יואב ויכסלפיש ממליץ על
הסרט הדוקומנטרי "ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר"
להקת המכשפות, שלישיית נשים אשר חדרה לתודעה בתחילת שנות ה-90, נחשבת לפורצת דרך ברוק המקומי גם מבחינת הייצוג הנשי וגם מבחינת מתן הלגיטימציה ליציאה מהארון. השיר המוכר "קסם על ים כנרת" הפך בגרסתן לשיר אהבה לאישה, והפופולריות שלהן נסקה במועדוני תל אביב וברחבי הארץ.
אלא שסיפור חייה של הסולנית, ענבל פרלמוטר, היה הרבה פחות זוהר. היא נולדה ברחובות לאב שסבל מפוסט טראומה משירותו הצבאי, והלך לעולמו בגיל 52, ולאם שלא הצליחה לפרוץ בתור משוררת. פרלמוטר גדלה בבית קטן עם אחות וחוסר שקט מתמיד. בסרט מופיעים ציטוטים מיומניה הפרטיים, אשר מתארים את עלייתן ונפילתן של ענבל ושל הלהקה.
מהצפייה מתברר שפרלמוטר הייתה בת הזוג הראשונה של קורין אלאל, שהפכה בהמשך למפיקה מוזיקלית של הלהקה, אך היחסים ביניהן עלו בהמשך על שרטון. כמו כן נשמעים בו קולותיהם של האנשים הקרובים אליה באותה תקופה, כולל התקופה הקצרה בה חיה בלונדון. כל אלה לא הצליחו למנוע ממנה לחזור להשתמש בסמים למרות ניסיונות גמילה רבים. ההתמקדות בנפשה הסוערת של היוצרת מותירה שאלות פתוחות לגבי ההשפעה החברתית, הדמויות שהקיפו אותה, וההתמודדות עם ההצלחה הרגעית. מצד שני, הסרט אינו מדלג על אירועים חמורים בהם הייתה מעורבת.
פרלמוטר הלכה לעולמה לפני כ-25 שנה אבל מאז הוזכרה בסדרות טלוויזיה שונות ונערכו לזכרה ערבי מחווה. ניסיון נוסף לפענח את "הסוף הידוע מראש", יום לפני הופעת האיחוד המתוכננת של הלהקה, מחזיר את הצופה במנהרת הזמן.
הסרט זכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבל "דוקאביב".
במאים: שרוןן לוזון ואביגיל שפרבר.
יס דוקו וסינמטקים ברחבי הארץ.
צפו במקדימון
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "שקרים קטנים"
שקרים קטנים הוא סרטה החדש של הבמאית-תסריטאית ניקול הולופסנר, אשר מוקרן בבתי הקולנוע בארץ החל מיום חמישי 25.5.2023.
ראיתי את הסרט בהקרנת טרום בכורה ב- 22.5.2023 בבית קולנוע "לב" בתל אביב, עם הרצאה מקדימה של רחל אסתרקין, תסריטאית ומרצה לקולנוע, שלימדה באוניברסיטת תל אביב. בהרצאתה, רחל אסתרקין התמקדה בשני נושאים: יצירתה הקולנועית של ניקול הולופסנר, ומטרתם של שקרים קטנים, הנפוצים כל כך, להגן בפני האמת הלא-נעימה.
הדמות הראשית של הסרט "שקרים קטנים" היא בת', סופרת ניו יורקית, בגילומה של ג'וליה לואי דרייפוס, שחקנית וקומיקאית אמריקאית, כוכבת הסידרה "סיינפלד", אשר כיכבה גם בסרטה הקודם של ניקול הולופסנר, "דיברנו מספיק" משנת 2013.
בת' ובעלה דון, הפסיכולוג, נשואים באושר שנים רבות. אהבתם גלויה עד כדי כך, שבנם היחיד, בן ה-23, מרגיש את עצמו כ"גלגל חמישי", כדבריו, ומסתייג ממנהגם לאכול סלט מאותה צלחת וללקק אותו גביע גלידה. הבן גם מטיח כלפי הוריו, שאמרו לו דברי שבח לא מבוססים על יכולת השחייה ועל כישורי הכתיבה שלו כתלמיד בית ספר. ההורים מודים שאלה היו שקרים מודעים, שנועדו לעודד את בנם. מנגד אימה הקשישה של בת' מביעה אי שביעות רצון מוגזמת מאופן השיווק של ספר הזיכרונות של בתה. איך ננהג כלפי ילדינו? הרי לא נוכל להיות מאוזנים. האם נטעה לכיוון הערכת-יתר, או לקצה השני, זה של תת-הערכה?
בת' מבלה רבות עם אחותה, מעצבת פנים לא מוצלחת במיוחד, שאף רוצה לעזוב את המקצוע. לאחיות דיאלוגים שנונים וסצינות קומיות רעננות. לפי עלילת הסרט, בת' כותבת רומן בדיוני, שלא זוכה להערכה יתרה מהסוכנת שלה. בת' אינה נראית כותבת, כי הרי תהליך הכתיבה עצמו אינו פוטוגני במיוחד. כן רואים אותה מעבירה שיעורי כתיבה יוצרת, ומגיבה על רעיונות של תלמידיה בצורה חיובית-שקרית מעודדת.
בעלה של בת' הוא פסיכולוג בינוני, ובעלה של אחותה הוא שחקן כושל. שני השלומיאלים האלה נפגשים ומדברים על העניינים המשפחתיים שלהם, ודון, שקרא את הטיוטות של בת', ושיבח אותן באוזניה, מתוודה בפני ידידו, שאינו אוהב אותן כלל. לרוע המזל, בת' ואחותה שומעות את האמת המרה.
השקר הזה גורם למשבר ביחסים בין בת' ובעלה, עליו הם מתגברים עד סוף הסרט. גם הדמויות האחרות זוכות לרגעי חסד מהתסריטאית: השחקן המפוטר מקבל הזדמנות-משחק; האחות-המעצבת, לאחר ניסיונות כושלים, קולעת לטעמה של בעלת הדירה הבררנית; ספרה החדש של בת' יוצא לאור; והבן משלים את הטיוטה הראשונה של מחזה, אותו כתב לאורך הסרט. בסצנת הסיום בני הזוג מתחילים לקרוא כל אחד את העותק שלו של מחזה-בנם. לא נדע מה דעתם על המחזה, ובעצם זו לעולם תהיה מוטה לכאן או לכאן. הסיום הזה מאחד את בני הזוג עם יצירת בנם, ומשרה נחת-רוח על הצופה.
