בימי מצוקה קשים אלה לעמנו, אני מהרהרת ביצירתו של המשורר האנגלי ויליאם בלייק, הכותב על ירושלים שלו, על כמיהתו לעיר, אותה הוא חולם להקים באנגליה.
ויליאם בלייק נחשב למוזר עד כדי טירוף בעיני בני זמנו, אשר סירבו להכיר בשירתו בשל השקפת עולמו האקסצנטרית. כיום הוא מוערך מאוד ע”י מבקרים, הודות לכושר הביטוי והיצירתיות הגבוהים שלו, ובשל שילובן של מיסטיקה ופילוסופיה ביצירותיו.
ציוריו ותחריטיו, אשר הושפעו מן התנ”ך ומהברית החדשה, נחשבים לאמנות מהמעלה הראשונה.
בלייק למד באקדמיה המלכותית בלונדון. העריץ את שירתו של ג’ון מילטון, וניסה כמוהו ליצור הגדרות משלו לגן עדן ולגיהינום.
השיר של בלייק על ירושלים, מ-1808, מהווה בפועל את ההמנון הלאומי הלא רשמי של אנגליה – לא של הממלכה המאוחדת. כותרת השיר של בלייק היא And did those feet in ancient time, כשורת השיר הראשונה.
השיר הזה על ירושלים יצא לאור מחדש באנתולוגיה של שירים פטריוטים בשם “רוח האדם”, ב-1916, כדי לעודד את רוחו של העם הבריטי בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה.
יצירתו נחשבת לאחת היצירות הגדולות שנכתבו על עיר זו, השנייה לאחר “ירושלים של זהב”.
השיר התבסס על מיתוס מימי הביניים, ועל פיו שיבתו השנייה של ישו תהייה על אדמת אנגליה הירוקה, ושם תיבנה ירושלים החדשה.
יותר ממאה שנה לאחר כתיבת השיר הוא הולחן על ידי סר צ’ארלס ימברט פארי, והפך להיות להיט ענק מיד לאחר פרסומה.
מומלץ להאזין לביצוע השיר ביוטיוב משנת 2006 במסגרת Last Night of the Proms06. היצירה מבוצעת באופן קבוע בלילה האחרון של חגיגות ה”פרומס” (Proms) השנתיות בלונדון, הנערכות ברויאל אלברט הול.
מאז שנת 1954 מסתיימות החגיגות ביצירה זו ואחריה ההמנון הבריטי.
הנה תרגומה של טובה נווה לשיר (בויקיפדיה מופיע תרגום לעברית בלי ציון המתרגם/ת).
האם אותן רגלים בימים קדומים / ויליאם בלייק
הַאִם אוֹתָן רַגְלַיִם, בְּיָמִים קְדוּמִים
טִיְּלוּ עַל הָרֵי אַנְגְּלִיָּה הַיְּרוּקִּים
וְשֶׂה הָאֱלֹהִים הַאִם נִרְאָה
בְּכַּרֵי הַדֶּשֶׁא שֶׁל אַנְגְּלִיָּה
הַאִם הֵאִירוּ פְּנֵי הָאֵל
עַל פְּנֵי גְּבָעוֹת הָעֲרָפֶל
וִירוּשָׁלַיִם הַאִם נִבְנְתָה כָּאן
בֵּין טַחֲנוֹת שָׂטָן אֲפֵלוֹת
הָבִיאוּ אֶת קִשַּׁתִּי הַיּוֹקֶדֶת בְּזָהָב
אֶת חֵצִי הַתְּשׁוּקָה, הָבִיאוּ
וְאֵת חָנִיתִי: וְיִפָּתְחוּ שָׁמַיִם
הָבִיאוּ אֵת מִרְכֶּבֶת הָאֵשׁ
וָלֹא אֶחְדַּל לְהֵאָבֵק‚ בְּרוּחִי
אַף חַרְבִי לֹא תֶּחְדַּל מִמַּאֲבָק‚
עַד נִבְנָה אֶת יְרוּשָׁלַיִם
עַל אַדְמַת הַמִּרְעֶה הַיְּרֻקָּה.
והשיר במקור האנגלי
And did those feet in ancient time / William Blake
And did those feet in ancient time
Walk upon England mountains green
And was the holy Lamb of God
on England pleasant pastures seen
And did the Countenance Divine
Shine forth upon our clouded hills
And was Jerusalem built here
Among these dark Satanic Mills
Bring me my Bow of burning gold
Bring me my Arrows of desire
Bring me my Spear: O clouds unfold
Bring me my Chariot of fire
I will not cease from Mental Fight
Nor shall my Sword sleep in my hand
Till we have built Jerusalem
In England green & pleasant Land
הספר האחרון שכתב בלייק, Jerusalem: The Emanation of the Giant Albion, ובעברית “ירושלים: האצלתו של הענק אלביון” (אלביון הוא שמה העתיק של אנגליה), אינו קשור לשיר. הספר תורגם לראשונה לעברית על ידי רות בלומרט ז”ל, שהשקיעה 5 שנים בתרגום, ויצא לאור בהוצאת קשב לשירה. לא ניתן למצוא את תרגומה באינטרנט.
“הָבִיאוּ אֵת מִרְכֶּבֶת הָאֵשׁ/ וָלֹא אֶחְדַּל לְהֵאָבֵק‚ בְּרוּחִי/ אַף חַרְבִי לֹא תֶּחְדַּל מִמַּאֲבָק”. ירושלים נבנתה, אך המאבק לא חדל, ברוח ובחרב. שיר נפלא ואקטואלי! תודה, נאוה היקרה, על התרגום המובחר והמידע המעניין. תודה גם ליקום תרבות.
תודה לך ארלט יקרה ואהובה על דבריך הנבונים הבאים מלב אל לב.