הזמן, תחילת 2023. ניסיון שנכשל להפיכה משטרית בהובלת הממשלה בראשות הליכוד וראש הממשלה בנימין נתניהו. ימים אלה ייזכרו לדראון עולם. ושוב חוזרות המחאות לרחובות.
שיר לחיילים האלמונים / ראובן גבע
לְחַיֵּי הַקָּמִים אֶת אַרְצָם לְבַקֵּשׁ,
בְּאִיּוּם נִצָּת וּבְאֵשׁ מִתְפַּרֶצֶת.
מְחָאָה מַצִּיבִים בְּמִרְצָם הָעִקֵּשׁ,
לֹא אַחַת הַכִּכָּר גּוֹרָלוֹת חוֹרֶצֶת.
–
חַיָּלִים אַלְמוֹנִים, אֶזְרְחֵי הַמּוֹפֵת,
עֲלֵיכֶם עֵת נִכְפֵּית תְּרוּעַת מִלְחָמָה.
בַּכַּוָּנוֹת מוֹאֲסִים בְּזַעַם לוֹפֵת,
בַּמַּעֲשִׂים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
–
זוֹ עֵת הַמָּגֵן לְשַׁמֵּר זוֹךְ מוֹלֶדֶת.
זוֹ עֵת הַמָּגֵן לְשַׁמֵּר הַחֵרוּת.
עָלַיִךְ לָחַמְנוּ בִּקְרָבוֹת הַהֻלֶּדֶת,
אֵיכָה זֶה הֵקַצְנוּ אֶל מַטַּח יְהִירוּת?
–
לַכּוֹפִים עַל הָאָרֶץ סַד וּנְחֻשְׁתַּיִם,
בִּקְשִׁי עֹרֶף רוֹעֵץ מְצִיפִים צְלָלִיתָהּ.
תַּבְעֵרָה לָהּ בּוֹחֶרֶת אַחַת מִן הַשְּׁתַּיִם,
לִדְעֹךְ אַט אַט אוֹ לָצֵאת מִשְּׁלִיטָה.
כפי שכתב המשורר זמנו של השיר הוא תחילת 2023, והוא נכתב בהשראת המחאות נגד ההפיכה המשטרית.
השבוע, בעקבות פיטורי ראש השב"כ בידי הממשלה, והדחתה של היוע"משית, הצפויה בתחילת השבוע הבא, חזרו לכיכרות בתל אביב (הבימה) ובירושלים (הכנסת) הפגנות המחאה נגד המשטר, בעד הדמוקרטיה ונגד הדיקטטורה.
בגשם ובקור הירושלמי המקפיא, יצאו עשרות אלפי בני אדם במכוניות, באוטובוסים, ברכבות, כדי למחות על רוע הגזירה, כדי לקרוא להפסקת המלחמה ולשחרור 59 החטופים, שעדיין נותרו בשבי החמאס בעזה. אלה הוגדרו כהפגנות זעם אבל עיקר הזעם נראה היה דווקא מצד המשטרה כלפי המפגינים הלא אלימים – איברים נשברו, שמשות רכבים נופצו, אבל עוז רוחם של המפגינים לא ישכך.
המשורר ראובן גבע (יליד 1950, חיפה, היישוב הקהילתי נופית), לוקח בשירו שלפנינו, המופיע בספר שיריו החדש, הרביעי, "מאחורי הכוונות" (2025, הוצאת עמדה, עמ' 43-42), את הדימוי המרכזי משירו המפורסם של מייסד ומפקד הלח"י, אברהם שטרן "יאיר", "חיילים אלמונים" (1932). שטרן כתב שיר טרום-הקמת המולדת שהוא שיר פטריוטי-לאומי של גבורת לוחמי מחתרות, בלי מדים. גבע משית את הדימוי על גבורת האזרחים בישראל של ראשית 2023, אלו שיצאו להפגין נגד ההפיכה המשטרית של הממשלה בראשות בנימין נתניהו.
שנתיים מאז אותם ימים, וכשנה וחצי מאז הטבח של השבעה באוקטובר, הופכות שוב מילות שירו של גבע לאקטואליות, משום ששוב פורצות הפגנות הזעם נגד הממשלה, שהפעם גם מממשת את כוונותיה להשלים את ההפיכה המשטרית, ולהדיח את כל שומרי הסף מתפקידם.
"חיילים אלמונים – אזרחי המופת", כך מתאר גבע את המפגינים, וכמו הופך את הקערה על פיה – אלו המושמים ללעג ולקלס בידי השלטון ומכונים על ידו "אנרכיסטים", "שמאלנים בוגדים", ועוד, מתוארים כאן בשיר באופן הרואי ומציבים "מחאה… במרצם העיקש".
השיר, המחורז בחריזה מסורגת כמו שירו המיתולוגי של שטרן, נחתם ביריית אזהרה. גבע יוצא בשירו נגד יהירות השלטון, והסדיזם שבו כלפי האזרחים ומזהיר: "תבערה לה בוחרת אחת מן השתיים, / לדעוך אט אט או לצאת משליטה". כאן באה בוודאי לידי ביטוי הקריירה המקצועית של המשורר, המתוארת בגב ספרו החדש, כבוגר הטכניון בהצטיינות בפקולטה להנדסת מחצבים, וכן בעיסוקיו בפיתוח תהליכים לייצור חומרים חדשים בתעשייה ובמכוני מחקר. במילים אחרות – גבע יודע את סוד הבערה ומתריע: היא עלולה גם לצאת משליטה.
ראו גם :
ראובן גבע. האתר של נילי דגן.
שירה תהיה
ביקורת תהיה
וגם דמוקרטיה – תהיה