מחזור היכל הכלים השבורים ולילות לוטציה: העולם המופלא של דוד שחר

אבי גולדברג על ספרו של הסופר הידוע דוד שחר "לילות לוטציה" ועל מחזור הספרים המדהים "היכל הכלים השבורים" שספר זה הוא חלק ממנו.

המערכת

על יצירתו של דוד שחר

כבר במשפט הפותח את ספרו הראשון במחזור ספריו המכונה היכל הכלים השבורים – קיץ ברחוב הנביאים –  1969, מעלה דוד שחר, הסופר המזוהה יותר מכל עם ירושלים עיר הולדתו ועיר חייו, את זיכרון הילדות שלו שממנו נמשכת ונארגת מסכת של זיכרונות והעלילות המתפתחות ומשתרגות מהם במהלך חמישים שנות יצירה ושמונת הספרים המרכיבים את היכל הכלים השבורים שכתב: 

"ארבעה אבות תחושות-הזיכרון: האור ומי-הבור ופי-המערה וצוק-הסלע שבצידה – קשורים בי בדמותו של גבריאל יהונתן לוריא מן העת שעשה בביתנו בימי ילדותי. מפאריס בא ישר אל ביתנו, ומכיוון שנכנס לחצרנו זמן מה לפני שנכנס מלך-חבש לחצר הקונסוליה האתיופית שמעבר לכביש…"

זהו הזמן והמקום המדויק הריאלי היסטורי בו נפתחת המסכת שכתב דוד שחר. זהו היום העשירי בחודש מאי 1936, עת מאורעות תרצ"ו, המרד הערבי בארץ ישראל, עוצר בירושלים, ותקופה סוערת בעולם סביב בה נפלה בין היתר חבש–אתיופיה לידי הצבא האיטלקי לאחר מלחמה ארוכה וקרבות מרים.   

דוד שחר, הסופר הירושלמי, ריכז את מיטב יצירתו בשמונה כרכים המהווים שלם שלא הושלם, באשר אין בו עלילה סינכרונית, אלא עוד ועוד התפתלויות והתפצלויות עלילה, ורעיונות העולים ומשתרגים מגזע אחד – ילדותו ורשמיו של הילד דוד שחר בירושלים המנדטורית – ונמשכים עד להוויית שנות השמונים של המאה העשרים. הכותר היכל הכלים השבורים לקוח מתורת הסוד היהודית, הקבלה, שילוב של שניים: ספרות ההיכלות והמרכבה, קובץ חיבורים מיסטיים קדומים שהתקבלו בתורת המיסטיקה היהודית המאוחרת יותר; והכלים השבורים ניטלו מקבלת האר"י רב יצחק לוריא מצפת. קבלת האר"י היא הקבלה הלוריאנית, בה הספירות הנמוכות אינן יכולות היו להכיל את שפעת האור האלוהי שהגיהה עליהן ונגזר עליהן להישבר, וזו שבירת הכלים שאירעה ביקום.

את ספריו שחר סימן כשערים, שמונת השערים להיכל הכלים השבורים, וכן כינה את הסדרה בשם "הלוריאן", על שם גבריאל לוריא, הדמות המרכזית המופיעה בספריו.

בדומה ליצירתו של מרסל פרוסט בעקבות הזמן האבוד, המשתרעת אף היא על מספר ספרים, המבוססים על היזכרות בילד שהיה, וגולשת להווה של המספר המבוגר, גם דוד שחר חוזר אל הדמויות שאכלסו את שכונת ילדותו ברחוב הנביאים בירושלים, ועוקב-אורג את סיפורן של אותן דמוית במהלך חייו, חייהן כמבוגרים במהלך עשרות השנים בהן מתרחשות העלילות בספריו.

על לילות לוטציה

חזרתי לקרוא את ספרו של שחר לילות לוטציה, אחד מספרי ההיכל היותר מאוחרים, שהתפרסם ב-1991 (הוצאת ספריית מעריב). בנגוד  ליתר ספרי "ההיכל" שכל אחד מהם הוא שער ממוספר לפי סדר כתיבתם, מהשער הראשון עד לאחרון, שיצא לאור בשנת 1994, והוא על הנר ועל הרוח, שהוא השער השביעי, הרי את לילות לוטציה הכתיר הסופר בשם משני – השער הסתום.

השער הסתום הוא גם שמו של מחזור שיריו של אבנר טריינין, המדען המשורר, חברו הטוב של דוד שחר, שגם ספד לו ליד קברו בהר הזיתים. ייתכן שהייתה זו מחווה של שחר לחברו הטוב, וייתכן שבכלל יש לראות בבחירת כותר המשנה משמעות אחרת.

אכן שונה הספר לילות לוטציה משאר שבעת הספרים שבמסכת, אף על פי שהוא נמשך מהם ומשתרג בהם, משום שהתרחשותו היא בפריז.

הספר הוא אפיזודה, שער נוסף להיכלו, או עולמו הרוחני, שהחל יובל קודם לכן בספר הראשון, הקיץ בדרך הנביאים.

עלילת לילות לוטציה, כשמו כן הוא. הוא מתרחש בלוטציה, היא פריז. בספר זה מעביר המספר את ההתרחשות מירושלים, זירת כתיבתו, הרחק מהבאר ממנה נשאבו זיכרונות ילדותו, אל פריז, אל העולם הגדול ממנו חזרו גיבוריו שבגרו.  

פריז נמצאת כבר בראשית זיכרונותיו של שחר, מהשער הראשון מקיץ בדרך הנביאים, "ארבעה אבות תחושות-הזיכרון: האור ומי-הבור ופי-המערה וצוק-הסלע שבצידה – קשורים בי בדמותו של גבריאל יהונתן לוריא מן העת שעשה בביתנו בימי ילדותי. מפאריס בא ישר אל ביתנו, ומכיוון שנכנס לחצרנו זמן מה לפני שנכנס מלך-חבש לחצר הקונסוליה האתיופית שמעבר לכביש, לאמור – ברגע בו הייתי שואב מים מן הבור, נקבעה דמותו בזיכרוני כעולה מתוך פי הבור יחד עם דלי".

פריז היא השער לעולם התרבות האירופאי, למוזיקה, הציור, הספרות, עולם האמונה הנוצרית, ומקום יישוב של דורות קודמים, של אמנים יהודיים. כמו השפעת הקבלה הלוריאנית, והאידאות הכנעניות, קרניה של עיר האורות חודרים בסדקים שהותירה לה המציאות הארץ ישראלית, הירושלמית, ומוצאת את  מקומה בירושלים של מאה שערים ושל רחוב הנביאים, בליבו הרגיש של המספר.

בתוך ההוויה הירושלמית מנדטורית בה גדל הילד, שצללי הסדר העותומני עדיין לא סרו בה לחלוטין מפני צלילי "האל ינצור את המלך", של הסדר הבריטי, ובטרם יתנוסס הדגל הציוני, ותשמע מנגינת התקווה, מצויה פריז ביצירתו של דוד שחר כולה ומתגלמת כנציגת תרבות המערב.

לילות לוטציה הוא מעין מימוש חלום של ילד ארץ ישראלי. כמיהה לחיות את חוויות גיבורו גבריאל לוריא, הגיבור שחי בפריז ושב לירושלים. מימוש משאת נפש, השתוקקות של יהודים חילוניים משכילים, תושבי הלבנט, אל המערב, אל מקורות המים, אל הבאר של התרבות האירופאית ממנה הם שואבים ממרחקים.

זה היה חלומם של אמנים ארץ ישראלים, ועתה, כמספר בוגר, איתרע לו מזלו והוא מגיע אליה כשליח הסוכנות היהודית בשנות השמונים של המאה העשרים. הוא מתאר את משיכתו אל האמנים, אל בית מגוריהם בפריז: "בשבילי היה גנוז משהו נוגע אל הלב באותה פינה סתמית, אפורה ופרוזאית כל כך באותו מבוא סתום שנקרא "וילה סרה", מבוא סתום בשכונת עוני שבו צרר המקרה באמצע שנות השלושים בצרור אחד שלושה אומנים שונים כל כך זה מזה, שלושה אומנים שכל אחד מהם האיר פינת געגועים משלו. בקומה שמעל סוטין גר אז הסופר האמריקאי הנרי מילר, ובשכנותם מעבר לגדר, התגוררה הפסלת ילידת ארץ ישראל חנה אורלוב."

לוטציה הוא שמה העתיק של פריז, וגם שמה של אישה אותה פוגש המספר בפריז. אישה החיה במחיצת בעלה הצועני, אישה ששברה את הכללים החברתיים, עזבה את אורח חייה כצרפתייה פרוטסטנטית אדוקה, ועברה אל המיעוט שבשולי החברה הצרפתית, אל קהילת הצוענים.

המספר ולוטציה האישה האקזוטית הם ניגודים מוחלטים ככול שאפשר להגדירם, אך ניגוד זה הוא גם מקור המשיכה והתשוקה של המספר אליה. הוא נשרך אחריה אל כנסיית סן סולפיס, שם היא מוצאת רגע מרגוע מחייה הסוערים ורבי התהפוכות אל מול ציורו האקסטרווגנטי של יוז'ן דלקוראה המתאר את יעקב נאבק, שורה, במלאך עד שחר.

הציור מאחד לרגע את המספר עם לוטציה, ואת העברי הראשון שנקרא ישראל עם האישה שגדלה כנוצרית.

מעניינת ההקבלה שבחר בה שחר כדי להעמיד את עלילת סיפורו, המתרחשת בפריז, לזו של ויקטור הוגו בספרו נוטרדאם דה פריז או כפי שתורגם הגיבן מנוטרדאם. אצל ויקטור הוגו הצוענייה אזמרלדה נלכדת בסבך תשוקות גברים בצל הנוטרדאם, הקתדרלה הגדולה, ואצל שחר מופיעה לוטציה הצוענייה, שגם הרפתקאותיה מתרחשות בצל הסן סולפיס, הכנסייה העתיקה, וסביבתה. חייה של אזמרלדה הרקדנית הצוענייה מהנוטרדאם של הוגו מסתבכים בין תשוקות גברים אליה, בדומה ללוטציה של שחר, המתמרנת בין בעלה, מחזרה הישראלי-צרפתי, והמספר.

לוטציה מסתופפת עם המספר הארץ ישראלי בכנסייה, למרגלות הציור המתאר את מאבק האדם באל. עבר עברי שעל מוסדותיו מתקיים העולם המערבי, בכנסיה פריזאית, ביצירתו של דלקרואה.

פריז, לוטציה, היא השער הנעול. היא פרשת תשוקה כפולה, אל לוטציה-העיר פריז ואל לוטציה-האישה, פרשה הנמשכת שלושה ימים, עד לחזרתו של המספר לישראל, משנוכח שהאישה לא נפלה ברשתו ואת ליבה נתנה לאחר. האחר הוא חבר ילדותו של המספר מירושלים, תמוז עשתורת, בנו של ברל רבן הירושלמי, שהפך למשורר הכנעני אשבעל עשתורת, ירד מהארץ והמיר שמו לתומאס אסטור, ומתנכר לחלוטין לעברו הארץ ישראלי, כשם שלוטציה, הנערה הנוצרייה, בחרה לחיות כצוענייה. שניים אלה חיים לא על פי מה שהכתיב להם מוצאם, אלא על פי בחירתם, בדומה לגיבורים נוספים של שחר בספריו.

באופן סמלי רגע לפני שלוטציה מתמסרת היא גוררת אותו לנשף מסכות, בו היא מתחפשת לעטלף, חומקת ממימוש האהבה, ומעדיפה את מאהבה חבר ילדותו של המספר.

ניסיונו של המספר הירושלמי לממש את כמיהתו הרוחנית לעיר, ולממש את תשוקתו להיות למאהב של פריז, באהבה ממשית גשמית, עולה בתוהו. נטרקה הדלת, השער לפריז נסתם. הוא השער הסתום כפי שנקרא הספר.

לוטציה האישה ולוטציה העיר מסתירות פניהן ממנו, והוא שב לירושלים, כמו רבים מהאמנים שקדמו לו ששהו בה ושבו לישראל. הילד של פעם והמבוגר של היום נותר בירושלמיותו, וממשיך לחפש את התיקון הדרוש לכלים השבורים, עד למותו וקבורתו של דוד שחר בהר הזיתים.

ספרי היכל הכלים השבורים

מחזור ספרים של שמונה שערים ( עם ספר תשיעי שתוכנן ונכתב בחלקו אבל לא הושלם ) שהתפרסם. לאורך חצי יובל שנים (בין 1969 ל-1994)

שער ראשון: קיץ בדרך הנביאים, ספרית פועלים, מרחביה, 1969.

• שער שני: המסע לאור כשדים, ספרית פועלים, 1971.
• תקציר הכריכה האחורית: תיאור מסע הגעגועים המופלא של נפש האדם האוהב דרך גופו וזמנו ועירו, ומבעד להם אל מקור כיסופיו. המסע לאור כשדים הוא אחי הספר 'היכל הכלים השבורים' ושני בנים 'למגילות ירושלים' שהן הישג מיוחד במינו באמנות הסיפור. אווירת ירושלים אופפת את העלילה ורוחה מפעמת בדמויות כולן, ועם זאת יש בסדרת ספרים זו יסוד שהוא מעבר לזמן ולמקום, והוא מסימני ההיכר של יצירה המגלמת עולם משלה. 

שער שלישי: יום הרוזנת, ספרית פועלים, 1976.

תקציר: יום הרוזנת הוא יום מסעותיה של בת ירושלים, היתומה קסומת הנפש. בין מלחמה לשלום, בין הבעל לבין האהוב. בין קודש לחול ובין אלוהים לשטן. דרך מציאות האדם והעיר נוסעת היא ביום הזה אל מה שהוא מעל ומעבר למוחש במקום ובזמן.

שער רביעי: נינגל, עם עובד, 1983.

שער חמישי: יום הרפאים, עם עובד, 1986.

שער שישי: חלום ליל תמוז, עם עובד, 1988

השער הסתום: לילות לוטציה, ספרית מעריב, 1991.

שער שביעי: על הנר ועל הרוח, ספריית השעות, ידיעות אחרונות, 1994.

תקציר הספר: באמנות הסיפור המיוחדת לו, מגלה דוד שחר את מה שאירע בין גבריאל לוריא לבין אוריתה, לפני שנעלם הוא מן האופק. האם יהיה כאן רצח – ואם כן – מי רצח את מי? שדה-הקרב המתחולל בליבו של אדם, ובין לב אוהב למישנהו, מופיע על כל גווניו על רקע המשמעות הנסתרת המהבהבת מבעד, מעל ומעבר לבשר ולדם.

הסיפור שהיה אמור לסיים את המחזור הוא אל הר הזיתים עם אחרית דבר מאת אבנר טריינין, מוסד ביאליק 1998.

זוהי יצירתו האחרונה של דוד שחר (1997-1926), כנראה קטע מרומן שבכתיבתו עסק לפני מותו. מגוף הסיפור עולה ש'אל הר הזיתים' היה צריך לשמש חוליית סיכום ליצירתו העיקרית של שחר 'היכל הכלים השבורים'. הספר פורסם במחוות כבוד לסופר הירושלמי הגדול שהיה חבר פעיל בקורטוריון ובוועדה לספרות ולביקורת של מוסד ביאליק.

קיראו גם

דוד שחר בלקסיקון הקשרים

צפו בשיחה עם הסופר דוד שחר: