חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על

ההצגה “פוטוגרף 51”

כרזת ההצגה ״פוטוגרף 51״
כרזת ההצגה ״פוטוגרף 51״

פרשת גילוי מבנהו המרחבי של ה-DNA בשנת 1953 היא דוגמה מובהקת לאפקט מטילדה – תת הכרה בתרומתה של אישה-מדענית לתגלית, ומתן מזכה-יתר לעמיתיה הגברים.

רוזלינד פרנקלין. וויקיפדיה
רוזלינד פרנקלין. וויקיפדיה

רוזלינד פרנקלין, מדענית בריטית ממוצא יהודי, הייתה שותפה מרכזית לחקר מבנה ה- DNA במעבדת קינגס קולג’ בלונדון. על בסיס גילוייה וצילומי הרנטגן שעשתה, ווטסון וקריק, ממעבדה בקמברידג’, פרסמו את המודל של הסליל הכפול, מבלי להזכיר את תרומתה של פרנקלין לתגלית שלהם. אבל הצדק ההיסטורי יצא לאור. חייה של רוזלינד פרנקלין נחקרים, נכתבו עליה מספר ביוגרפיות, אשר מציגות את הישגיה המדעיים במלוא תפארתם, מכוני מחקר ואף אוניברסיטאות נקראות על שמה, והיא מהווה השראה לקולנוענים ולמחזאים.

שער הכניסה לאוניברסיטת רוזלינד פרנקלין
שער הכניסה לאוניברסיטת רוזלינד פרנקלין

אנה זיגלר, מחזאית אמריקאית ממוצא יהודי, ילידת 1979, כתבה בשנת 2008 את המחזה “פוטוגרף 51”, על מחקריה של רוזלינד בתחום מבנה ה- DNA בקינגס קולג’, והוא נקרא על פי התצלום המפורסם ממאי 1952, השופך אור (גלי X) על הסליל הכפול. המחזה הוצג מאז 2015 באנגליה ובארצות הברית, ומ- 24.3.2023 הוא עולה על במת תיאטרון הקאמרי בתרגומו של אלי ביז’אווי, בבימויה של מור פרנק(לין).

כרזת ההצגה ״פוטו 51״
התצלום 51 המפורסם ממאי 1952

נטע גרטי מככבת בתפקיד הראשי של רוזלינד, והיא מוקפת 5 גברים בתפקידי עמיתיה החוקרים. נטע גרטי משחקת בימים אלו בהצגות “הבן” ו-“אהבה ומגיפה” בתיאטרון הקאמרי, בטלוויזיה בעונה האחרונה של “פאודה”, וזכורה לי כאופליה השברירית לצד איתי טיראן בהפקת “המלט” משנת 2005. ב”פוטוגרף 51″ גרטי מגלמת דמות של מדענית דעתנית, נחושה, עומדת על שלה בעולם של מתחרים קשוחים. כפי שגרטי מספרת בראיון ל”ישראל היום”, במסגרת עבודתה על התפקיד נפגשה עם חוקרות ממכון ויצמן, ואף ביקרה במעבדה של עדה יונת, אשר עסקה, כמו רוזלינד, בקריסטלוגרפיה בגלי רנטגן, כאשר המנחה שלה לדוקטורט היה וולפי טראוב, עמיתה של רוזלינד פרנקלין בקינגס קולג’.

ההצגה ממחישה את המצב החברתי העגום אליו נקלעה רוזלינד בתקופה בה ערכה את צילומי ה-DNA. היא סבלה מזלזול שוביניסטי וספק-גניבה מדעית מצד ווטסון הצעיר השאפתן ממעבדת המחקר בקמברידג’, המגולם ע”י תום אבני בצורה מוחצנת הולמת. ואפילו במעבדת הבית שלה בקינגס קולג’, נתקלה ביחס נוקשה ומפלה ממנהל המעבדה, בגילומו של מיכה סלקטר, המתאכזר-מתחרט חליפות. וזאת בשונה מהיחס החברי והאוהד, לו זכתה במעבדות מחקר אחרות באנגליה ובצרפת, בהן עבדה. אתנחתא קומית קלה מספק דויד בילנקה בתפקיד דוקטורנט-עוזר מחקר של רוזלינד, שאף מזהיר אותה מפני חשיפת גופה לקרינה המייננת המסוכנת והמסרטנת. יואל רוזנקיאר אוהד את נטע-רוזלינד בתפקיד של החוקר דונלד קספר האמריקאי, שנעזר בצילומיה, והעריץ את רוזלינד כאישה וכמדענית.

המועדים הקרובים של ההצגה הם חמשוש 20-22 באפריל.

ובינתיים ניתן להתרשם מההצצה להצגה.

ההמלצה הזאת מתפרסמת ב-14.4 לרגל ציון 65 שנים למותה של רוזלינד פרנקלין ב-16.4.1958 בגיל 37 בלבד, ממחלת הסרטן.

זכרה ברוך ומונצח.

הפוסט הקודםבנו של אביו: שיחה עם מאיר שלו
הפוסט הבאערב ספרות: הזמן בעיני היוצר
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה ארבעה ספרי שירה: "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.

4 תגובות

  1. תודה לחגית, ולהצגה, שהעלתה נושא חשוב, אף אם הטיעון הספציפי שנוי במחלוקת. טוב שחגית ציינה שכל הענין הוא ״ספק-גניבה מדעית״. ואם הזכירה את ״אפקט מתילדה״ יש גם את ״אפקט מתי״, שאולי אפילו נפוץ יותר, פשוט מכיוון שיש יותר פרופסורים מפורסמים גברים ויותר תלמידי מחקר אנונימיים גברים, שאת ממצאיהם, בלי הקרדיט המתאים, הפרופסור ״גונב״. אזכיר גם שבניגוד לתפיסה הפופולרית הנאיבית אין דבר כזה מדען שמגלה דברים לבדו. כל תגלית בנויה על תגליות קודמות, ואפילו היו טענות שלמעשה זוכי פרס נובל כולם, בלי אף יוצא מהכלל, ״זכו מההפקר״ בתור הקצה של הפירמידה שנבנתה על ידי קודמיהם. אפילו הפיזיקאי הדגול ביותר בהיסטוריה, אלברט איינשטיין, בנה, כמובן, על עבודתם של קודמיו, והמשוואות הבסיסיות של תורת היחסות הפרטית נקראות ובצדק ״טרנספורמציות לורנץ״ ולא ״טרנספורמציות איינשטיין״. האם ווטסון היה נבזי כלפי פרנקלין בספרו הידוע? כן. האם פרס נובל נגנב ממנה? לא. האם היא זכתה להכרה? בהחלט כן, ופרדוקסלית אולי יותר מאשר אם לא היו מתעלמים מעבודתה. כמובן, מי יודע מה היה קורה אלמלא מתה צעירה כל כך. מכיוון שוילקינס זכה בפרס עם ווטסון וקריק, אולי אם היתה בחיים היא היתה זוכה במקומו? אחרי הכל היא זו שעשתה את העבודה. אפילו עדה יונת, שבבירור מזדהה עם פרנקלין, מסתייגת מהתיאור הפשטני של מה שקרה במאמר שאני מקשר אליו למטה. אני מציע גם לקרוא את ערך ויקיפדיה על פרנקלין, שהוא מענין ולא מאוד ארוך.
    https://www.haaretz.co.il/literature/2010-01-20/ty-article/0000017f-e8bf-d62c-a1ff-fcff3c550000

  2. תודה לחגית על ההמלצה. נשמע שההצגה מעניינת ורלוונטית לימינו. עדיין גם כיום -קיימת אפליה והקטנת חלקן של נשים במחקר המדעי. תודה גם ליקום תרבות.

  3. כיום האפליה קטנה מאי פעם… ועדיין הטענות על אפליה נשמעות.

    השאלה אם יש מטרה או שה’מהפיכה’ חייבת להמשיך בכל מחיר, אחרת לא תתקיים.

    ושימו לב לצבעי האפור-שחור האופנתיים בתלבושות השחקנים: זו התקופה שלנו, חסרת-צבע.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × 2 =