בלפור חקק נזכר בסופר יהודה בורלא שנשכח כמו רבים מבני דורו ומציע לנו להיזכר בו, ובהם.
המערכת
מאז קם יהודה בורלא ותפס מקומו על מפת הספרות העברית, נשׂא עמו את קסם ספרד והמזרח. המאמר של י”ח ברנר “הז’אנר הארצישׂראלי ואביזרייהו” מיקד את תשומת הלב בכתיבה על המקום, על הארץ. צמח ועלה אז הישׂראלי שהוא “היהודי החדש”, שבא לתת ביטוי לחוויה המקומית. כתיבתו של בורלא קרעה צוהר לנופים אחרים, לחוויה אחרת.
הסופר אשר בּרש כתב אז במאמר ב”מאזניים” (“ספרות של שבט או של עם” – תר”ץ-תרצ”א, גיליון ל”ח, עמ’ 11-9): “עלינו לשכלל תמיד את ספרותנו, להעמיקה ולהרחיבה, הן מן הצד העברי והן מן הצד האנושי, ואין להתרגל בשום צורה שהיא למחשבה המסוכָּנה, שסִפרותנו תהיה ספרות של שבט ארץ-ישראלי, אם הגורל ההיסטורי הטיל עלינו להיות עם, שאוּכלוסיו נֵחתים בטריטוריות רבות ושונות, נהפוך-נא את הגורל הזה למקור בּרכה ליצירתנו הרוחנית”.
קדמו לבורלא הסיפורים הרומנטיים, סיפורי ערב של משה סמילנסקי, וכן הסיפורים האֶתניים של יצחק שַמי ב”העומר”, בעריכת ש’ בן ציון. יהודה בורלא הביא ניחוח אחר, שונה מן הנופים המזרח-אירופיים שרגיל היה עד אז הקורא העברי בהם. לימים הצטרפו אליו גם מרדכי טבּיבּ ועזרא המנחם.
בורלא אמר אז לגליה ירדני בריאיון, בספרה “שׂיחות עם סופרים”: “נוכחתי שהיסוד האנושי משותף לכל העדות והזרמים. בבת אחת נתעוררה בי ההרגשה שאני יכול וחייב לספּר את חיי הספרדים ועדות המזרח כפי שהכרתים בירושלים ובארצות המזרח האחרות” (הקיבוץ המאוחד, תשכ”ב- 1962).
את סיפוריו הראשונים פרסמו ש’ בן ציון וכן י”ח ברנר. כאשר יצא הרומן “נפתולֵי אדם”, כתב ביאליק לבורלא: “היֵה בּרוּך לי על ‘נפתולי אדם’. ביום שבּא לידִי בלעתיו כולו. אכן, יודע אתה לספֵּר, אתה – המספֵּר” (ח”נ ביאליק, אגרות תרצ”ח, אגרת מי”ט בטבת תרפ”ט לבורלא).
הסופר בורלא וחבריו בני דורו היו עם הזמן ל’סופרים נשכּחים’. עלינו אוהבי הספרות להוציא אותם מ’נשכָּחותם’, להעלות את יצירותיהם מתהום הנשייה.
כתבתי על כך את השיר “יהודה בורלא מבקש מקום”. ראיתי אותו בהיותי בכיתה ח’, כשהוא שׂוחח עם התלמידים בבית הספר, על ספרו “עלילות עקביא”. אהבתי את הדברים בזיכרונותיו על מפתֵח קבר רחל שהיה בחזקת משפחת בורלא במשך דורות, וגם אביו של יהודה בורלא, יהושע בורלא נשא עימו מפתֵח גדל מידות זה, שעם השנים צָבר קדושה מיוחדת, כפותֵח רחמן של נשים שהתקשו ללדת.
בשעת חסד זו, שאנו דנים ביצירתו של בורלא, קִראו את השיר שלי על דמותו:
יהודה בורלא מבקש מקום / בלפור חקק
יְהוּדָה בּוּרְלָא קָם מִן הַחֹשֶׁךְ
עוֹלֶה מִמַּרְתֵּף הָעִבְרִית מִתְּהוֹם הַנְּשִׁיָּה
מְסָרֵב לִהְיוֹת נִשְׁכָּח.
וַאֲנִי שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹתוֹ בְּחַיָּיו, מְפַנֶּה לוֹ
בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים הַיְּהוּדִי מַדָּף וְגַם נִדְבָּךְ.
יְהוּדָה בּוּרְלָא מַבִּיט מֵחַלּוֹן הַמַּרְתֵּף
רוֹאֶה עַל הַבָּמָה הַמֶּרְכָּזִית
סוֹפְרִים רַבִּים, יְרִיעוֹת מִלִּים וְעָשָׁן אוֹפֵף.
רַעַשׁ בַּתִּקְשֹׁרֶת שָׁם, מְהוּמוֹת
צָפוּף בִּשְׂדֵה הָעִבְרִית, תָּפְסוּ אֶת מְקוֹמוֹ.
הוּא מֵכִין עַצְמוֹ לַחֲזֹר לַבָּמָה בַּחֲלוֹם
הוֹד וְהָדָר פָּנָיו, אֵפוֹד הָעִבְרִית לֶחָזֶה
נֹפֶךְ סַפִּיר יַהֲלוֹם,
פִּטְדָה בָּרֶקֶת וְאֹדֶם:
אַיֵּה מְקוֹמִי? הָיִיתִי כָּאן קֹדֶם.
‘נַפְתּוּלֵי אָדָם’ הוּא נִפְתָּל עַכְשָׁו
יוֹצֵא מִן הַמַּרְתֵּף ‘בְּלִי כּוֹכָב’
לָבוּשׁ בֶּהָדָר, ‘בַּעַל בְּעַמָּיו’
נוֹשֵׂא עִמּוֹ אוֹר הַמִּזְרָח וְ’שִׁבְטֵי עֲרָב’.
מְבַקֵּשׁ בּוּרְלָא לָשׁוּב בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם
אֶל ‘עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל’
שְׁכוּנַת יַלְדוּתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם
הַמֶּטְרוֹפּוֹלִין שֶׁל הַיְּהוּדִים.
אוֹהֲבֵי ‘לוּנָה’ ‘עֲלִילוֹת עֲקַבְיָא’ וְ’נָשִׁים’
צוֹפִים בּוֹ שָׁב אֶל הַבָּמָה, כֻּלָּנוּ עֵדִים.
הוּא יַעֲלֶה עַכְשָׁו עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ
יָבוֹא הַיְשֵׁר אֶל הַקֹּדֶשׁ, אֶל הַהֵיכָל.
בֶּן בּוּרְלָא הוּא, יְלִיד הָאָרֶץ דּוֹר עַל דּוֹרוֹת
נוֹשֵׂא הוּא עִמּוֹ הַסְּנֶה וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל.
בְּיָדָיו מִדּוֹרוֹת מַפְתֵּחַ קֶבֶר רָחֵל
יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה עַל הַקֶּבֶר וְעַל הַבְּרִית
בִּיצִירָתוֹ נָצַר שְׁעוֹן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הָעִבְרִית.
אָבִיו יְהוֹשֻׁעַ בּוּרְלָא הָיָה הַשַּׁמָּשׁ שֶׁל הַקֶּבֶר
“קָדוֹשׁ וּמְקֻדָּשׁ הָיָה הַמַּפְתֵּחַ בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת”
כָּתַב הַסּוֹפֵר הַמְּיֻחָס, אַךְ נָגְעָה אִשָּׁה בַּמַּפְתֵּחַ
זָכְתָה לִישׁוּעוֹת וְהַלְּלוּיוֹת.
הַמַּפְתֵּחַ כָּבֵד הָיָה, וְאַךְ נָגְעָה בּוֹ אִשָּׁה הָרָה לָלֶדֶת
נִפְתַּח רַחְמָהּ וְהִיא נִגְאֲלָה, בָּא מָזוֹר לַיּוֹלֶדֶת.
בִּידֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הָיוּ מַפְתְּחוֹת הָרָקִיעַ:
“תַּחֲנוּנִים לֹא עָזְרוּ” כָּתַב הַסּוֹפֵר…”הַמַּפְתֵּחַ הוֹשִׁיעַ”
עִם הַמַּפְתֵּחַ הַזֶּה אֶפְתַּח עַכְשָׁו אֶת הַהֵיכָל
שֶׁל סִפְרוּתֵנוּ, אֶת הַשְּׁעָרִים, אֶת הַגַּנְזַךְ.
לֹא נִדָּח אֲנִי וְלֹא נִשְׁכַּח. אֶכָּנֵס לַהֵיכָל עַכְשָׁו
וְאֵשֵׁב בְּכֹתֶל הַמִּזְרָח.
קיראו עוד :
יהודה בורלא בלקסיקון הספרות “הקשרים”
בול לזכר יהודה בורלא.ויקיפדיה.
