חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה "חוות החיות"
חוות החיות (Animal Farm) היא סאטירה מבריקה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. הספר נכתב על ידי ג'ורג' אורוול בין השנים 1943–1944 ופורסם באנגליה רק לאחר מלחמת העולם השניה, ב-17 באוגוסט 1945. לספר נעשו מספר עיבודים בקולנוע.
"חוות החיות" עלתה לראשונה כהצגת יחיד בביצועו של ניר מנקי באפריל 2010, ודורגה בין עשר ההצגות המומלצות בתיאטרון של אותה שנה. העיבוד נעשה בידי גיא מסטרסון, בתרגום של ד"ר שרון שתיל, ובבימוי של רן ליאל שחף, עם מוסיקה מקורית מאת אפי שושני.
אחרי יום השנה למותו של ג'ורג' אורוול, שצוין ב-21.1.2024, הצגת היחיד "חוות החיות", חוזרת לבמות בתל אביב ובירושלים. ההצגה הקרובה תעלה על במת קפה תיאטרון של הקאמרי ב-8.4.2024.
ניר מנקי מגלם בצורה מבריקה את הדמויות של שלל החיות, וביניהן חזירים, סוסים, כלבים, תרנגולות, ואף בני אדם אחדים. בנוסף לאביזרים מועטים, למוזיקה תפקיד משמעותי. הצופים חווים את התהליך של ההתדרדרות המוסרית של קבוצת המהפכנים, וכינונה של הדיקטטורה. ההצגה העוצמתית מבליטה את גאונותו של ג'ורג' אורוול ואת האומץ האזרחי שלו.
הצופים, שוחרי התיאטרון, מעריכים את ההישג האומנותי של הצגת היחיד, ותמימי דעים בביקורת על המשטר הקומוניסטי, שנפל, והוחלף שם, במזרח אירופה הרחוקה, ע"י רודנות מודרנית. אבל הדיון, אותו מנהל הבמאי רן ליאל שחף בתום ההצגה, על מידת הרלוונטיות של ההצגה במצב הישראלי הנוכחי, תחת איום הדיקטטורה, מפלג את הקהל, יוצר הרגשה לא נוחה, מתוחה, ועל כן, מיותר.
צפו במקדימון להצגה:
יואב ויכסלפיש ממליץ על
הסרט "דניאל אויערבאך"
סרטו השני של הבמאי דוד וולך עוסק בניסיונותיו ליצור סרט אוטוביוגרפי, ובמאבקים עם עצמו ועם הסובבים אותו בדרך אל היצירה המוגמרת.
סרטו הראשון של וולך, שגדל במשפחה חרדית בירושלים וחזר בשאלה, "חופשת קיץ", הוקרן ב-2007, ועימת משפחה חרדית (אסי דיין גילם את האבא) עם הדבקות במצוות מול העוול האנושי שבהן.
בסרטו החדש וולך עוסק במשבר הזהות והכתיבה שלו ובצורך/הכרח להיאחז בעבר ובמסגרות מהן ברח על מנת ליצור. סרטו הראשון עורר ציפיות רבות לשני, וזה מגיע רק לאחר כ-17 שנה.
הסרט מדלג בין ההווה, בו מגלם וולך את עצמו, לבין העבר, שבו רועי ניק מגלם את וולך הצעיר, ההוא שחיפש בשנות ה-80 מפלט מהעולם החרדי-ליטאי, ולכן הגיע לפאב חילוני בירושלים, שם התאהב בבחורה צעירה. בהווה וולך הוא בעיקר איש ממורמר ונביא זעם, אדם "שהיה שם" ומכיר היטב את הפינות האפלות של החברה החרדית בה צמח, ולכן מתריע מפני התוצאות ההרסניות של יחסי דת-מדינה בישראל של ימינו בשורה של נאומים אשר נשמעים צורמים אפילו לאוזן חילונית.
הוא משתמש במונח "היפר יהודים" כדי להצביע על בעלי דבקות "מוגזמת", נטולת הירהורים ואוטומטית למצוות, וטוען שאין כלל אפשרות לדיאלוג עם ציבור המחזיק בעמדות הללו.
המעבר מהעולם החרדי לחילוני איננו מתואר כיציאה מעבדות לחירות, אלא כשינוי קיצוני באורח החיים, אשר חייב התמודדות עם אתגרים חדשים וגבה מחיר לא מבוטל. מכל אלה הוא מנסה לרקוח סרט ולשכנע את המפיק שלו (אייל שיראי בתפקיד עצמו) להמתין בסבלנות לתסריט המוגמר. בין לבין הוא מחפש תשובות לשאלות יומיומיות, כמו התמודדות עם מחירי שכירות מאמירים, ומאלתר פתרונות בהתאם.
הדמות אותה מגלם וולך אינה מחמיאה לבמאי, וגם הסובבים אותו מצטיירים בעיקר כסוגרים עליו ולא כתומכים, והם חלק מהמכשולים והמהמורות בדרך ליצירה המוגמרת.
105 דקות, רשת קולנוע "לב" ברחבי הארץ.
