חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "אבידות ומציאות"
https://www.youtube.com/watch?v=UF0gxxw8cdY
״
סרט קולנוע נחווה במספר מועדים: בזמן הצפייה; בהרהורים שעולים לאחריה; בשיחות עליו עם חברים; בעת כתיבת ביקורת. ייאמר לזכותו של הסרט הספרדי "אבידות ומציאות", שהוא מצליח לייצר חוויות בכל המועדים האלה.
בסרט מככב אלברו מורטה, המוכר בדמותו של הפרופסור מסדרת נטפליקס המצליחה, "בית הנייר". הוא מקים את אוהדיו מכורסאות הטלוויזיה בביתם ומביא אותם לאולמות קולנוע, והצופים אוהבים את השחקן ואת הסרט. על כך מעידות תגובותיהם באתר seret, עם ציוני 10 הרבים.
פבלו אוטין, חוקר קולנוע, מרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ומבקר קולנוע, כתב ביקורת שלילית בעיתון הארץ, תחת הכותרת "אחד הסרטים הגרועים, שיצאו השנה". אבל בין הסרטים, עליהם לא כתב, היו ודאי גרועים יותר, שלא היו שווים התייחסות כלל.
בעיניי "אבידות ומציאות" הוא סרט מתח טוב מאוד, אשר בורא עולם בדיוני בעל הגיון משלו, וגורם לצופה להאמין לו, לקבל את חוקיו, ולעקוב בעניין אחרי העלילה.
לאחר הצפייה הסרט מעורר מחשבה, בחינה מחודשת של העלילה, וכן הבנת מסרים חברתיים כלל אנושיים של הסרט. תוך כדי הצפייה, הסרט מרתק בזכות התפניות בעלילה, וההתפתחות שחלה בדמות הראשית.
בתחילת הסרט אנחנו פוגשים את מריו, בגילומו של אלברו מורטה, אדם כבוי, עצור, עובד במחסן ממשלתי של אבידות ומציאות. החפצים נערמים במחסן, ומידי פעם אנשים שמחים למצוא את האבידה, אך גם אז מריו נשאר אדיש-מדוכדך, ואינו שותף לשמחתם. גופת תינוק, שמתגלה במזוודה אדומה שנמשתה מנהר, מוציאה את מריו משלוותו, מעוררת אותו לחשיבה חוקרת-יצירתית, מזניקה אותו לפעילות נמרצת בעולם הפשע. תוך כדי עלילת המתח נחשפים גם אירועים טראומטיים מעברו של מריו, והקשר הרגשי שלו לתינוקות. מריו מצליח לאתר את אם התינוקת המתה – עובדת מין, הלכודה במעגל הפשע של סחר בנשים ובתינוקות. העיסוק בפשע מלהיב גם את הצופה: יוצר מתח של סכנה; מעורר דאגה לגיבור הראשי, המתמודד לבדו מול מנגנון של פשע מאורגן; מאפשר לצופה הצצה אל עולם מוסתר, אחר.
אם התינוקת היא אישה צעירה, יפה, שילדה שנתיים לפני זמן ההתרחשות, ומצטערת לשמוע על מותה של התינוקת, שנמסרה לאימוץ. מריו מבריח את האישה מבית המלון בו היא עובדת, אך ברור לכולם שההצלה הזאת היא זמנית. הצהרתו הנואשת של מריו, שהוא יכול לשחרר את האישה ולנתק סופית את קשריה עם ארגון הפשע, נשמעת חסרת כל סיכוי. אך בסופו של דבר, מריו עומד במשימה הזאת, גם הודות לקשרים הרומנטיים המתפתחים בין השניים. הפושעים מגיעים אל ביתם של בני הזוג, מחזירים את האישה, ופוצעים קשה את מריו, שנזקק לאשפוז ממושך.
הצופה יכול לשאול את עצמו, לאחר הצפייה בסרט, למה הפושעים לא חיסלו את מריו כשהיה בבית חולים, וגם לפקפק בעוד הצלחות של מריו בהתמודדותו המסוכנת מול ארגון הפשיעה האלים. אבל אפשר לראות את המזל ששיחק לדמות הראשית, כהגשמה של המשאלה של הצופה, שהטוב ינצח את הרעים, שמותה של התינוקת לא יהיה לגמרי לשווא, שהאישה הצעירה תזכה בחיי חופש.
ויש עוד התפתחות משמחת בעלילה, אותה לא אחשוף כאן, במסגרת המשחק העדין של מבקר קולנוע ב"כיסוי-גילוי".
השם המקורי הספרדי של הסרט הוא "Objetos", שפירושו "חפצים", כשמה של סדרת טלוויזיה משנת 2022, שעסקה בסחר בבני אדם, בה שיחק אלברו מורטה. אבל גם השם העברי "אבידות ומציאות" מוצלח, יש לו קשר ישיר לעיסוקו של מריו במחסן, וכן משמעות יותר רחבה, על חיי אדם.
תודה לחגית על המלצה על סרט שנשמע גם מענין (אקשן) וגם מעורר מחשבה ורגש. אכן רק ההמלצה מעוררת מחשבה על ״אבידות״, לא של חפצים אלא של קשרים ובני אדם, ועל ״מציאות״, במובן של למצוא מחדש את הקשר לבני אדם, למצוא אהבה, למצוא משהו שמוכנים להתאמץ בשבילו במקום סתם לעבור דרך החיים.
"לכל יש זמן ועת לעל חפץ תחת השמיים" אמר קהלת החכם באדם. גופת התינוק במזוודה מעירה לחיים ומוציאה מהאדישות את מריו, שמוצא את האמא ומחלץ אותה ממעגל חייה בעולם הפשע. מי כאן האבידה? מי מוצא את מי ? אולי כל אחד מוצא את עצמו ומתעמת עם עברו?
תודה חגית