לרגל הימים הקשים שאנחנו עוברים הנה אחד השירים הידועים ביותר של המשורר דוד אבידן.
למעשה שירו הידוע הראשון, והראשון שפורסם לא בעיתון מפלגתי כלשהוא – אבידן היה בצעירותו קומוניסט, והקפיד בימיו הראשונים כמשורר לפרסם בעיתונים כמו “קול העם” –
אלא בעיתון הכללי “הארץ”.
מאז הפרסום הפך השיר לידוע ולמצוטט, במיוחד במצבים קשים וטראגיים.
הפרסום הראשון של “יפוי כח” היה בעיתון “הארץ”, תרבות וספרות, 12/04/1957
הפרסום המקורי של השיר “יפוי -כח” בעיתון “הארץ” ב-1957
לאחר מכן פורסם בקובץ השירים הראשון של אבידן ” משהו בשביל מישהו : מיבחר שירים 1952-1964 / ירושלים : שוקן, תשכ”ד 1964
בין השאר “יפוי כוח” שימש השראה ליצירת מחול של רמי באר ולהקת המחול הקיבוצית.
הנה השיר הידוע שוב לפניכם באדיבות תר אבידן.
ועבור הציבור העולמי תרגום שלו לאנגלית של ציפי קלר.
בסיום שמנו קישורים לכמה ביצועים שונים שלו כולל הקראה בידי המשורר עצמו בתקליט מיוחד שפיטרסם של הקראה משירתו , מולחנים ומושרים בידי קורין אלאל ומיכל ברלצקי ,וביצוע בסדרת הטלוזיה הסאטירית “היהודים באים”.
המערכת
ייפוי כוח / דוד אבידן
[לכל מאן דבעי]
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל
אֶת הַבְּדִידוּת, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
אֶת הַנְּשִׂיאָה הַמּוּזָרָה בְּעֹל
הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה וְהַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת,
שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֶצֶם לְאָן לָלֶכֶת.
–
בְּלֵילוֹת בְּהִירִים הָאֲוִיר צוֹנֵן
וְלִפְעָמִים בְּלֵילוֹת מוּעָבִים גַּמְכֵּן,
וְיוֹרֵד גֶּשֶׁם וְיֵשׁ חַמְסִינִים
וְגוּפוֹת יָפִים וְגַם פָּנִים,
שֶׁעִתִּים מְחַיְּכִים וְעִתִּים לֹא,
לִפְעָמִים בִּגְלָלָהּ, לִפְעָמִים בִּגְלָלוֹ.
–
הַנּוֹף הוּא פָּשׁוּט וְחֲסַרְעַרְפִּלִּים,
מַלְאָכִים בַּסֻּלָּם לֹא יוֹרְדִים, לֹא עוֹלִים,
לִפְעָמִים שׂוֹנְאִים, לִפְעָמִים אוֹהֲבִים,
יֵשׁ מְעַט יְדִידִים וּבְעִקָּר אוֹיְבִים,
אֲבָל יֵשׁ תְּשׁוּקָה חֲזָקָה לִזְרֹם,
כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לְאוֹר הַיּוֹם,
לְהִשָּׁאֵר צָעִיר תָּמִיד וְלַחֲלֹם
עַל קֶצֶב נוֹעָז לְאוֹר הַיּוֹם,
כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לִזְרֹם, לִזְרֹם,
רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם.
–
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל
אֶת הַחֲלוֹם, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁאֵין כָּל הַצְדָּקָה
וְאֵת חִפּוּשָׂהּ מֵחָדָשׁ כָּל דַּקָּה
אֶת הַהִתְפַּעֲמוּת וְאֶת הַמּוּעָקָה,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת,
שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֵצֶם לְאָן לָלֶכֶת.
–
רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם,
וַאֲנַחְנוּ נָהָר לְאוֹר הַיּוֹם,
לִזְרֹם יְחִידִי, יְחִידִי לִזְרֹם,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק, שֶׁמַּצְדִּיק אֶת הַחֲלוֹם,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל.
–
[נ.ב.]
הַלֵּילוֹת בְּהִירִים וְהָאֲוִיר צוֹנֵן,
יֵש עָצְמָה וְיֵשׁ מֶרֶץ וְאַהֲבָה אֵין,
וּכְבָר אֵין חִיּוּךְ וּכְבָר אֵין מִלִּים,
מַלְאָכִים בַּסֻּלָּם לֹא יוֹרְדִים לֹא עוֹלִים
הַשִּׁירִים, כְּדַרְכָּם, אֵינָם מְגַלִּים
אֶלָּא אֶת הַנִּתָּן לְהֵאָמֵר בַּמִּלִּים,
וְלָכֵן אֶת עַצְמָם מֵרֹאשְׁצוּק מַפִּילִים
אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, וְשָׁם הַגַּלִּים
עוֹלִים וְיוֹרְדִים, יוֹרְדִים וְעוֹלִים.
We bring it here translated into English by Tzipi Keller for the global audience.
POWER OF ATTORNEY
Translated by Tsipi Keller, and published in her anthology Poet on the Edge — An Anthology of Contemporary Hebrew Poetry, published by SUNY Press in 2008.
..Futureman / David Avidan ; Translated by Tsipi Keller ; Introduction by Anat Weisman.Los Angeles, CalifMedia, 2017.
(for whom it may concern)
What justifies most of all
the loneliness, the great despair,
the strange submission to the burden
of great loneliness of great despair,
is the simple cutting fact
we have nowhere to go.
—
On clear nights the air is cold
and at times on cloudy nights as well,
and there’s rain and hot spells,
and beautiful bodies, and also faces,
that sometimes smile and sometimes don’t,
sometimes because of him, sometimes because of her.
–
The landscape is simple and unambiguous,
angels do not climb up and down the ladder,
sometimes you hate, sometimes love,
a few friends, but mostly foes,
and a strong urge to flow,
like a river, alone, in broad daylight,
to remain always young, and to dream
about a foolhardy sprint, in broad daylight,
like a river, alone, to flow and flow,
–
only our body, day by day, grows old.
What justifies most of all
the dream, the great despair,
the knowledge that there is no justification
and looking for it anew every moment,
the excitement, the dread,
what justifies most of all,
–
what justifies the great despair
is the simple cutting fact
we have no place to go.
Only our body, day by day, grows old,
and we a river, in broad daylight,
to flow alone, alone to flow,
what justifies, what justifies the dream,
what justifies the great despair,
what justifies most of all.
–
P.S. The nights are clear and the air is cold,
there’s fervor and energy but not love,
no longer a smile, no longer words,
angels on the ladder do not climb up and down,
the poems, as is their way, only tell
what can be told in words,
and so off a cliff they pitch themselves
down to the great sea where waves
rise and fall, rise and fall.
קיראו גם
עופרה עופר אורן על אבידן וייפוי כח
האזינו
לדוד אבידן מקריא את “ייפוי כח” מתוך התקליט “דוד אבידן מגיש דוד אבידן” 1962
קורין אלאל שרה את יייפוי כח עם הלחן שלה
ביצוע של מיכל ברלצקי עם הקראת דוד אבידן
“יפוי כוח” בתוכנית “היהודים באים”
