עתליה שלח מביאה לראשונה בעברית את אחת הבלדות האנגליות העממיות הידועות ביותר, המספרת על הצלתו של צעיר סקוטי בידי אהובתו מידיה של מלכת הפיות מהעולם האחר של האלפים והפיות. סיפור המזכיר במקצת את “מלכת השלג” של אנדרסן.

המערכת

כריכת הספר The Tale of Tam Linn

שירי עלילה עממיים החלו דרכם במסורת שבע”פ, המוקדמות שבבלדות הן מהמאות 13 – 14, רובן מהמאות 17 – 18. עם הדפסתן והוצאתן לאור בקבצים במאה ה-19, הן נכנסו לקאנון הספרות האנגלית, והיו לחוליה מהותית ורבת השפעה בתולדותיה שלה ושל הספרות המערבית בכללה.

הבלדות עוסקות במגוון נושאים: קרבות ויריבויות אישיות; סיפורי אהבה; הריון מחוץ לנישואין; מפגשים עם יצורים פנטסטיים; מעשי רצח; אונס; ועוד. נתן אלתרמן תרגם בזמנו כמה מהמפורסמות והיפות שבהן, אך האוסף של צ’ילד כולל למעלה מ-300 בלדות בשלל גרסאות, אשר רובן נותרו מחוץ למבחר שלו. לא פעם העדיף אלתרמן את הגרסאות הקצרות, ונהג חירות במקור.

בכוחן של מלים בודדות בוראות הבלדות עולם שלם, ייחודי ומהפנט. זהו אוצר תרבות של ממש. אוסף של תרגומי בלדות אנגליות וסקוטיות מצוי כעת בעבודה, רובן ככולן לא תורגמו מעולם לעברית.

טאם לין היא מן המפורסמות והיפות בבלדות של סקוטלנד, מקורה באזור הגבול עם אנגליה (Scottish Marches). היא נזכרת בכתובים לראשונה באמצע המאה ה-16, ובסוף המאה ה-18 הועלתה על דפוס. 15 גרסאות שלה, חלקן פרגמנטריות, השתמרו. התרגום להלן הוא של גרסה מ-1792 בעריכת רוברט ברנס, שנחשב למשורר הלאומי של סקוטלנד ואספן בלדות ושירי-עם בפני עצמו. השורשים הפגאניים של הבלדה ניכרים בעלילה, ובייחוד במוטיב המטמורפוזות האופייני לסיפורי-עם רבים. דמותו של טם לין שבתה את דמיונם של רבים לאורך הדורות, ומצאה את דרכה לספרות למבוגרים ולילדים, לאמנות פלסטית ולעיבודים לתאטרון ולקולנוע.

הקשיבו לביצוע של גרסה מושרת לטאם-לין. אניאס מיטשל וג’פרסון האמר, 2013.  https://www.youtube.com/watch?v=c3yTEUnyYDA

טם-לין תרגומה של עתליה שלח לעברית

1

אוֹסֵר אֲנִי עֲלֵיכֵן עֲלָמוֹת

  הַמְּעַטְּרוֹת שְׂעָרָן בְּּזָהָב,

לְהַלֵּךְ אוֹ לָבוֹא בֵּין עֲצֵי קַַרְְטֶרְהוֹ

  כִּי טַם לִין שָׁם קָבַע לוֹ מוֹשָׁב.

2

אֵין הוֹלֵךְ וְאֵין בָּא בֵּין עֲצֵי קַרְטֶרְהוֹ   

  בְּלִי לְהוֹתִיר לוֹ תְּשׁוּרָה, 

טַבָּעוֹת יְקָרוֹת אוֹ גְּלִימוֹת יְרֻקּוֹת

  אוֹ אֶת תֻּמָּתָן בִּתְמוּרָה.

3

גָ’נֵט קִפְּלָה שִׂמְלָתָהּ הַיְּרֻקָּה    

  מְעַט מֵעַל לַבֶּרֶךְ,

וְהִיא קָלְעָה שְׂעָרָהּ הַצָּהֹב

  מֵעַל לַמֶּצַח לְעֵרֶךְ,   

וְהִיא יָצְאָה אֶל קַרְטֶרְהוֹ

  מַהֵר לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ.

4

עִם בּוֹאָה אֶל קַרְטֶרְהוֹ      

  טַם לִין יָרַד אֶל הַמַּיִם,

וְשָׁם מָצְאָה הִיא אֶת סוּסוֹ

  אַךְ הוּא נֶעֱלָם מִן הָעַיִן.  

5

הִיא לֹא קָטְפָה לָהּ וֶרֶד הָדוּר[1]

  רַק וֶרֶד אוֹ שְׁנַיִם בִּלְבַד,

כְּשֶׁלְּפֶתַע הוֹפִיע טַם לִין הַצָּעִיר

  ״הוֹ לֵיידִי, חִדְלִי נָא מִיָּד.״

6

״מַדּוּעַ קָטַפְתְּ אֶת הַוֶּרֶד, גָ’נֵט  

  וּמַדּוּעַ עָנָף לָךְ שָׁבַרְתְּ?

אוֹ מַדּוּעַ זֶה בָּאת אֶל קַרְטֶרְהוֹ  

  וּרְשׁוּת מִפִּי לֹא קִבַּלְתְּ?״

7

״קַרְטֶרְהוֹ הִנּוֹ שֶׁלִּי  

  אָבִי אוֹתוֹ לִי נָתַן,                                   

אֵלֵךְ וְאָבוֹא בֵּין עֲצֵי קַרְטֶרְהוֹ

  וּרְשׁוּתְךָ לֹא אֶשְׁאַל כְּמַתָּן.״                                

  *   *   *   *   *   *  

8

גָ’נֵט קִפְּלָה שִׂמְלָתָהּ הַיְּרֻקָּה

  מְעַט מֵעַל לַבֶּרֶךְ,

וְהִיא אָסְפָה שְׂעָרָהּ הַצָּהֹב

  מֵעַל לַמֶּצַח לְעֵרֶךְ,

וְהִיא אֶל אַרְמוֹן אָבִיהָ הָלְכָה

  מַהֵר לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ.

9

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע גְּבִירוֹת יָפוֹת

  שִׂחֲקוּ לָהֵן בְּכַדּוּר,

וּבָאָה גָ’נֵט הַיָּפָה בֵּינֵיהֶן

  שֶׁהָיְתָה כְּפֶרַח הָדוּר.  

10

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע גְּבִירוֹת יָפוֹת

  שִׂחֲקוּ לָהֵן בְּשַׁחְמָט,

וּבָאָה גָ’נֵט הַיָּפָה בֵּינֵיהֶן

  יְרֻקָּה כִּזְכוּכִית לְמַבָּט.

11

אָז פָּתַח וְדִבֵּר אַבִּיר בָּא בַּיָּמִים

  הַנִּמְנֶה עַל מִשְׁמָר הַחוֹמָה,

וְאָמַר ״אַלְלַי לָךְ, גָ’נֵט הַיָּפָה

  אַךְ בָּנוּ יִתְלוּ הָאַשְׁמָה.״

12 

״עֲצֹר בִּלְשׁוֹנְךָ, אַבִּיר שָֹב וְזָקֵן

  רַע לוּ יֵהֵא יוֹם מוֹתְךָ,   

אָב לְיַלְדִּי אֶבְחַר כִּרְצוֹנִי

  וּלְאָב לֹא אֶבְחַר כְּלָל בְּךָ.״ 

13

אָז פָּתַח וְדִבֵּר אָבִיהָ הַטּוֹב 

  וְקוֹלוֹ הָיָה רַךְ וְרָחוּם, 

״לָעַד אַלְלַי לָךְ, זָ’נֵט מְתוּקָה

  נִרְאֶה כִּי תִּינוֹק בָּךְ גָּלוּם.״

14

״אִם תִּינוֹק גָּלוּם בְּקִרְבִּי, אָבִי

  אֵשָּׂא בָּאַשְׁמָה לְבַדִּי,

אֵין אֶחָד בֵּין כָּל אֲצִילֵי חֲצֵרְךָ  

  שֶׁיִּזְכֶּה בִּשְׁמוֹ שֶׁל יַלְדִּי.״  

15

״אִם הָיָה אֲהוּבִי אַבִּיר בֶּן-אֱנוֹשׁ

  כְּשֵׁם שֶׁהוּא אֶלְף אָפֹר[2],

בְּעַד אַף לוֹרְד מֵאַנְשֵׁי חֲצֵרְךָ

  אֶת אֲהוּב לִבִּי לֹא אֶמְסֹר.״

16

״הַסּוּס עָלָיו רוֹכֵב אֲהוּבִי   

  מָהֵר מִן הָרוּח דּוֹהֵר,                                         

פַּרְסוֹת שֶׁל כֶּסֶף לוֹ מִקָּדִים

  מֵאַחוֹר זָהָב בּוֹעֵר.״[3]                                                 

17

גָ’נֵט קִפְּלָה שִׂמְלָתָהּ הַיְּרֻקָּה   

  מְעַט מְעַל לַבֶּרֶךְ,

וְהִיא אָסְפָה שְׂעָרָהּ הַצָּהֹב

  מְעַל לַמֶּצַח לְעֵרֶךְ,

וְהִיא יָצְאָה אֶל קַרְטֶרְהוֹ

  מַהֵר לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ.

18

עִם בּוֹאָה אֶל קַרְטֶרְהוֹ   

  טַם לִין יָרַד אֶל הַמַּיִם,

וְשָׁם מָצְאָה הִיא אֶת סוּסוֹ

  אַךְ הוּא נֶעֱלַם מִן הָעַיִן.

19

הִיא לֹא קָטְפָה לָהּ וֶרֶד הָדוּר

  רַק וֶרֶד אוֹ שְׁנַיִם בִּלְבַד,  

כְּשֶׁלְּפֶתַע הוֹפִיע טַם לִין הַצָּעִיר

  ״הוֹ לֵיידִי חִדְלִי נָא מִיָּד.״

20

״מַדּוּע קָטַפְתְּ אֶת הַוֶּרֶד, גָ’נֵט

  מֵעַלְוָה יְרֻקָּה לָךְ שָׁנִי,     

וְהַכֹּל כְּדֵי לַהֲרֹג הַתִּינוֹק

  שֶׁקִּבַּלְנוּ, אַתְּ וַאֲנִי.״   

21

״הוֹ, לְמַעַן הַמֵּת עַל הָעֵץ, טַם לִין

  תַּגִּיד לִי תַּגִּיד, הִיא אָמְרָה,

אִם דָּרְכָה רַגְלְךָ בִּקְדֻשַּׁת כְּנֵסִיָּה 

  אוֹ יָדַעְתָּ אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה?״

22

״רוֹקְסְבֶּרוֹ הָיָה שְׁמוֹ שֶׁל סָבִי

  אוֹתִי אֶל בֵּיתוֹ הוּא לָקַח,          

וְיוֹם אֶחָד נָפַל דָּבָר

  הַצַּעַר סָבִיב לִי נִכְרָךְ.״       

23

״כֵּן יוֹם אֶחָד נָפַל דָּבָר

  וְקַר וְרַע הַיּוֹם,

מִצַּיִד שָׁבְנוּ רוֹכְבִים עַל סוּסִים

  וַאֲנִי נָפַלְתִּי פִּתְאוֹם,

מַלְכַּת הַפֵיוֹת אוֹתִי הִיא תָּפְסָה

  בַּתֵּל הַיָּרֹק שָׁם לִשְׁכֹּן.״

24

״וְיָפָה הִיא הָאֶרֶץ שֶׁל בְּנֵי הַפֵיוֹת

  אַךְ הַסִּפּוּר אָיֹם,

כִּי מִקֵּץ שָׁנָה שְׁבִיעִית

  יֵשׁ מַס לְגֵיהִנֹּם,

אֲנִי כֹּה יָפֶה, כֹּה בָּשָׂר וָדָם     

  הַפָּחָד עוֹלֶה בִּי הַיּוֹם.״

25

״אַךְ הַלַּיְלָה לֵיל כָּל הַקְּדוֹשִׁים, גְּבִירְתִּי

  חַג כָּל הַקְּדוֹשִׁים הוּא עִם אוֹר[4],

זְכִי בִּי, זְכִי בִּי, אִם תִּרְצִי

  הֵן תּוּכְלִי לְהָבִיא לִי מָזוֹר.״

26

״בִּשְׁעַת חָצוֹת, בִּשְׁחוֹר אֵין אוֹר

  רוֹכְבִים אַנְשֵׁי פֵיוֹת,  

הֶחָפֵץ לִזְכּוֹת בַּאֲהוּב לְבָבוֹ   

  בִּצְלַב מַיְלְס עָלָיו לִהְיוֹת.״[5]         

27 

״אַךְ אֵיךְ אַכִּיר פָּנֶיךָ, טַם לִין   

  וְאֵיךְ אֲהוּבִי אֶדַּע,

בֵּין אַבִּירִים רַבִּים זָרִים

  כְּמוֹתָם כְּלַל לֹא אֶדַּע.״

28

״הַנִיחִי, גְּבִרְתִּי, לַשָּׁחֹר לַחֲלֹף 

  וְהַנִיחִי לַחוּם אַחֲרָיו,

אַךְ רוּצִי לַסּוּס הַלָּבָן כְּחָלָב

  וְתִפְסִי בָּרוֹכֵב שֶׁעָלָיו.״

29

״כִּי עַל סוּס לָבָן כְּחָלָב אֶרְכַּב      

  וְקָרוֹב אֶל הָעִיר מִכֻּלָּם,

מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי אַבִּיר בֶּן-אֱנוֹשׁ

  לִי נִתָּן הַכָּבוֹד לִרְכֹּב שָׁם.״

30

״יְמִינִי תִּהְיֶה בִּכְפָפָה, גְּבִרְתִּי

  שְֹמָאלִי תִּהְיֶה גְּלוּיָה,

מַטָּה סָרוּק שְׂעָרִי עַל עָרְפִּי

  כּוֹבָעִי מֻגְבָּהּ בִִּנְטִיָּה,

הִנֵּה בְּיָדַיךְ כָּל הַאוֹתוֹת

  שָָָׁם אַמְתִּין לָךְ לְלֹא תְּהִיָּה.״     

31

״הֵם יַטִּילוּ בִּי כֶֶּשֶׁף, גְּבִירְתִּי

  לְנָחָשׁ אֶתְגַּלְגֵּל בְּחֵיקֵךְ,

אַךְ אַל תַּרְפִּי וְאַל תִּרְאִי

  אֲנִי הוּא אֲבִי יַלְדֵּךְ.״

32

״הֵם יַטִּילוּ בִּי כֶּשֶׁף נוֹרָא

  לְאַרְיֵה וּלְדֹב כֹּה פִּרְאִי,  

אַךְ אַל תַּרְפִּי וְאַל תִּרְאִי

  כְּמוֹ אֶת יַלְדֵּךְ אוֹתִי תֹּאהֲבִי.״ 

33

״הֵם יַטִּילוּ בִּי כֶּשֶׁף נוֹסָף

  לְבַרְזֵל לוֹהֵט בְּחֵיקֵךְ,

אַךְ אַל תַּרְפִּי וְאַל תִּרְאִי

  אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּגוּפֵךְ.״

34

״הֵם יַטִּילוּ בִּי כֶּשֶׁף אַחֲרוֹן

  אֶתְגַּלְגֵּל אַז לְאוּד בּוֹעֵר,

זִרְקִי אוֹתִי אֶל מֵי הָעַיִן

  הוֹ, זִרְקִי אוֹתִי כֹּה מַהֵר.״[6]

35

״וְאָז אֶהְיֶה לַאֲהוּב לִבֵּךְ

  לְאִישׁ עֵירֹם, אַבִּיר,    

בִּגְלִימָתֵךְ היְּרֻקָּה לוּ כַּסִּי אוֹתִי      

  כַּסִּי מֵעֵינֵי כָּל יְצִיר.״

36

קוֹדֵר, קוֹדֵר הָיָה הַלֵּיל

  וְהַדֶּרֶךְ כֹּה מַפְחִידָה,

גָ’נֵט הַיָּפָה בִּגְלִימָתָהּ הַיְּרֻקָּה 

  אֶל צְלַב מַיְלְס יָצְאָה לְבַדָּהּ. 

37

בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל לֵיל הַשְְּׁחוֹר

  צִלְצוּל רְתָמוֹת שָׁמְעָה,   

שִׂמְחָה מִלְאָה אֶת לֵב הַגְּבִירָה

  כְּכָל יְצִיר בְּרִיאָה.

38

הִיא הֵנִיחָה תְּחִלָּה לַשָּׁחֹר לַחֲלֹף

  וְהֵנִיחָה לַחוּם אַחֲרָיו,                

אַךְ רָצָה לַסּוּס הַלָּבָן כְּחָלָב

  וְתָפְסָה בָּרוֹכֵב שֶׁעָלָיו.

39

כֹּה טוֹב הִיא הִקְשִׁיבָה לְכָל דְּבָרָיו  

  וּבְטַם לִין זָכְתָה,

בִּגְלִימָתָהּ הַיְּרֻקָּה אָז כִּסְּתָה אֶת גּוּפוֹ  

  עֲלִיזָה כְּצִפּוֹר הִיא הָיְתָה.   

40   

מַלְכַּת הַפֵיוֹת אָז פָּתְחָה וְדִבְּרָה

  וְקוֹלָהּ מִן הַשִּׂיח עָלָה,

״מִי שֶׁתָּפְסוּ אֶת טַם לִין הַצָּעִיר 

  תָּפַס אִישׁ רַם מַעְלָה.״

41

כֵּן, מַלְכַּת הַפֵיוֹת פָּתְחָה וְדִבְּרָה

  וְזַעַם אִשָּׁה בְּקוֹלָהּ,

״תָּבוֹא הַבּוּשָׁה עַל רַעַת הַפָּנִים

  מָוֶת רַע לוּ יֵהֵא גּוֹרָלָהּ,

כִּי מִבֵּין כָּל אַבִּירֵי חֲצֵרִי

  אֶת הַטּוֹב שֶׁבָּהֵם הִיא גָּזְלָה.״

42

״אַךְ לוּ רַק יָדַעְתִּי טַם לִין, הִיא אָמְרָה   

  מַה שֶׁנּוֹדָע לִי עַתָּה,

הָיִיתִי קוֹבַעַת בְּרֹאשְׁךָ עֵינֵי עֵץ

  וְעַל עֵינֵיךָ גּוֹזֶרֶת כְּרִיתָה.״

קראו גם את המקור באנגלית

ראו את כל הבלדות באוסף של צ’ילד בפרויקט גוטנברג.

Tam Lin

    1

    O I forbid you, maidens a’,

      That wear gowd on your hair,

    To come or gae by Carterhaugh,

      For young Tam Lin is there.

    2

    There’s nane that gaes by Carterhaugh

      But they leave him a wad,

    Either their rings, or green mantles,

      Or else their maidenhead.

    3

    Janet has kilted her green kirtle

      A little aboon her knee,

    And she has broded her yellow hair

      A little aboon her bree,

    And she’s awa to Carterhaugh,

      As fast as she can hie.

    4

    When she came to Carterhaugh

      Tam Lin was at the well,

    And there she fand his steed standing,

      But away was himsel.

    5

    She had na pu’d a double rose,

      A rose but only twa,

    Till up then started young Tam Lin,

      Says, Lady, thou’s pu nae mae.

    6

    Why pu’s thou the rose, Janet,

      And why breaks thou the wand?

    Or why comes thou to Carterhaugh

      Withoutten my command?

    7

    ‘Carterhaugh, it is my ain,

      My daddie gave it me;

    I’ll come and gang by Carterhaugh,

      And ask nae leave at thee.’

      *    *    *    *    *    *    *

    8

    Janet has kilted her green kirtle

      A little aboon her knee,

    And she has snooded her yellow hair

      A little aboon her bree,

    And she is to her father’s ha,

      As fast as she can hie.

    9

    Four and twenty ladies fair

      Were playing at the ba,

    And out then cam the fair Janet,

      Ance the flower amang them a’.

    10

    Four and twenty ladies fair

      Were playing at the chess,

    And out then cam the fair Janet,

      As green as onie glass.

    11

    Out then spak an auld grey knight,

      Lay oer the castle wa,

    And says, Alas, fair Janet, for thee

      But we’ll be blamed a’.

    12

    ‘Haud your tongue, ye auld fac’d knight,

      Some ill death may ye die!

    Father my bairn on whom I will,

      I’ll father nane on thee.’

    13

    Out then spak her father dear,

      And he spak meek and mild;

    ‘And ever alas, sweet Janet,’ he says,

      ‘I think thou gaes wi child.’

    14

    ‘If that I gae wi child, father,

      Mysel maun bear the blame;

    There’s neer a laird about your ha

      Shall get the bairn’s name.

    15

    ‘If my love were an earthly knight,

      As he’s an elfin grey,

    I wad na gie my ain true-love

      For nae lord that ye hae.

    16

    ‘The steed that my true-love rides on

      Is lighter than the wind;

    Wi siller he is shod before,

      Wi burning gowd behind.’

    17

    Janet has kilted her green kirtle

      A little aboon her knee,

    And she has snooded her yellow hair

      A little aboon her bree,

    And she’s awa to Carterhaugh,

      As fast as she can hie.

    18

    When she cam to Carterhaugh,

      Tam Lin was at the well,

    And there she fand his steed standing,

      But away was himsel.

    19

    She had na pu’d a double rose,

      A rose but only twa,

    Till up then started young Tam Lin,

      Says Lady, thou pu’s nae mae.

    20

    Why pu’s thou the rose, Janet,

      Amang the groves sae green,

    And a’ to kill the bonie babe

      That we gat us between?

    21

    ‘O tell me, tell me, Tam Lin,’ she says,

      ‘For’s sake that died on tree,

    If eer ye was in holy chapel,

      Or christendom did see?’

    22

    ‘Roxbrugh he was my grandfather,

      Took me with him to bide,

    And ance it fell upon a day

      That wae did me betide.

    23

    ‘And ance it fell upon a day,

      A cauld day and a snell,

    When we were frae the hunting come,

      That frae my horse I fell;

    The Queen o Fairies she caught me,

      In yon green hill to dwell.

    24

    ‘And pleasant is the fairy land,

      But, an eerie tale to tell,

    Ay at the end of seven years

      We pay a tiend to hell;

    I am sae fair and fu o flesh,

      I’m feard it be mysel.

    25

    ‘But the night is Halloween, lady,

      The morn is Hallowday;

    Then win me, win me, an ye will,

      For weel I wat ye may.

    26

    ‘Just at the mirk and midnight hour

      The fairy folk will ride,

    And they that wad their true-love win,

      At Miles Cross they maun bide.’

    27

    ‘But how shall I thee ken, Tam Lin,

      Or how my true-love know,

    Amang sae mony unco knights

      The like I never saw?’

    28

    ‘O first let pass the black, lady,

      And syne let pass the brown,

    But quickly run to the milk-white steed,

      Pu ye his rider down.

    29

    ‘For I’ll ride on the milk-white steed,

      And ay nearest the town;

    Because I was an earthly knight

      They gie me that renown.

    30

    ‘My right hand will be glovd, lady,

      My left hand will be bare,

    Cockt up shall my bonnet be,

      And kaimd down shall my hair,

    And thae’s the takens I gie thee,

      Nae doubt I will be there.

    31

    ‘They’ll turn me in your arms, lady,

      Into an esk and adder;

    But hold me fast, and fear me not,

      I am your bairn’s father.

    32

    ‘They’ll turn me to a bear sae grim,

      And then a lion bold;

    But hold me fast, and fear me not,

      As ye shall love your child.

    33

    ‘Again they’ll turn me in your arms

      To a red het gaud of airn;

    But hold me fast, and fear me not,

      I’ll do to you nae harm.

    34

    ‘And last they’ll turn me in your arms

      Into the burning gleed;

    Then throw me into well water,

      O throw me in wi speed.

    35

    ‘And then I’ll be your ain true-love,

      I’ll turn a naked knight;

    Then cover me wi your green mantle,

      And cover me out o sight.’

    36

    Gloomy, gloomy was the night,

      And eerie was the way,

    As fair Jenny in her green mantle

      To Miles Cross she did gae.

    37

    About the middle o the night

      She heard the bridles ring;

    This lady was as glad at that

      As any earthly thing.

    38

    First she let the black pass by,

      And syne she let the brown;

    But quickly she ran to the milk-white steed,

      And pu’d the rider down.

    39

    Sae weel she minded whae he did say,

      And young Tam Lin did win;

    Syne coverd him wi her green mantle,

      As blythe’s a bird in spring.

    40

    Out then spak the Queen o Fairies,

      Out of a bush o broom:

    ‘Them that has gotten young Tam Lin

      Has gotten a stately groom.’

    41

    Out then spak the Queen o Fairies,

      And an angry woman was she:

    ‘Shame betide her ill-far’d face,

      And an ill death may she die,

    For she’s taen awa the boniest knight

      In a’ my companie.

    42

    ‘But had I kend, Tam Lin,’ she says,

      ‘What now this night I see,

    I wad hae taen out thy twa grey een,

      And put in twa een o tree.’

https://www.gutenberg.org/files/44969/44969-0.txt


Double rose[1] ורד בעל מעטפת כפולה של עלי כותרת.

[2] elfin

[3] ייחודי לסוסי פיות.

[4] Halloween and Hallowday

[5] פינה מקודשת בצומת דרכים או בצד הדרך, אשר נחשבה לאזור מוגן מפני כוחות על-טבעיים.

[6] טבילה במים או בחלב כתנאי לגלגול חזרה לצורת אדם, הוא מוטיב המופיע בפולקלור של עמים רבים (צ’ילד).

האזינו לבלדה מושרת בסרט של רודי מקדואל

טם לין: יואן מקקול (ביצוע מסורתי) 

https://www.youtube.com/watch?v=hF3bJgYjNAo&t=2s

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

10 + שתים עשרה =