שי בוזגלו הוא משורר, חוקר ספרות, מורה, ומחנך. נולד בי”ב באב תש”ם, 25 ביולי 1980, באשקלון. בן זקונים תשיעי להורים יוצאי מרוקו. עבודת המאסטר M.A. שלו באוניברסיטת בר-אילן בשנת 2015 הייתה על דמותו של יוסף המקראי כפרדיגמה תשתית בפואטיקה של מרדכי דב גיאורג לאנגר.
שי בוזגלו מפרסם את שיריו בקביעות בעיתונות היומית (“הארץ”, “מעריב”, “ידיעות אחרונות”), בכתבי עת ספרותיים (“עתון 77”, “מאזנים”) ובבמות ספרות מקוונות.
הוא פרסם את ספרי השירה הבאים:
המסע: ציור אחד ו-44 צעדים לשום מקום (סער, 2000)
מימזיס (גוונים, 2011)
והיה לי היפה (ספרי עתון 77, 2017)
אי האפשר (ספרי עתון 77, 2018)
לבדדנו (ספרי עתון 77, 2020)
וספרו האחרון – סילפיום (ספר עיתון 77, תשפ”ד 2024)
ב-5.6.2024 בבית הסופר בתל אביב תתקיים השקת ספרו החדש “סילפיום”:
נא להכיר – סילפיום. זה הוא צמח שנכחד. מסתבר שלא רק מיני חיות נכחדות, אלא גם צמחים, שלא נשאר מהם אפילו שלד או מאובן, והדבר מצער מאוד.
גם השיר “מיינה” ב”סילפיום” מדבר על הכחדה באופן מרומז: מיינה היא מין פולש של ציפור, שדוחקת את רגליהם של מינים מקומיים ועלולה להביא להכחדתם.
השיר מצטיין בהקשרים תנ”כיים. מיינה מביאה את המבול על הציפורים המקומיות: הדרור, היונה. כמה יפה “בְּמַקּוֹרָהּ שִׁיר זָר” בתחילת השיר, ו-“וְאֵין בַּמְּכוֹרָה עָלֶה שֶׁל זַיִת”, בסופו. ומפלישה – קצרה הדרך לכיבוש.
ועוד שיר-ציפור עדין-נואש עם הביטוי “חֶמְדַּת יְגוֹן הַצּוֹצֶלֶת” הנפלא:
“קול כיבוש נשמע בארצנו”. שירים נפלאים, אכפתיים וחודרים ללב. תודה, חגית, ובהצלחה להשקה ולספר.
כתבה מרתקת, המיינה מזכירה את פלישת בני אירופה ליבשות אמריקה ואחרות.
הפולשים הכחידו את המקומיים והנהיגו “סדר חדש”.
בני האדם מסוכנים יותר מהמיינה.
מישהו אומר שאנו הופכים את העולם לכפר גלובלי? נכון ויש יסוד לבכייה לדורות.
בראוו חגית, ברכות על החומרים המעניינים שלך.