לרגל יום השואה הבינלאומי, החל בשבת 27 בינואר, אנו מפרסמים החל מ- 21.1.2024, מידי יום, סדרה של שירים בנושא. היום זה שירה של טובה נווה . והפעם – שירה של טובה נווה המבוסס על מעשה שהיה :חטיפת יהודים ברחובות פאריס והעברתם לידי הנאצים.
טובה נווה היא משוררת, עורכת, ומתרגמת. היא חברה באגודת הסופרים, וחברת וועד יקום תרבות.
השיר "בפריז כבר לא חוטפים אנשים ברחובות" נכלל בספר שיריה הראשון של טובה נווה "אצבעות ירח", בעריכת המשוררת והמתרגמת טל ניצן, בהוצאת "עולם חדש", 2017.
המשוררת מעירה:
ככותרת לשיר הבאתי את משפטו המפורסם של הסופר פטריק מודיאנו. משפט זה עורר בי זיכרונות מפריז, אסוציאציות של ילדה פליטה שנולדה בסוף מלחמת העולם השניה בפרמישלן שבפולין, (כיום באוקראינה.) המשפט קשור לזיכרונות קשים מימי השואה: "בפריז כבר לא חוטפים אנשים ברחובות". מעשה שהיה נפוץ בימי מלחמת העולם השנייה. המשטרה הצרפתית הייתה חוטפת יהודים ברחובות ומעבירה אותם לידי הגסטאפו ששלט אז בפריז. השיר מתאר חלק מחוויותיי עם אבי בעיר פריז אליה הגענו מסוסנוביץ שבפולין בדרך נדודינו לארץ ישראל. בפריז גרתי עם הורי במלון פליטים, מעין מחנה מעבר בין השנים 1947-1949 מלון שנידב רוטשילד לפליטים שהגיעו מפולין וחיכו לאשרת כניסה לארץ ישראל.
הסופר פאטריק מודיאנו, בן לאב יהודי ולאם נוצריה נולד בבולון ביאנקור, פרוור של פריז ב-1945.
זכה בפרס נובל לספרות בשנת 2014. עבודתו עוסקת בנושאים של זיכרון, שכחה וזהות. בנימוקי השופטים לקבלת הפרס נכתב שזכייתו היא בזכות
"אמנות הזיכרון, בעזרתו עורר את הגורל האנושי הבלתי-נתפס, וחשף את עולם החיים דרך הזיכרונות."
טובה נווה
תודה טובה
ילדה שנחטפה ופטריק מודיאנו כתב אודותיה ספר ולמעשה ביוגרפיה והתחקות על דרכה להשמדה, היא דורה ברודר בעברית מה קרה לדורה ברודר
ולפני מספר שנים נחנך על שמה רחוב בפריז
כשהייתי צעיר יותר רכבתי ברחבי פריז על המסלול שהביא אותה עד למשלוח למחנות מהן לא שבה
תודה רבה אבי על התגובה המעניינת. תגובה המביאה עוד מבט אוטנטי על אחד מסיפורי הזוועה באותם ימים.