במסגרת "שירים מתכתבים" אנו מפרסמים את שיר-ההתכתבות של דורית ויסמן עם שיר מאת ריימונד קארבר, אותו גם תרגמה לעברית.
דורית ויסמן היא משוררת, סופרת, עורכת, ומתרגמת. זכתה, בין היתר, בפרס יהודה עמיחי לשירה, 2002. דורית הוציאה 19 ספרי שירה, פרוזה, ותרגום, וכן ערכה 4 אנתולוגיות חברתיות. האחרונה שבהן – "כן! – משוררות ארוטיקה" בהוצאת לוקוס, 2024.

היא מתרגמת מן השירה האמריקאית משוררים רבים. מתרגמת שיר מאנגלית לעברית אחת לשבועיים, ומפיצה אותו במסגרת פרוייקט בינלאומי. היא נחשבת המתרגמת של צ'רלס בוקובסקי, עם 3 ספרים שהוציאה, שקשורים אליו:
"עד שהאצבעות יתחילו לדמם" (כרמל, 2002), תרגומי שירים וסיפורים קצרים של צ'רלס בוקובסקי, מבחר בעריכתה ובתרגומה, שממשיך להידפס.
"מה יגידו השכנים" (הקיבוץ המאוחד, 2018), תרגומי שירים חדשים של צ'רלס בוקובסקי, מבחר בעריכתה ובתרגומה.
"שותה וודקה על קבר בוקובסקי – שלושה ימים בלוס אנג'לס בעקבות צ'רלס בוקובסקי" (כהל, 2024), ספר דיגיטלי בלבד.
דורית ויסמן מתכתבת עם השיר של ריימונד קארבר:

אותו היא גם תרגמה:

דורית ויסמן מספרת על ריימונד קארבר מנקודת מבטה: "אינני זוכרת אם הגעתי דרך קארבר לבוקובסקי, או דרך בוקובסקי לקארבר. בכל מקרה, אחד האבות הספרותיים של צ'רלס בוקובסקי, משורר וסופר שנלכדתי בקסמיו ותרגמתי הרבה מיצירותיו, שירים וסיפורים, הוא ריימונד קארבר".
סיפוריו הקצרים, וגם שיריו, הם מלאכת מחשבת של צמצום, חיסכון במילים, פרוזאיות במיטבה. הסיפורים, וגם השירים, מתארים אירועים קטנטנים, ספציפיים, שמשקפים את "מלאכת החיים" הגדולה, על כל קשת הרגשות. מרגע תחילת הקריאה אי אפשר לעזוב את הסיפור הקצר, או את השיר.
