בתקופת התנ"ך, אבל גם נגיד את ספרד בתקופת האינקוויזיציה, וגם קצת את יוון הקלאסית. יש שם למשל נביאים שבאמת מדברים עם האל, ואז מביאים את דברו אל העם. זה בעצם הנושא המרכזי של הספר. אפשר להגיד בלי לספיילר יותר מדי שברוד'ה, הגיבור הראשי של הספר, מנהל שיח מאוד מעניין עם האל הגדול אום שמתגלה בצורת צב.
אלי: אז למה בעצם כדאי לקרוא את הספר הזה? מה מיוחד בו?
אורי: תראה, כמו שכבר אמרתי, עד היום הספר לא תורגם לעברית. אבל בכל זאת יש עליו ערך ויקיפדיה בעברית, שלא קשור אלי בכלל. הנה מה שהם אומרים על הספר:
"הספר נחשב על ידי רבים ממעריצי הסדרה לאחד החכמים והעמוקים בה. הוא מכיל איזכורים וציטוטים רבים (לרוב בעלי ממד קומי או סאטירי) לדתות והשקפות פילוסופיות רבות. הספר שם דגש על עיסוק בדת ובפילוסופיה מנקודת מבט סאטירית; […] מותח ביקורת נוקבת על הדת הממסדית והדוגמות שלה, ומציע נתיב אלטרנטיבי של אמונה ויחסים בין האל ומאמיניו".
חוץ מזה, קבוצת פראצ'ט הישראלית נקראת 'הצב נוע ינוע'. זו אמירה שמופיעה רק בספר הזה!
אלי: והתחלתם את מימון ההמונים?
אורי: כן. תוכלו למצוא כל מיני תשורות כאן באתר (כולל כמובן צב). הספר עצמו יהיה מוכן רק בעוד מספר חודשים.
הנה הקישור למימון ההמונים לספר: https://headstart.co.il/project/81390
אלי: אז אולי תיתן לנו לראות קטע מן הספר?
אורי: בבקשה.
קטע מתרגום הספר 'אלים קטנים' של טרי פראצ'ט בתרגומו של אורי מאיר
בואו נחשוב רגע על הצב ועל העיט.
הצב הוא יצור החי על הקרקע. אי אפשר לחיות קרוב יותר לקרקע מבלי להיות מתחתיה. אופקיו הם במרחק של סנטימטרים. הוא בדיוק מהיר מספיק כדי להצליח לצוד חסה. הוא הצליח לשרוד בעוד שאר האבולוציה חולפת סביבו בכך שהיה, איך לומר, לא איום על אף אחד וקשה מדי לאכילה.
ולעומתו העיט. יצור של אוויר ומקומות רמים, שאופקיו מגיעים עד קצה העולם. עיניו חדות מספיק כדי לאתר את הרחש של יצור קטן מצפצף ממרחק של שמונה מאות מטר. כולו כוח, כולו שליטה. מוות מכונף במהירות הברק. מקור וטפרים המסוגלים ליצור ארוחה מכל מה שקטן ממנו, ולפחות לנגוס בחטף מכל מה שגדול ממנו.
ועדיין, העיט יכול לשבת במשך שעות על גבי צוק, ולסקור את ממלכות העולם עד אשר הוא מזהה תנועה רחוקה ואז הוא מתמקד, מתמקד, מתמקד על שריון קטן המטלטל בין השיחים הרחק במדבר. והוא מזנק…
דקה אחרי כן הצב מרגיש שהעולם מתרחק ממנו. הוא רואה את העולם בפעם הראשונה, לא במרחק של שלושה סנטימטרים מן הקרקע, אלא בגובה של מאתיים מטר מעליה והוא חושב: איזה חבר נאמן הוא העיט.
והעיט שומט.
וכמעט תמיד הצב צונח אל מותו. כולם יודעים מדוע הצב עושה זאת. כוח המשיכה הוא הרגל שקשה להיפטר ממנו. איש אינו יודע מדוע העיט עושה זאת. אפשר להוציא קצת אוכל מן הצב אבל, ביחס למאמץ הכרוך בכך, אפשר להוציא ארוחה יותר טובה כמעט מכל דבר אחר. העיטים פשוט נהנים להציק לצבים.
מה שהעיט כמובן אינו מבין הוא שהוא ממלא תפקיד בשיטה מאוד מגושמת של ברירה טבעית.
יום אחד הצבים ילמדו לעוף.
הסיפור הזה מתרחש באדמות המדבר, בגוונים של כתום וחום. היכן הוא מתחיל ונגמר, מעט בעייתי יותר לומר, אך אחת מן ההתחלות היא מעל קו השלג, במרחק של אלפי קילומטרים משם, בהרים שמעל הטבור.
אחת השאלות הפילוסופיות החוזרות שוב ושוב היא:
"האם עץ שנופל באמצע היער משמיע קול, אם אין מי שישמע?"
מה שאומר דבר מה על טבעם של הפילוסופים, כי תמיד יש מישהו ביער. זו יכולה להיות רק גירית, שתוהה מה היה צליל הפצפוץ הזה, או סנאי מעט נבוך בגלל הנוף שעולה פתאום למעלה, אבל מישהו. לכל הפחות, אם זה עמוק מספיק בלב היער, מיליוני אלים קטנים היו שומעים אותו.
דברים פשוט קורים, בזה אחר זה. לא אכפת להם אם מישהו יודע. אבל היסטוריה… ובכן, היסטוריה זה משהו אחר. היסטוריה חייבת להיות נצפית. אחרת היא לא היסטוריה. היא סתם… ובכן, דברים שקורים בזה אחר זה.
ואז כמובן צריך לשלוט בה. אחרת היא יכולה להפוך להיות כל דבר. כי היסטוריה, בניגוד לתיאוריות הפופולריות, היא מלכים ותאריכים וקרבות. והדברים הללו חייבים להתרחש בזמן הנכון. זה מסובך. ביקום כאוטי יש יותר מדי דברים שיכולים להשתבש. זה יותר מדי קל שמסמר קטן ייפול מפרסת סוס של גנרל ברגע הלא נכון, או שמישהו ישמע את הפקודה לא נכון, או שהשליח עם המסר החיוני ייעצר בדרך על ידי כמה אנשים עם מקלות ובעיית תזרים מזומנים. ואז יש את הסיפורים הפרועים, גידולים פרזיטיים על עץ ההיסטוריה, שמנסים להטות אותה לכיוון שלהם.
ולכן יש להיסטוריה מי שדואג לה.
הם חיים… ובכן, מטבע הדברים הם חיים במקום שאליו הם נשלחים, אבל ביתם הרוחני הוא בעמק נסתר ברמות האייל הגבוהות של עולם הדיסק, במקום בו נשמרים ספרי ההיסטוריה.
אלה אינם ספרים שבהם המאורעות של העבר מוצמדים בסיכות לדפים כמו פרפרים לשעם. אלה הספרים מהם נגזרת ההיסטוריה. יש יותר מעשרים אלף ספרים; כל אחד מהם בגובה של שלושה מטרים, כרוך בעופרת, והאותיות קטנות עד כדי כך שצריך לקרוא אותן בעזרת זכוכית מגדלת.
כאשר אנשים אומרים "כמו שכתוב" זה כתוב כאן.
יש פחות מטאפורות ממה שאנשים חושבים.
מדי חודש נכנסים אב המנזר ושני נזירים בכירים למערה שבה נשמרים הספרים. פעם זו הייתה חובתו של אב המנזר בלבד, אך שני נזירים אמינים נוספים נכללו לאחר המקרה המצער של אב המנזר ה-59, שהרוויח מיליון דולר בהימורים קטנים לפני שחבריו הנזירים תפסו אותו.
מלבד זאת, מסוכן להיכנס לבד. עצם הריכוז של ההיסטוריה, הנושרת כמו פתיתי שלג אל העולם, יכול להיות מוחץ. הזמן הוא כמו סם. יותר מדי זמן הורג אותך.
