חיים מזר תמה האם היו חומרים כתובים רבים על ימי המלוכה בימי ממלכות ישראל ויהודה שכלל לא הגיעו אלינו בספר "מלכים".

סופר מצרי קדמון. ויקיפדיה.

לאורכם  של ספרי  מלכים  א'  ומלכים  ב'  הכתוב  מתאר  באופן  כרונולוגי  מי  היו  המלכים  שמלכו  ביהודה  ובישראל. בחלק  מהמקרים הכתוב  מתייחס  אליהם  בצורה  תמציתית.  לפעמים  הכתוב  מקדיש  להם  מספר פסוקים  ולפעמים  פרק או  שניים. הנפח  הטקסטואלי הגדול  ביותר ניתן  לשאול, לדוד, לשלמה, ולאחאב.  בדרך כלל הכתוב  מתאר  פעולות  מרכזיות  בימי  שלטונם, וזה הכל. טווח  הזמן  בו  מלכו  נמסר  גם  הוא. יש כאלה  שמלכו חודשים  ספורים (ואף את זמרי  שמלך  שבעה ימים  בלבד), יש  כאלה  שמלכו  שנים  ספורות, ויש  כאלה  שמלכו  עשרות  שנים. הבולטים  שמשך שלטונם היה ממושך  לאחר ימי  שלמה  היו  רחבעם  מלך יהודה ששלט  17 שנים, אסא  מלך יהודה ששלט 41 שנים,  ומנשה מלך יהודה  ששלט  55  שנים.  מבין  מלכי  ישראל  היו ירבעם  בן נבט ששלט  22 שנים,  אחאב 22  שנים,  וירבעם  השני ששלט  41  שנים.

חצרות  מלוכה  מטבען  הן  עתירי  פעילות  פוליטית. יש  שמקורבים  מאוד למלך,  עד  כדי  היכרות אישית  ומעמיקה  שלו, של  נשותיו, וילדיו. הקשר שלהם  עם  המלך  הוא  למעשה  יום  יומי,  לא  פעם  מתוקף  תפקידם,  כמו  שר הצבא, הממונה על הכספים,  והכוהן  הגדול  של  בית  המקדש.  מנגד  ישנם  כאלה  שהמגע  שלהם  עם  המלך מצומצם  יותר  עד  שולי.  כך  גם  לגבי  נשות  המלך, תמיד  תהיה  זו  שמקורבת  אליו  יותר,  ותמיד  תהיינה  נשים שמעמדן  נמוך  יותר, וקנאה  בין  הנשים  כדי  לזכות  בקרבה  למלך  תהיה  תמיד. למי  שהכי  קרובה  למלך  יש  השפעה  רבה על הנעשה בארמון המלוכה. כשילדי  המלך  גדלים  בלתי  נמנע  שיהיו  ביניהם חיכוכים  ומריבות,  הסיבה לכך  היא  פשוטה.  מי  יהיה  יורש  העצר.  עימותים אלה  עלולים  להיות  אכזריים  ביותר, עד כדי  רציחות.

הפוליטיקה  הפנימית  בארמון  המלוכה  היא בלתי  נמנעת.  תככים  ואינטריגות, כולם מעורבים  בכל נושא  שהוא. הרבה  יצרים, כוח,  ושררה. מי יזכה  במה  וכמה, מי  יהיה מקורב  יותר  למלך, מי  יהיה  קרוב  יותר  לאשת  המלך  הבכירה,  מי  יהיה  קרוב  יותר  לממלאי  התפקידים  הבכירים. ובנוסף יהיו  עימותים  בין  המלך  עצמו  לכוהן  הגדול.  כך עובדת  הפוליטיקה.  אין שלטון,  ולא  משנה  מהי  צורת  המשטר, בלי  פוליטיקה.  הפוליטיקה  מטבעה היא  דינמית  ולעיתים  סוערת  מאוד.  בחצרות  מלוכה  בעת  העתיקה היא היתה  לעיתים גם רצחנית. 

כל  זה  לא  נמסר  במקרא.  ישנם  אמנם  מקרים  בודדים  בהם  ישנה  התייחסות  לפוליטיקה  הפנימית בימי דוד  ובימי  שלמה,  וזהו. אין  שום  התייחסות לכלל  הנפשות  הפועלות  בארמונות  המלוכה  של מלכי  ישראל  ומלכי  יהודה. אין  שום  התייחסות  להתפתחותן של  קבוצות  לחץ  בתוך  הארמונות.  אין  שום  תיאור  של הקנאות  והמאבקים בין  נשות  המלכים  ואת  מי  מהן  המלך  העדיף, והאם  היה  משנה את  העדפותיו  כלפי  אישה  זו  או אחרת, ואין  שום התייחסות  למערכות  היחסים  בין  ילדי המלכים  לבין  עצמם,  לאחר  ימי  שלמה  המלך. 

האם המקורות  ההיסטוריים  המתארים  את  שהתחולל בארמונות  המלוכה  אבדו,  או שעורכי  המקרא החליטו להעלים  אותם  משיקוליהם הם?  מכיוון שהכתוב  מציין  שמות  ספרים  שאבדו,  הדעת  נותנת שכתבו  גם על  נושאים  אלה.  ספרים  כאלה  יכולים לתת  מבט  עומק על  המתרחש  בארץ  בכלל, ועל  המתרחש  בארמונות  המלוכה  של  מלכי  יהודה  וישראל  בפרט.  אפשר  יהיה  ללמוד  מכך  גם  על תהליכי  קבלת ההחלטות  שלהם.  מידע  זה חסר.  יש  לקוות  שבחפירות ארכיאולוגיות  עתידיות  בירושלים  תמצאנה  איזה  שהן עדויות  כתובות  על  שהתרחש  בארץ  באותה  תקופה.  תהיה  זו  הרחבה  משמעותית  מאוד  של  ספרי  מלכים  א'  ומלכים  ב'.

בניגוד  לישראל ויהודה  ביוון  וברומא  כתבו  הרבה.  חלקים  רבים  מכתביהם  שרדו  עד ימינו,  ומבחינת  הנפח  הטקסטואלי  הם  רחבי היקף.  אם  ניכנס למחלקות  ההיסטוריה  בספריות  נראה  שהם  ממלאים  אצטבאות על  גבי  אצטבאות, והם  כוללים  היסטוריה, הגות,  מדעים,  שירה,  מחזות,  ספרות,  משפט,  ומה  לא  מימי  יוון  ורומא.

היכן  שהיו  תרבויות גדולות  כתבו  הרבה  מאוד, ועל  נושאים  רבים,  אותם  ציינו.  כך  היה  בבבל,  בהודו, בסין,  ובמצרים.  מה  שתרם  לעושר  הספרותי לא מעט היו  קשרים  מסחריים עם  מדינות  רבות, מלחמות,  קשרים  מדיניים, וקשרים  תרבותיים. ארץ  ישראל,  בשל  מיקומה  הגיאוגרפי,   היתה  צומת  מעבר  בין  אותן  תרבויות  ענק.  איך זה שלא  קמו  בארץ  מרכזיים  אינטלקטואליים  בסגנון  זה?  משהו  לא  מסתדר  כאן.  חסרה  חוליה  ברצף ההיסטורי. אנשים  בארץ  ידעו  קרוא וכתוב, איך  זה  שאין  עדויות על  הוגי דעות, אסטרונומים,  היסטוריונים  שתיעדו  את  הנעשה בארץ, בתקופת  המקרא  בהיקפים  נרחבים? היה  רק היסטוריון  אחד שכתב  בהיקפים  אלה, וזה פלוויוס במאה  הראשונה  לספירה. תוקידידס, בספרו  "המלחמות  הפלופונזיות", ספר בהיקף של  למעלה  מ -400  עמודים,  מכסה תקופה של 30  שנה, ובה הוא  מתאר  בפרוטרוט מערכת  יחסים  עקובה  מדם  בין  אתונה  לבין  ספרטה. ליוויוס,  היסטוריון  רומי, כתב 137 ספרים על ההיסטוריה  של עמו, מהם שרדו רק  6. לא  היו בכלל  מי  שכתבו על נושאים  דומים  בארץ  ובהיקפים כאלה. כאשר  עורכי  התנ"ך ערכו את  הספרים הנכללים  בו היו  ביניהם  כאלה  ששקלו  לגנוז  את ספר  יחזקאל ואת  שיר  השירים,  ולבסוף לא  עשו  זאת.  אם  כן גנזו את כל אותם  ספרים שאני משער את קיומם, ובצורה  כה  גורפת,  הרי  שזה  אומר  משהו  עליהם.  במקרה  זה יצירות  מופת  ופרקים  חשובים  בהיסטוריה  של  הארץ  הלכו לאיבוד – וחבל.

מאמר תגובה של ד"ר אלי אשד על נושא זה.

על אילו מקורות התבסס מחבר ספר "מלכים "?

3 תגובות

  1. מקור אפשרי לאיזה שהם מקורות בהם מצוי מידע על מלכי יהודה וישראל הוא משפט תבניתי המופיע רבות בספרי המלכים, הוא המשפט המתייחס למותם. דוגמאות לכך הם יורם מלך יהודה שעליו נמסר "ויתר דברי יורם וכל אשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה"(מלכים ב' ח' פסוק 23) ועל יהוא נמסר "דברי יהוא וכל אשר עשה כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל"( מלכים ב' י' פסוק 34). משפט תבניתי זה החוזר על עצמו בצורה שיטתית, מעיד על כך שהיה רישום מסודר על מעשיהם של המלכים. כנראה שהיה איזה שהוא תפקיד של רשם בחצרות המלוכה אשר תיעד את מעשי המלכים. תיעוד כזה מטבע הדברים הוא תפקיד מטעם. כתיבה כזו בעליל לא יכולה להיות אובייקטיבית ולמרות זאת היא בעלת חשיבות היסטורית רבה מאוד.
    האם כל הכתבים האלה הלכו לאיבוד? לא בהכרח. יכול להיות שהם קבורים באיזה שהוא מקום בירושלים וכאן מין הראוי שארכיאולוגים ינסו לחפש אותם. מקום נוסף מערות מדבר יהודה למה שם? בחשמונאים פרק ב' פסוק ה' נאמר על הנביא ירמיהו "וכאשר עלה ירמיהו מצא בית מערה ויבא שמה את האוהל ואת הארון ואת מזבח הקטורת והדלת נעל". חלק מאוצרות המקדש נמצאים באיזה שהן מערות במדבר יהודה. האם קיימת אפשרות שירמיהו דאג לכך שחלק מהארכיון המלכותי והארכיון של בית המקדש שבהם מצויים דברי ימי המלכים הוחבא באותה מערה או במספר מערות? אולי. מקור נוסף שעליו לא נאמר בעצם שום דבר אבל כדאי לחשוב עליו הם גולי בבל. מי שהוגלו מהארץ עם חורבן בית ראשון היו בעיקר אנשי האליטה . אלה היו אנשים משכילים יודעי קרוא וכתוב וכדי לשמר את ההיסטוריה השתדלו עד כמה שאפשר לקחת עמם חלק מהמגילות אשר בארכיון המלוכה או בארכיון המקדש. נדרש כאן מעין אינדיאנה ג'ונס אשר יפעל למציאתם של כתובים אלה.
    10.6.2024

    • אם הם טמונים בירושלים הם לבטח נרקבו ונכרתו…..אולי צריך לחפש יותר במדבר יהודה , בעבר הירדן אולי נגנזו בגולת תל אביב שבבבל….בינתיים צריך נתעמק במה שיש וגם זה פי אלף ממה שהשאירו בכתב תרבויות אחרות מאותה תקופה….ביחס לכל ההסתייגויות של החוקרים ….בקרוב יופיע המחשב הקוונטי שיסביר את החסר ולא השערות על השערות על השערות של החוקרים למינהו…..הרגשה שלי….שנופתע לטובה ביחס להיסטוריה שיש בתנך .

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

6 + עשרים =