לציון פטירתו המפתיעה של הבלוגר המוכשר יוסי גורביץ בגיל צעיר מדי, הנה סקירה על יצירת הקומיקס שלו “איך נפלו גיבורים”, שיכולה הייתה להיות יצירה חשובה בקומיקס הישראלי אילו רק הושלמה.
תודה לדיויד גלסמן אספן קומיקס על סיועו בהכנת הרשימה.
המערכת
לציון 30 להסתלקותו מהעולם הזה של יוסי גורביץ ב-13 בפברואר 2023
יוסי גורביץ’ (1970-2023) היה אחד הבלוגרים החשובים ביותר בעברית, ובוודאי הבלוגר החשוב ביותר של השמאל ויש שיגידו השמאל הקיצוני.
נתקלתי בו בראשונה ככותב ומגיב ראשי באתר בשם “האייל הקורא”, שקיים עד היום, ובו כתבתי לפני שנים והמשכתי לעקוב אחריו בעניין.
פה ושם הזדהיתי עם טענותיו, במקומות אחרים התנגדתי להן בתוקף, ותמיד מצאתי אצלו עמדות שחשוב להכירן.
במשך השנים התברר לי שהוא היה חוזר בשאלה קיצוני ביותר. הוא היה תלמיד ישיבה תיכונית בפתח תקווה, שכתוצאה מלימודיו הפך לאנטי דתי קיצוני שבקיצוניים, מתוך ידע עמוק ביותר של העולם הדתי הימני קיצוני שבו נאבק.
את הסיפור המלא על כך הוא סיפר כאן.
הוא למד היסטוריה, והיה לו ידע עצום בתחום, בעיקר בהיסטוריה של ימי הביניים. הוא ניצל את ידענותו במאמריו המרובים בבלוג שלו החברים של ג’ורג’, אולי בלוג הדגל של עולם השמאל בישראל. וגם בסיפור פנטזיה זוכה פרס שאני מעריך מאוד (ראו למטה).
יותר מכל אני זוכר אותו הודות לפרויקט קומיקס שהחל ביחד עם עדי אלקין שציירה, ויכול היה להיות חשוב ביותר.
מפרויקט זה יצאו לאור שני גליונות בשנים 2012-2013.
אבל למרבית הצער הפרויקט לא הושלם, וחבל מאוד. אני תיכננתי כל השנים לכתוב ביקורת על סדרה זאת כשתושלם מתי שהוא… ועכשיו זה כבר לא יקרה.
המקרה הזה רק מחזק את דעתי שבישראל עדיף לא לפרסם סיפורי קומיקס בהמשכים כי לא בטוח שיושלמו. עדיף כבר לפרסם מראש בשלמותם.
שותפתו של גורביץ’ בפרוייקט, עדי אלקין, היא ידידה טובה שלו וידועה כיום כמאיירת של ספרי ילדים. היא מתגוררת בקליפורניה. עם זאת, ברור שכל הפרוייקט – סיפור בלשי היסטורי המתרחש בירושלים שלאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 – היה פרי יוזמתו וחזונו של גורביץ.
“איך נפלו גיבורים” עוסק בבלש הפרטי בועז כרמל, שבספטמבר 1967, שלושה חודשים לאחר תום מלחמת ששת הימים וזהו פרט חשוב בעלילה, מקבל משימה לחקור אחרי גיבור ישראל סגן אלוף אביתר הראל, לוחם גיבור בעמק דותן, שאישתו חושדת שהוא בוגד בה.
בועז כרמל מתחזק בקושי משרד קטן ועלוב בפאתי כיכר ציון. הימים הם ימי האופוריה של פוסט מלחמת ששת הימים, אך בועז, כיאה לקלישאה של סיפרי הבלשים של האמט וצ’נדלר המוכרת היטב למחבר ולקוראיו, מעדיף למצוא נחמה בעישון בשרשרת ובטיפה המרה שהיתה אז, לצערו, מרה במיוחד.
מתברר לנו שהבלש מכיר את גיבור הישראל הנ”ל משירותם הצבאי ביחד ביחידה 101 של אריק שרון, שירות שלא צלח עבור הבלש לעתיד.
החוברת הראשונה נפתחת בסצינה דרמטית – הכאתו של הבלש בעיר העתיקה בירושלים בידי כנופיה שכנראה, כפי שמתברר בהמשך, נשלחה בידי הסא”ל המכובד. ואז, בפלאש באק, אנו חוזרים למה שקרה קודם, מרגע שהלקוחה באה לשכור את עזרת הבלש, שהוא כרגיל בסיפורים כאלו די דלפון.
להלן כמה עמודים מהגיליון הראשון של “איך נפלו גיבורים”:
והנה העמוד המסיים של הגליון הראשון של “איך נפלו גיבורים”:
הסצינה עצמה של ההתקפה על הבלש בעיר העתיקה של ירושלים מגיעה רק בגליון השני.
לאחר התקיפה הבלש פוגש את הסא”ל, שמזכיר לו את חייהם המשותפים יחד בצבא ביחידה 101 המהוללת בפיקודו של אריק שרון, ומסביר לו שאם בעבר היה פועל בדרך שונה מכפי שפעל יכול היה להיות לו מסלול חיים אחר, מוצלח יותר.
כמו כן הבלש מוצא את עצמו תחת מעקב בלתי מוסתר של ה”ש.ב”, היום השב”כ, שאיכשהוא יודע על חקירתו, ורומז לו ברורות שעליו להפסיקה.
בהמשך הגליון נודע לבלש שהסא”ל נהרג.
הגיליון והסיפור מסתיימים בתמונת עיתון “מעריב”, באותו זמן העיתון הנפוץ במדינה, המדווח על המוות, ועל ההספדים של רב אלוף יצחק רבין והאלוף אריאל שרון לסא”ל הראל, שמת בתאונה מיסתורית.
בכך, בדף מותח זה, נקטע הסיפור.
תוכנן פרק שלישי, בו הבטיח יוסי גורביץ “סודות אפלים מראשית המדינה, הש.ב שידו בכול (ויד כל בו) וסיפור אהבה (לאו דווקא שלו)”, ובוצע עבורו גיוס המונים, אבל זה לא צלח. וחבל מאוד.גורביץ ככל הנראה חשב על סיפור שיוצג בחמישה חוברות כל אחת של 21 עמודים. סך הכל גראפיק נובל של למעלה ממאה עמודים .
אבל זה לא קרה.
יוסי גורביץ לא חזר יותר עד כמה שידוע לי לתחום הקומיקס.
הסיפור הזה יכול היה להיות יצירה מופתית של הקומיקס העברי אילו נשלם, ואולי זה מה שקרה בנמציאות אחרת כל שהיא.
הוא גם שייך לסוגה נדירה ביותר כיום בקומיקס העברי, זה של הקהל החילוני לפחות, סיפור הרפתקאות ריאליסטי המתרחש בתקופת עבר קרוב. כמעט אין דברים כאלו בקומיקס העברי לחילונים.אבל לעומת זאת זה ז’אנר נפוץ מאוד בקומיקס לצבור הדתי והחרדי.
ברור שגורביץ, כשכתב את דמות הבלש הדלפון שיכול היה להיות לו מסלול חיים מוצלח יותר אם רק היה הולך על פי הכללים, חשב על עצמו. הוא היה תלמיד ישיבה שחזר בשאלה והפך לאתיאיסט קיצוני, ולאיש שמאל קיצוני. למעשה לאחד הדוברים הראשיים, ויש שיאמרו מרחיק הלכת ביותר, של השמאל הקיצוני בישראל ברשת העברית. אבל דחוי ושנוא על ידי הקהילה שממנה יצא.
מה שיש בידינו הוא מרשים בפני עצמו, אבל הוא עוד יותר מרשים כחלק מסיפור שבבירור היה בתחילתו והלך והתפתח.
למה יכול היה הסיפור להתפתח?
אפשר רק לנחש, למרות שיכול להיות שהחלק השלישי, או גירסה ראשונית שלו, קיים אצל האמנית עדי אלקין.
אני משער שהבלש בועז כרמל בחקירותיו מגלה שישנה מזימת קשר הקשורה למות הסא”ל, המגיעה לדרגים בכירים ואולי בכירים מאוד בצבא, ואולי אף בשלטון הישראלי בירושלים. יש להניח שכמקובל בסיפורים כאלו הוא ישלם מחיר אישי כבד מאוד בסיום, שמן הסתם היה שמור אצל גורביץ’. גורביץ הצהיר שהסיפור יעסוק בסודות אפלים מראשית המדינה.
מה היה נחשב לסוד כזה? מן הסתם משהו הקשור לימי מלחמת העצמאות בירושלים, אולי משהו מקביל להוצאה להורג של טוביאנסקי, חייל ישראלי שנחשד כמרגל בריטי בידי כוחותינו, אבל התגלה כחף מכל פשע. אני משער שפרשיה מעין זאת הייתה מתגלה בהמשך העלילה בהקשר לאחת הדמויות.
ליוסי גורביץ בהחלט היה כישרון כתיבה של סיפורים בדיוניים, כפי שמראה סיפור הפנטזיה ההיסטורית שלו בחזרה ללאמיה שזכה לתואר “חביב הקהל” בין המועמדים לפרס עינת לסיפור פנטסטי ב-2022. הסיפור מתאר בצורה משכנעת ורגישה מסע בימי הביניים, בימי מסעי הצלב, נושא נדיר מאוד בעולם הפנטזיה הישראלי.
תוכלו לקרוא את הסיפור הזה באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה.
לנו לא נותר אלא להצטער שמותו בגיל צעיר מנע ממנו לפרסם עוד. אבל המעט שנשאר ממנו מראה שהוא יכול היה להיות סופר מוכשר, בעולם חלופי.
קיראו גם
יוסי גורביץ מדבר
לחתול קוראים ווילי