מלאכת הרפאות / תמר ענבר-שחם
אֶת שִׁבְרֵי הַכְּלִי שֶׁנֻּפַּץ
וְנֻתַּץ בִּי עִם חֻרְבַּן הַבַּיִת
אָסַפְתִּי לְאַט, בִּזְהִירוּת
אִחִיתִי זֶה אֶל זֶה בַּעֲדִינוּת
–
מִלֵּאתִי בְּחֹמֶר אֶת כָּל הַסְּדָקִים
בִּמְלֶאכֶת תּקּוּן סַבְלָנִית, מְמֻשֶּׁכֶת
נִקִּיתִי שְׁיָרִים שֶׁדָּבְקוּ בַּדְּפָנוֹת
מֵרְקוּ אוֹתוֹ הֵיטֵב גַּם הַיִּסּוּרִים
–
כָּעֵת הוּא צָרוּף, מְזֻכָּךְ
מְשֻׁכְלָל כִּכְלִיל הַשְּׁלֵמוּת
הוּא נָכוֹן וּמוּכָן
וְכֻלּוֹ אוֹמֵר כֵּן
וְיֵשׁ בּוֹ מָקוֹם לְחָדָשׁ.
הידיעה על כך שישראל וחמאס חתמו על הסכם או עסקה לשחרור החטופות והחטופים משבי החמאס בעזה – ומבחינת החמאס לשחרור אסיריהם הכלואים בישראל – מעוררת שמחה גדולה אצל רבים, וגם תיקווה לסיום המלחמה והפסקת אש קבועה. יש הרבה מה לתקן בחברה הישראלית ובחברה הפלסטינית כדי שהעמים יוכלו לשכון בשלום זה לצד זה.
את השיר היפה "מלאכת הרפאות" מצאתי בספר השירים הראשון של המשוררת והמלווה בטקסי מעבר, הריון, ולידה, תמר ענבר-שחם, "שערי לידה" (2024, תולדות הוצאה לאור, עריכה שי שניידר-אילת, עמ' 47). מירב לשם-גונן, אמה של החטופה רומי לשם-גונן, שאמורה לחזור בפעימה הראשונה של העסקה יחד עם עוד 32 חטופות וחטופים, אמרה השבוע כי היא מתכוננת לאירוע כמו שמתכוננים ללידה, ומרגישה כמו לפני לידתה מחדש של רומי. הלוואי שאכן זה יקרה. שירי ספרה של תמר ענבר-שחם מתאימים מאוד לקריאה לא רק בהקשר של הריון פיזי – שבו עוסקים רבים מהם – אלא גם בהקשר של הריון מטאפורי בעקבות תהליכים נפשיים שאנו נדרשים לעבור.
רַפָּאוּת (רסטורציה בלעז) היא מלאכת שחזור חלקים למצבם המקורי השלם, בחפצי אמנות, ובאיחוי שברים בממצאים ארכיאולוגיים שניזוקו. בתחילת השיר רומזת המשוררת למסורת היהודית של שבירת הכלים ואיחויים אחרי חורבן הבית – בית ראשון ב-586 לפנה"ס, שכלל את ביזת כלי המקדש מירושלים והגליית העם לבבל, ושיבת ציון לאחר הצהרת כורש ב-536 לפנה"ס, שגם מסר את כלי המקדש בחזרה לגולים על מנת שיחזירום לירושלים (עזרא, א, ז-יא).
המשוררת מתחקה יפה אחר תהליך השחזור של הכלי שנופץ עם חורבן הבית, חושפת את הדיוק, העדינות, והסבלנות, הנדרשים בו כדי שיוכל להכיל מחדש את החדש. במובנים רבים זה גם מה שנדרש מאתנו כעת כחברה, לאחות מחדש את השברים, לתקן את מה שנשבר.
קיראו גם :

תמר ענבר-שחם ,דף הפייסבוק.