שְׁאֵלָה אַחַת, בְּאוֹתוֹ עִנְיָן / עומר ולדמן
חֲבֵרָה שֶׁל תְּהִלָּה הָיְתָה כּוֹתֶבֶת מָדוֹר לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים
וּמַזָּלוֹת בְּעִתּוֹן הַסְּטוּדֶנְטִים. מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיְתָה יִדְּעוֹנִית
כָּתְבָה בְּכָל מַזָּל עַל בֶּן הַמַּזָּל הַזֶּה שֶׁהִכִּירָה. כָּךְ חֹדֶשׁ
בְּחָדְשׁוֹ קוֹרֵא הָיִיתִי עַל מַזַּל עַקְרָב כְּדֵי לָדַעַת מָה קוֹרֶה
לִתְהִלָּה. פַּעַם נִכְתַּב: "אַתֶּם צְרִיכִים לְהַפְסִיק עִם הַמֶּתַח
הַזֶּה סְבִיב הַשְּׁאֵלָה אִם מִישֶׁהוּ יִקְרָא לָכֶם אוֹ לֹא, וְלָמָּה
לֹא קָרְאוּ לָכֶם עַד עַכְשָׁו. אַתֶּם לֹא טֶיְלוֹר סְוִיפְט, אָז אַל
תַּעֲשׂוּ אַלְבּוֹם מִקֶּשֶׁר שֶׁל אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. אַתֶּם כַּנִּרְאֶה
הֲכִי יָפִים שֶׁתִּהְיוּ אֵי פַּעַם. לְמִישֶׁהוּ אוּלַי אִכְפַּת מִכֶּם.
בְּבַקָּשָׁה תַּפְסִיקוּ לְחַכּוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יָבוֹא בְּלִי לָדַעַת
לְמָה אַתֶּם מְחַכִּים". בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע חַשְׁתִּי שֶׁקָּרוֹב אֲנִי
לִתְהִלָּה כְּפִי שֶׁלֹּא הָיִיתִי מִיָּמַי. לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וְשָׁאַלְתִּי
אֶת הַמְּחַבֶּרֶת, מָה קָרָה לִתְהִלָּה? עַל מִי הִצְטַעֲרָה?
הִיא אָמְרָה לִי, "כָּתַבְתִּי אֶת כָּל זֶה לְךָ כִּי אַתָּה הַיָּחִיד
שֶׁקּוֹרֵא אֶת הַהוֹרוֹסְקוֹפִּים הָאֵלֶּה. כִּי רַק כָּכָה תִּקְרָא".
בסוף השבוע שעבר בוטלו הופעותיה של הזמרת האמריקאית הפופולרית טיילור סוויפט (ילידת 1989) באצטדיון ארנסט האפל בוינה, אוסטריה, בשל חשש מפיגוע טרור שעלול היה להתרחש בהן. עשרות אלפי מעריצים מכל רחבי העולם, שהגיעו לעיר כדי לצפות בהופעות, בהם גם קרובת משפחה שלי מישראל, נותרו מאוכזבים עד עמקי נשמתם. הזמרת עצמה, עטורת האלבומים, השירים, הפרסים, והממון, לא טרחה למיטב ידיעתי לפנות אל מעריצותיה במילים של נחמה והתנצלות בעקבות ביטול ההופעות.
השיר "שאלה אחת, באותו עניין", מופיע בספר שיריו השני של המשורר עומר ולדמן (יליד 1994, תל אביב, רמת גן), "פרקי תהילה" (2024, הוצאת הבה לאור, עורך עודד כרמלי, עמ' 50), ולכאורה הוא לא ממש באותו עניין, למרות שבהחלט אפשר לקרוא אותו גם בהקשר האקטואלי שלו – "אתם לא טיילור סוויפט, אז אל תעשו אלבום מקשר של ארבעה חודשים", הוא פנייה שנעשית במהלך השיר מצד הידעונית (מגדת העתידות המניפולטיבית) כלפי בני ובנות המזל של תהילה, אהובתו של הדובר בשיר, ששוטח לאורך הספר כולו את מערכת היחסים שלו איתה. כך, באמצעות הדמות של הידעונית, הוא כמו מטיל ספק בעצם המעשה שלו עצמו, להקדיש ספר שירים שלם לאהובה אחת ולקשר קצר-מועד שהיה לו עמה בתקופת מגוריו בירושלים.
יש כאן כמה רמות של הוויה אנושית: המשורר מול דמות הזמרת-יוצרת הפופולרית בת דורו; קשרי האהבה שלה, עליהם היא כותבת בשיריה, לעומת קשרי האהבה שלו; האנשים הרגילים (צירוף המופיע בשיר שמובא לקראת סוף הספר בשם "כמה יפה אהבת אנשים רגילים", עמ' 60) לעומת אלו המפורסמים; ועוד.
גם השילוב בין התרבות הפופולרית לבין הספרות היפה מעורר עניין כאן. עד אמצע השיר הלשון היא יומיומית מבחינת הסגנון שלה, ואז, לאחר סיום כתב ההורוסקופ, היא משתנה ו"באותו הרגע חשתי שקרוב אני לתהילה כפי שלא הייתי מימי". זו כבר שפה ספרותית יותר ופחות לשון דיבור, ודווקא באמצעותה מצליח הדובר בשיר לתאר לנו את מידת הקירבה שהוא חש לנערתו. עד מהרה הוא מגלה שמדובר במניפולציה מצד הידעונית, מניפולציה שמודגשת באמצעות החרוז הפנימי הכמעט סמוי: "כתבתי את כל זה לך / כי רק ככה תקרא".
ראו גם
עומר ולדמן.אתר אקדמיה
