אלבום מלחמה / עינת מוגלד
"אַתְּ יוֹדַעַת", אֲנִי קוֹטַעַת אוֹתָהּ,
"אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה הַרְבֵּה דְּבָרִים, גַּם צַלָּם.
בַּחֲדַר חֹשֶׁךְ פִּתֵּחַ
מֵתִים, נִרְקָבִים,
כָּרַךְ בְּאַלְבּוֹם 'מִלְחָמָה – 1973'.
לֹא דִּפְדַּפְתִּי בּוֹ הַרְבֵּה,
אֲבָל אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁאָמַר:
'מִלְחָמָה הִיא לֹא רַק סִפּוּרֵי גְּבוּרָה'".
–
הָיִיתִי יַלְדָּה, עָבַדְתִּי עַל פֶּסֶל שָׁעוֹת, שָׁבוּעוֹת.
אָהַבְתִּי שֶׁהַחֵמָר גָּמִישׁ,
נַעֲנֶה לָאֶצְבָּעוֹת.
הַצּוּרָה יוֹצֶרֶת אֶת עַצְמָהּ.
–
"אַבָּא, תִּרְאֶה מַבִּיטִים בְּפֶסֶל".
צִפִּיתִי לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּטִים שֶׁל הוֹרִים:
"כָּל הַכָּבוֹד!"
"מֻכְשֶׁרֶת שֶׁלִּי".
אַבָּא צָעַד לְצִדִּי
עָנָה מְרֻחָק: "הֵם רוֹאִים TNT".
קוֹלוֹ הָיָה קוֹלוֹ
אֲבָל מַשֶּׁהוּ הָיָה לֹא בְּסֵדֶר.
–
אַחֲרֵי שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר, עֶרֶב הַפְּתִיחָה
לְיַד הַיַּיִן וְהַבָּטְנִים,
אֲנָשִׁים הִבִּיטוּ בַּצִּיּוּרִים וַאֲנִי בָּהֶם.
כֻּלָּם תַּרְבּוּתִיִּים, מְהַנְהֲנִים בַּחֲשִׁיבוּת.
נִשְׁמַעַת אַזְעָקָה.
–
מִישֶׁהוּ הָלוּם יִצְעַק:
"פְּצָצָה, פְּצָצָה".
השבוע התפוצצה פרשת התעללות קשה – כך על פי החשדות – של חיילי צה"ל במחבלי נוח'בה במחנה המעצר בשדה תימן. פרשה זו חשפה בפני הציבור הישראלי את מה שאולי תקשורת המיינסטרים ביקשה להשכיח ממנו, שמלחמה היא לא רק סיפורי גבורה, ושיש בה לא רק מקרים של הלומי קרב אלא גם מקרים שבהם חיילים מאבדים את גבולות האנושיות, שממילא המלחמה פוגעת בהם אנושות.
חשיפת הפרשה, וכל מה שהתלווה אליה, מכוונים אותי גם אל השיר שלפנינו, "אלבום מלחמה", המופיע בספר השירים הראשון של המשוררת והציירת עינת מוגלד (ילידת 1989, רמת גן), "גם לציפורים זה קורה" (2024, חדקרן הוצאה לאור, עריכה מירלה משה אלבו, עמ' 35-34). מכיוון שמדובר בספר שירה גרפי, הוא מלווה גם בציורים או איורים מעשי-ידיה של מוגלד, כאשר כאן בשולי השיר הזה, למשל, יש בשוליו איור של חפץ, אולי מאוורר, כשבתחתיתו נכתב "פרזיטים והצל", אם פענחתי זאת נכון.
השיר נפתח בקטע דיאלוגי (בבית הראשון), ואז עובר למונולוג דרמטי של המשוררת הדוברת בשיר, בשילוב דברי אביה. אלבום המלחמה עובר בשיר ממלחמת יום הכיפורים של 1973 עד מלחמה חרבות ברזל של השבעה באוקטובר. גם ז'אנרים נוספים של אמנות משולבים כאן: צילום, פיסול, וציור. ויש כאן גם אולי מבט ארספואטי של המשוררת בעצמה דרך עיני האב. כשם ש"אבא שלי היה הרבה דברים, גם צלם", כך גם היא, גם ציירת. כולם יחד לוקחים חלק באלבום המלחמה אך גם באלבום החיים, שכאמור לא מורכבים כמו המלחמה עצמה רק מסיפורי גבורה, אלא גם ממקרים טרגיים כמו הלם קרב או אובדן צלם אנוש.
קיראו גם
עינת מוגלד.דף הפייסבוק
