אתמול בחצר הפרדתי מכות / קרן להמן
אֶתְמוֹל בֶּחָצֵר הִפְרַדְתִּי מַכּוֹת
בֵּין שְנֵי יְלָדִים
הֵם הָיוּ לְפוּתִים זֶה בָּזֶה
וְנֶאֶבְקוּ בְּבֹץ שַמְנוּנִי
אָמַרְתִּי דַּי דַּי דַּי עַד שֶגּוּפָם נִפְרַם
לְאַט, כְּאִלּוּ
חֻבְּרוּ בְּחִבּוּק.
אַחַר כָּךְ נִכְנַסְתִּי לֶאֱפוֹת עוּגָה
נִסִּיתִי לְהַפְרִיד בֵּין חֶלְמוֹן לְחֶלְבּוֹן
אֲבָל הַנּוֹזְלִים הִתְעַרְבְּבוּ
וְהָעוּגָה קָרְסָה.
מוּטָב לִי בַּחוּץ.
השבוע האחרון עמד, בין השאר, בסימן החרפת המאבק נגד הרפורמה המשפטית, או ההפיכה המשטרית, שהממשלה מנסה לכונן. הפגנת עשרות האלפים בנתב"ג סימלה את ראשיתה של ההחרפה הזו. במהלך ההפגנה הוטחה המשוררת קרן להמן אל הקרקע בידי שוטר, והדברים אף תועדו בצילום שהמשוררת פרסמה בדף הפייסבוק שלה. כששאלתי אותה לנסיבות האירוע היא סיפרה שהדבר אירע מכיוון שהעירה לשוטר על האלימות שהפעיל כלפי מפגינים אחרים.
הקריאה בספר שיריה הראשון של קרן להמן, "טורסו" (2021, הוצאת טנג'יר, עריכה רון דהן), מלמדת על כך שעצם זה שהמשוררת מגלה מעורבות חברתית בהפגנות היא לא מקרית, וטמונה בתוך שורשי אישיותה ופעילויותיה האקטיביות בחיים.
השיר שבחרתי לכאן, ושמסומן במקור בכוכבית, מופיע בעמ' 18 בספר, ומשקף גם הוא אכפתיות ומעורבות חברתית שכזו. ההבדל בין הפנים והמעשה הביתי של אפיית העוגה, המתוארים בחלק השני של השיר, לבין החוץ והמעשה החברתי של ההפרדה בין ילדים שהיכו זה את זה, המתוארים בתחילתו, הוא גם ההבדל בין משורר שבוחר שלא להתערב בקלחת הפוליטית או הציבורית של המדינה שבה הוא חי, לבין משוררת שבוחרת לעשות כן במלוא העוז.
כן ירבו משוררות אכפתניקיות כקרן להמן בארצנו!
"כן ירבו משוררות אכפתניקיות כקרן להמן בארצנו!". מזדהה עם שאיפתך, אילן, ותודה על פרסום השיר ודבריך עליו. בהצלחה לקרן עם הספר ובהפגנות. נקווה שישיגו את יעדן.