כרזת ההצגה בתיאטרון מיקרו ״העולם של אתמול״
כרזת ההצגה בתיאטרון מיקרו ״העולם של אתמול״

תיאטרון “מיקרו” נוסד בירושלים באמצע שנות ה-90 על ידי אשת התיאטרון אירינה גורליק, אשר לאורך השנים מעבדת טקסטים לבמה: היא ממחיזה יצירות ספרות, ומביימת.

העולם של אתמול“, ההצגה החדשה של התיאטרון, מבוססת על שתי יצירות מאת הסופר היהודי-אוסטרי שטפן צווייג – הנובלה “פחד” והרומן האוטוביוגרפי “העולם של אתמול – זיכרונותיו של אירופאי”, בתרגומו של יפים ריננברג, המנהל האומנותי של תיאטרון מיקרו.

עטיפת ספרו של צוויג” “העולם של אתמול”

ההצגה היא מזיגה מרתקת של שתי יצירות הספרות, שנכתבו בהפרש זמנים של למעלה מ-20 שנה, בתקופות אירופיות שונות מהותית: לפני מלחמת העולם הראשונה, ובמהלכה של השנייה.

אירינה גורליק מגשרת ביד מחזאית בוטחת על הבדלי התקופות. לפי הלך הרוח העכשווי-חדשני, המחזאית-במאית שמה את האישה לילי וגנר, גיבורת הנובלה “פחד”, במרכז יצירתה, כששלושת הגברים בהצגה, ואף המאורעות ההיסטוריים, המאיימים על שלומה של אירופה, סובבים אותה, כרוכים אחריה. לילי, בגילומה של אלמוג גוריאל, הנשואה לליאו, עורך דין בורגני, בגילומו של אורן חבוט, ומנהלת רומן אסור עם אמן, מוזיקאי-רקדן, בגילומו של רן כהן, פוחדת מגילוי האמת ע”י בעלה וכתוצאה מכך מהרס חיי המשפחה היציבים שלה. הסצינות בין לילי לבעלה לרוב מעוצבות כ”שיח של חרשים”: כל אחד מדבר בנושא הקרוב לליבו. לילי, סתורת השער בךבוש מרושל, עסוקה כפייתית בפרשיית האהבים שלה ובהשלכות של גילוי סודה, ואילו בעלה מבועת מהמלחמה המאיימת למוטט את אירופה, ומשמיע נבואות זעם. ניתן לראות את לילי המתייסרת מוסרית כבת-דמותה של אירופה הגוועת.

ויש גם קו בלשי בעלילה, השזור בטבעיות, במיומנות: מי זאת האישה המסתורית, בגילומה של לילך כנען, העוקבת אחרי לילי בצאתה מדירת מאהבה, המציגה את עצמה כבת זוגו של הגבר, מאיימת לגלות את סודה של לילי, וסוחטת אותה? אומנם ספרות בלש אינה מוערכת כל כך, אך תת-עלילה בלשית משביחה את היצירה, מוסיפה מתח לדמויות, ומרתקת את הצופה, כמו, למשל, ב”לוליטה” של נבוקוב.

האולם החדיש של תיאטרון מיקרו הוא פלא טכנולוגי, המאפשר סוגי הקרנות מגוונים, שטרם נראו על במות ישראל. שניים מהם, ההקרנות של היום-מחר הומצאו ושולבו לראשונה ב”העולם של אתמול”. הבמה חצויה ע”י מסך שקוף למחצה. פגישותיה של לילי עם המאהב, הריקודים, והנגינה מתנהלים בקדמת הבמה, ואילו חייה עם בעלה בביתה מתרחשים מאחורי המסך, והם  אפופים בדוק עמימות. על המסך החוצץ, המעמעם, מוקרנים דימויים משני צדדיו: ציורים סטטיים מן המקרן מצד הקהל, וצל של רכבת-צעצוע הנעה מאחורי המסך, שנוסה כאן בפעם הראשונה. ועוד חידוש של ההפקה הזאת – פנס קסם, המקרין על וילון-חלון סגלגל צלליות של בובות-צל, בעיצובה של נטלי קוליקובה. על העיצוב של מכלול התאורה אחראיים אנדריי יודשקין וואדים ירוחין. 

לא נבצר מקומו של שטפן צווייג עצמו, הגיבור הראשי של הרומן האוטוביוגרפי “העולם של אתמול”. הוא מיוצג ע”י דמות המחבר, בגילומו של יוסף אלבלק, הנוכח-נפקד על הבמה, לרוב מתהלך דומם בכובד ראש בין יצירי דמיונו, ומעיר להם פה ושם.

שטפן צווייג צופה ביצירי דמיונו מתוך ההצגה ״העולם של אתמול״
המחבר צופה ביצירי דמיונו מתוך ההצגה ״העולם של אתמול״, המזכה על הצילום ליקיר פרץ

המחבר השתקן עוקב בקשב רב אחר המתרחש. לקראת סוף ההצגה המחבר, הצופה מקדמת הבמה בסצנה בין לילי לבעלה מאחורי המסך, מתפרץ בבעתה, “לא ככה זה כתוב!”, כשלילי ניצלת מניסיון ההתאבדות, ודורש את סופה המר של לילי, תרתי משמע, בשתיית רעל, ככתוב על ידו. התגובה הסוערת הזאת מעשירה את דמות המחבר, מעניקה לו סגולת שבירת הקיר הרביעי, ויש בה מן הביקורת העצמית של מחזאית-במאית על נטילת חופש יצירתי והכנסת שינויים בעלילה במהלך העלאה בימתית. בסוף המחזה המחבר עובר אל מאחורי המסך, מביט בחמלה בלילי המוטלת על הספה ללא רוח חיים, ומתוך הזדהות פלוברית, כאומר “לילי וגנר היא אני!”, שם קץ לחייו בשתייה מאותה כוס התרעלה, כפי שקרה ב-22.2.1942, למחרת שליחת כתב היד של “העולם של אתמול” למו”ל.

ההצגה מצטיינת בליהוק של חמשת השחקנים. אולי אני אֶשָּׁמַע כיונה הטובה, המחמיאה מ”הדירה להשכיר”. אלמוג גוריאל היא לילי אצילית למראה, היודעת לרקוד ולתופף, ומדגימה היטב את התפרקותה ההדרגתית של הדמות, המובילה לאובדנות. רן כהן הוא מאהב לטיני רומנטי-אלגנטי משכנע ומוזיקאי מחונן, בעל קול נעים. אורן חבוט, הבעל הבורגני, משחק יודע-לא יודע על פרשיית האהבים של אשתו, ייצוגי-מנותק ושבור לב במותה של לילי. לילך כנען היא אישה קשת יום, קנאית-אלימה במידה הנכונה. יוסף אלבלק, המשתתף ברוב ההפקות של תיאטרון מיקרו, מטיב לשחק את המחבר הבלתי מורגש, לא מעורב בעיקר העלילה, כשופט-קו במשחק כדורגל, וכמוהו, מפקח בקנאות על ההיצמדות לטקסט שכתב, ומגיע לעוצמות גבוהות של התרעמות על השינוי שהוכנס בהעלאה הבימתית של יצירתו.

“העולם של אתמול” זה תיאטרון אחר, בְּרוּךְ חדשנות-עתידנות, ליגת על-על במרומי ירושלים. אני מתאמצת כאן בלוליינות מילולית, רק כדי שתעלו לירושלים במועדי ההצגה הקרובים, ימי רביעי-חמישי 8,7 בפברואר ותחזו במו עיניכם המשתוממות בפלא הייצוג הבימתי.

מתוך ״העולם של אתמול״
מתוך ״העולם של אתמול״, המזכה על הצילום ליקיר פרץ

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

16 + 1 =