ד”ר אלי אשד, עורך יקום תרבות, ממליץ
על גליון מספר 13 של “נכון”
“נכון”, כתב עת מוביל לאוטופיה ודיסטופיה בספרות, משיק גיליון 13 עם מאמרים הגותיים בנושא עתידנות ומגוון יצירות ישראליות מקוריות.
הגיליון החדש וה-13 של “נכון” מופיע בתאריך ה-1.10, ויעסוק, בנוסף לנושאי העתידנות והטקסטים האוטופיים והדיסטופיים, גם במיקוד בבינה המלאכותית. על השער ציור של רנה מגריט, “La Clairvoyance“, הרואה ביצה ומצייר את הציפור שתבקע ממנה.
לאחר מאמר המערכת, שנושאו התפקיד התרבותי החשוב שיש לסופר החושב על העתיד, הגיליון החדש פותח במספר סיפורים מעניינים, וביניהם – הסיפורים של ישי ויסמן, אוהד עוזיאל וירון אביטוב, ובמאמר “על בינה מלאכותית וספרות”, שנכתב על ידי שחר אבין ואיש המדע הבדיוני עתיר הפעילות, ד”ר אהרון האופטמן. מאמרו של אלי אשד עוסק במקורותיו של סיפור “הגולם”, המופיע גם בפראג. בין השאר, מופיעים בגיליון יצירותיהם של כותבים וותיקים ב”נכון”, כמו דן אלבו, עמוס גואטה, שגיא אלנקווה, וגם של יוצרים שזו להם הופעה ראשונה בכתב העת “נכון”.
הגיליון החדש וה-13 של ‘נכון’ מופיע בתאריך ה-1.10, ויעסוק בנוסף לנושאי העתידנות והטקסטים האוטופיים והדיסטופיים גם במיקוד בבינה המלאכותית. על השער ציור של רנה מגריט, “La Clairvoyance“, הרואה ביצה ומצייר את הציפור שתבקע ממנה.
לאחר מאמר המערכת, שנושאו התפקיד התרבותי החשוב שיש לסופר החושב על העתיד, הגיליון החדש פותח במספר סיפורים מעניינים, וביניהם – הסיפורים של ישי ויסמן, אוהד עוזיאל וירון אביטוב, ובמאמר “על בינה מלאכותית וספרות”, שנכתב על ידי שחא אבין ואיש המדע הבדיוני עתיר הפעילות, ד”ר אהרון האופטמן. מאמרו של אלי אשד עוסק במקורותיו של סיפור “הגולם”, המופיע גם בפראג. בין השאר, מופיעים בגיליון יצירותיהם של כותבים וותיקים ב’נכון’, כמו דן אלבו, עמוס גואטה, שגיא אלנקווה, ושל יוצרים שזו להם הופעה ראשונה בכתב העת ‘נכון’.
“נכון” מספר 13 יהיה זמין אחרי ראש השנה בחנות הספרים הדיגיטליים עברית, ובחנויות ספרים נבחרות.
בגליון החדש של כתב העת “נכון“, מספר 13, שכבר זמין לרכישה באתר, מתפרסם מאמר שלי, שבו אני חושף את הממציא של סיפור הגולם מפראג במאה ה-19.
סיפור מעניין מאוד הוא “מרירות” של אוהד עוזיאל. עוזיאל הוא סופר וותיק בכתב העת, והסיפור הזה הוא לדעתי שיא יצירתו עד כה.
זהו סיפור על עתיד קרוב, של עוד כמה עשרות שנים, כאשר הילדים בעולם גדלים ונתמכים על ידי בינה מלאכותית Artificial Intelligence. הבינה המלאכותית דואגת לכל צרכיהם הנפשיים, ומגינה עליהם מפני כל דבר שעלול לפגוע בשלוות נפשם. למשל דברים כמו מידע לא רצוי ושאלות קשות מדי.
הבינה המלאכותית גם מקפידה שלא יפגעו בכללי הפוליטיקלי קורקט.
הסיפור מתאר כיצד בעולם הזה נער שחונך בידי בינה מלאכותית מחפש לעצמו ברשתות בת זוג לצאת עימה לדייט, בהתאם לכללים של הבינה המלאכותית. מתברר שהמשימה מתגלית כקשה ביותר.
הסיפור מענייין ביותר, גם בגלל סיומו המפתיע. הוא גם משכנע מאוד, וסביר להניח שאכן כך תפעל בינה מלאכותית, לפחות אם יתכנתו אותה בעשור הבא, אם כי לדעתי בעוד כמה עשורים הכללים, וה-AI שיפעלו לפיהם, יהיו כבר שונים מאוד ממה שמתואר בסיפור.
אבל חשוב מכל הסיפור מעורר למחשבה:האם כך אנחנו רוצים שילדים יגדלו בעוד עשור או שניים?
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על המחזה “שמשון” בתיאטרון גשר
“שמשון“, המחזה מאת רועי חן על פי הרומן של זאב ז’בוטינסקי, מוצג בתיאטרון גשר ערב-ערב מאז הבכורה ב- 25.9.2024 עד ל-30.9.2024. ישנם גם מועדים בחודש אוקטובר.
כפי שפטר קריקסונוב, המתרגם של הרומן מרוסית, מספר בתוכניית ההצגה, הרומן נכתב בין השנים 1926-1919, בזמן המנדט הבריטי, ומשקף את התנגדות היישוב היהודי בארץ, ושל המחבר בפרט, לשלטון המנדט.
אומנם שמשון התנ”כי הוא גיבור הרומן, אך בעיצוב העלילה ז’בוטינסקי נטל חופש יצירתי, שילב מידע ממקורות היסטוריים, ממצאים ארכיאולוגיים, ותיבל בבדיה פרי דמיונו. רועי חן, במחזהו על פי הרומן, עשה התאמה לתקופתנו אנו: הפלישתים של עזה ודאי לא מייצגים את המנדט הבריטי. מצמרר לראות את ההרס, את השריפות, את חרבות הברזל, ולשמוע את הביטוי המגלומני “ניצחון מוחלט”.
שלומי ברטונוב, המתנשא לגובה של מעל 1.9 מטר, הוא שמשון של ממש. מעניינת דמותו של מכבנאי בן שוני, אותו מגלם אורי יניב בגמישות ובנחישות, המוסר את העלילה, כותב אותה, וגם מעורב בה. הדמות מייצגת במידה מסוימת את הסופר ואת המחזאי. שמשון, בן שבט דן, מיודד עם הפלישתים בתקופה של שקט יחסי, רוקד בחגיגות שלהם, מבלה עם נשים פלישתיות, ואף נושא את סמדר לאישה. אבל הקשר של בני הזוג אינו עולה יפה, גם בשל התנגדות הסביבה, וגם בגלל קנאה. ההצגה מדגישה שהרגשות השליליים, דוגמת שנאה וקנאה, הם אלה שמכתיבים ליחידים ולעמים את דפוסי ההתנהגות ההרסניים. אפילו שבטי ישראל השונים חיו ביריבות, בשמירה קנאית על נחלתם, ואף מעשים של השגת גבול וגניבת צאן.
דמויות הנשים בהצגה מקבלות משקל משמעותי, הרי נשים הביסו את שמשון, ולא אריה. ישנה דמות נשית דמיונית, מעניינת, מנהיגת שבט בני קין. זהו שבט של פציפיסטים, אנשים שחוו אובדן, ומתוך בחירה מודעת חברו לשבט, שדוגל בערך החיים.
דמותו של שמשון מורכבת-טרגית. הוא גם מנהיג של כנופיית בריונים תחת השם “שועלי שמשון”, וגם שופט נבון, מיושב בדעתו, שפותר בעיות בין ניצים. מוצאו, כבנו של מלאך, מעסיק את שמשון. באומץ ז’בוטינסקי מעניק אבא פלישתי לגיבור ישראל, דבר שיכול להסביר את משיכתו של שמשון לארץ פלשת ולתושביה. זהו כיוון מקורי של מחבר הרומן, אותו המחזאי המשיך לפתח.
בסצינת הסיום, בה שמשון ממוטט את עמודי המבנה על המון פלישתים שנכח במקום, התפאורה נוטה ליפול, מתקרבת לקרקע, ונעצרת.
ההצגה עוצמתית, מרובת מתחים, מציעה פתרונות בימתיים מעניינים לעלילה, הממוקמת באתרים שונים. עם כל ההרס וההרג ההדדיים בין בני ישראל לבין הפלישתים, באשר הם, הסצנות של טקסי שבט בני קין, רודפי השלום, מהוות חלופה ראויה למלחמה, ומלמדות, שאפשר אחרת. זאת הסביבה שמיטיבה עם האדם, ואף מעניקה דור המשך לשמשון המת.
מעז יוצא מתוק: בואו נאמץ את ערך קדושת החיים באיזורנו הסוער, בטרם התבערה הגדולה, והתמוטטות של עמודי התווך של הדמוקרטיה הליברלית.
צפו בקטעים מההצגה:
