קרח נצחי – סקירה של ספר מדע בדיוני על העתיד לאחר אסון אקלימי

ספר זה הגיע לידיי עקב חיפוש במרשתת אחרי ספרי מדע בדיוני אשר לא מקבלים הערכה ראויה.

הסתקרנתי לגלות ספר, שלא הכרתי כלל, המתואר כ"סביבתי", "אפוקליפטי", ואף פמיניסטי. כעת אסקור את היצירה המיוחדת הזו.

אנה קאבן הוא שמה הספרותי (והרשמי בהמשך חייה) של הסופרת הבריטית הלן אמילי וודס (1901-1968).

אתחיל בתיאור תמציתי ונטול קלקלנים של היצירה.

העלילה מתרחשת בזמן לא ידוע בעתיד במיקום עלום. עם זאת, ניתן להאמין שההתרחשויות הינן באירופה, או לכל הפחות בחצי כדור הארץ הצפוני, בפרק זמן של עד שבעים שנה מהתקופה בה הספר פורסם לראשנה (1967). ברקע ההתרחשויות עומד אסון סביבתי המתבטא בגושי קרח אשר תובעים את האדמה.

שמות הדמויות אינן נמסרות לקורא, והסיפור מתואר דרך עיניו של גבר צעיר החדור אובססיה כלפי נערה המכונה רק "הנערה". הגיבור מקדיש זמן ומאמץ לאתר אותה ומתמודד כל העת מול פרוטגוניסט המתואר כגבר אחר, כוחני, ואימתני הרבה יותר ממנו. מאבק הכוחות ביניהם נמשך לאורך העלילה. כמו כן, יש בעלילה הקצרה גם מספר התרחשויות צדדיות המעשירות את סיפור המעשה.

מספר פרקים מוקדשים לנטישתו של הגיבור את חיפושו אחרי הנערה. בפרקים אלו הוא חווה חוויות שלא היו מביישות רומן מסדרת ג'יימס בונד הכוללות מרדפים, נשים, והצטרפות כשכיר חרב לצבא פרטי.

עקרונית, הספר עוסק רבות באלימות ומלחמה.

מעטות הן היצירות שבלב שלם ניתן לתארן כסוחפות. ספר קצר יחסית זה, כמאה ושישים עמודים, בהחלט מתאים לתיאור. איכות הכתיבה של קאבן הינה פנומנלית (דוגמאות ליופי הכתיבה של קאבן ניתן לראות במאמרים שהוספתי תחת הכותרת "לקריאה נוספת").

כוחה ניכר לא רק ביכולת שלה לחבר את הקורא עם נפש הדמות הראשית, אלא גם באווירה הייחודית שהיא יוצרת.

ניתן לקרוא את הספר לפי מספר פנים – הפן האקזיסטנציאליסטי, שבו הקורא חווה את עולמו הפנימי, על שלל התאוות והייסורים, של הגיבור. קאבן ממש כופה על הקורא את עולמו הפנימי של הגיבור באיכות כתיבה נדירה.הפן הפטליסטי-דטרמיניסטי, שבו הספר אפוף באווירה קודרת בה לא רק הטבע מאיים על הדמויות, אלא גם כוחן ההולך ואוזל לעמוד מול המאורעות.

סקירות מסוימות של הספר מייחסות לכתיבה אלמנטים סוריאליסטיים. אני אישית חולק על כך, ולכל היותר אגיד שמדובר בסוריאליזם רך. עם כל הכבוד לעמימות הרבה שקיימת לאורך הספר, התיאורים המאוד חיים בו מבצעים עיגון ריאליסטי בתוך עולם לא מוגדר.

אחד האלמנטים שנידונים לרוב לגבי יצירה זו הוא פמיניזם. הארה שאני שואל מכותב ביקורת אחר מצביעה על כך שניתן לראות בספר נקודת מבט פמיניסטית במובן שבו הספר מתאר אובססיה כלפי אישה מנקודת מבט גברית. כמו כן יש בספר, באופן לא גלוי כמיטב דרכה של פרוזה איכותית, דיון חי וער על החפצה נשית. כאן, לדעתי, מסתיימים האלמנטים הפמיניסטיים. דמות הנערה הינה, בעיקר, נקודת התייחסות לרצון הגברים ממנה, והספר נעדר סממנים פמיניסטיים מובהקים כביכול, כגון העצמה
נשית וביקורת ישירה על פטרנליזם.

מבחינת השוואה, או הקבלה, לכותבים אחרים בני המאה העשרים, ניתן בהחלט לראות קווים תמאטיים דומים לאלו של קפקא וממשיכו פיליפ ק. דיק. הן קפקא והן דיק עסקו רבות ביצירותיהם בחרדה קיומית ופסימיות כלפי החיים. קאבן מוסיפה לכך נדבך ביצירתה, ועושה זאת על ידי שימוש נרחב בדימוי הקרח, המקפיא את הדמויות וסוגר עליהן מכל עבר בכתליו הקרים.

המעמיקים והמרחיקים אחורה בזמן יראו בגיבור קפטן אחאב עתידני התר ללא לאות אחרי הלוויתן.

הספר, בעיני, הוא ללא ספק למבוגרים. אני מתקשה לראות בני נוער, החפצים בסיפוק מהיר רווי הרפתקאות, מתחברים לבשלות הכתיבה. לדעתי זה ספר שמהווה סוג של פסגה במדע הבדיוני. וזאת על אף שאין בספר דיונים מדעיים תיאורטיים, אלגוריות סוציולוגיות, או מוטיבים אחרים הנפוצים במד"ב. יש בו צלילה עמוקה, מערערת ומהפנטת, אל נפש האדם. ספר מתגמל שקשה להישאר אדישים מולו. יצירה אשר תרגום איכותי שלה יתרום תרומה נדרשת למדף ספרי המד"ב בעברית.

לקריאה נוספת

אנה קאבן באנציקלופדיה למדע בדיוני

ביקורת על "קרח"

מאמר על "קרח"