ד”ר ראובן גפני, חוקר בתי כנסת, מסביר את המציאות מאחורי כתובת קדומה שמדברת על בית כנסת מהתקופה שבה התקיים בית שני, וכך מלמדת שבתי הכנסת באותה התקופה היו מוסד מרכזי יותר משנהגו לחשוב.

המערכת

כתובת תאודוטוס בן וטנוס. נמצאת באגף לארכיאולוגיה במוזיאון ישראל.ויקיפדיה

הכתובת ביוונית

  1. ΘΕΟΔΟΤΟΣ ΟΥΕΤΤΗΝΟΥ ΙΕΡΕΥΣ ΚΑΙ
  2. ΑΡΧΙΣΥΝΑΓΩΓΟΣ ΥΙΟΣ ΑΡΧΙΣΥΝ(ΑΓΩ)
  3. Γ(Ο)Υ ΥΙΩΝΟΣ ΑΡΧΙΣΥΝ(Α)ΓΩΓΟΥ ΩΚΟ
  4. ΔΟΜΗΣΕ ΤΗΝ ΣΥΝΑΓΩΓ(Η)Ν ΕΙΣ ΑΝ(ΑΓ)ΝΩ
  5. Σ(ΙΝ) ΝΟΜΟΥ ΚΑΙ ΕΙΣ (Δ)ΙΔAΧ(Η)Ν ΕΝΤΟΛΩΝ
  6. ΤΟΝ ΞΕΝΩΝΑ ΚΑ(Ι TΑ) ΔΩΜΑΤΑ ΚΑΙ ΤΑ ΧΡΗ
  7. Σ(Τ)ΗΡΙΑ ΤΩΝ ΥΔΑΤΩΝ ΕΙΣ ΚΑΤΑΛΥΜΑ ΤΟΙ
  8. Σ(Χ)ΡΗΖΟΥΣΙΝ ΑΠΟ ΤΗΣ ΞΕ(Ν)ΗΣ ΗΝ ΕΘΕΜΕ
  9. Λ(ΙΩ)ΣΑΝ ΟΙ ΠΑΤΕΡΕΣ (Α)ΥΤΟΥ ΚΑΙ ΟΙ ΠΡΕ
  10. Σ(Β)ΥΤΕΡΟΙ ΚΑΙ ΣΙΜΩΝ(Ι)ΔΗΣ

תרגום הכתובת

תאודוטוס בן וטנוס כהן וראש בית הכנסת (ארכיסינגוגוס)

בן ראש בית כנסת; נכדו של ראש בית כנסת

בנה את בית הכנסת לשם קריאת תורה ולימוד מצוות

(ו)את האכסניה והחדרים (ו)מתקני המים

לשם הארחת הנצרכים מן הנכר

שאותו (את בית הכנסת) יסדו אבותיו והזקנים וסימונידס

לרגל פירסום סיפור היסטורי של רינה הברון באתר זה על בית הכנסת מהמאה הראשונה לספירה שממנו השתמרה כתובת ביוונית הנה שיחה עם חוקר בתי הכנסת ראובן גפני על בתי הכנסת לפני ואחרי הספירה בתקופה שבה התקיים בית המקדש בהר הבית.

האם יכול להיות שבית המקדש ומנהגי הקרבת הקורבנות שבו לא היו כל כך חשובים, או בכלל לא היו חשובים, כפי שחשבנו, לפחות עבור קבוצות שונות ביהדות, או ביהדויות של התקופה?

היתכן שכל הטענות על חשיבותו המרכזית הן בעצם המצאות מאוחרות?

בעניין זה כדאי להזכיר שאפילו במאה הראשונה לספירה בית המקדש בירושלים לא היה יחיד במינו.

היה במקביל לו בית מקדש במצרים שהוקם בידי כהנים נמלטים מיהודה בימי החשמונאים.

להלן ראיון של ד”ר אלי אשד עם ד”ר ראובן גפני, חוקר בתי כנסת וההתישבות היהודית בארץ ישראל, שמטיל אור על הדברים.

ד”ר ראובן גפני. אתר מכלל כינרת

אלי: ממתי בכלל ישנם בתי כנסת – והאם אכן היו בתי כנסת עוד בתקופת המקדש ?

ראובן: עד לפני כמה דורות, אכן נהוג היה לומר שבית הכנסת, כמוסד, החליף את בית המקדש. זאת, תוך שהתפילות השונות באות כתחליף לעבודת הקורבנות ששבתה עם חורבן המקדש: שחרית במקום קרבן תמיד של בוקר, מנחה במקום קרבן תמיד של בין הערביים, וערבית במקום הקטרת האיברים על המזבח בשעות הלילה (כך על פי סוגייה בתלמוד הבבלי, במסכת ברכות).

ואולם, עם גילוי כתובת תיאודוטוס – המתוארכת למחצית הראשונה של המאה הראשונה לסה”נ – ועוד יותר מכך עם חשיפתם בארץ ישראל של מספר בתי כנסת נוספים מתקופת הבית, מסתבר שבית הכנסת כמוסד אכן היה קיים כבר לפני חורבן בית המקדש, גם אם תפקידיו הקהילתיים והרוחניים היו מעט שונים משל בתי הכנסת בדורות מאוחרים יותר. גילוי זה מקבל את אישושו גם ממספר מקורות תנאיים ותלמודיים, המזכירים את קיומם של בתי כנסת רבים בירושלים לפני החורבן, כמו גם את התפקיד של “חזן הכנסת” שפעל בבית המקדש עצמו. אמנם, לא לחלוטין ברור מה משמעותו של תפקיד מקדשי זה, וגם התיאורים המדרשיים על “מאות בתי כנסת” שהיו בירושלים לפני חורבנה נועדו בעיקר לתאר את פארה של ירושלים בבניינה (לאו דווקא באופן ריאלי). ואולם, כאמור, ברור שמוסד בשם “בית כנסת” קיים היה גם לפני החורבן.   

אלי: מה, אם כן, היה תפקידם של בתי הכנסת לפני החורבן ?

ראובן: על פי האמור בכתובת תיאודוטוס עצמה, כמו גם על פי מה שניתן להסיק ממקורות תנאיים נוספים, מסתבר שתפקיד בית הכנסת המוקדם היה לשמש כמעין “מרכז קהילתי רוחני”. אמנם, סדרי התפילה רק החלו מתגבשים באופן ראשוני בתקופת הבית, ולא היו קבועים בזמניהם או בתוכנם. ואולם לימוד תורה – ואולי גם “לימוד המצוות” כמוזכר בכתובת זו עצמה – היו בהחלט דברים שניתן היה לקיים בבתי הכנסת גם בתקופה מוקדמת זו. יש להניח שגם כינוסים קהילתיים נוספים היו נערכים בהם, אם כי קשה למדי לאפיינם מבחינת תוכן, תדירות וכו’.

אלי: כמה בתי כנסת היו בירושלים בימי בית שני ?

ראובן: חז”ל, בתארם את ירושלים שלפני חורבן בית המקדש, מזכירים את קיומם של מאות בתי כנסת שפעלו בעיר עד חורבנה. ואולם ההיסטוריונים סבורים שמדובר בתיאורים שלא אמורים היו לשקף את המציאות הריאלית בירושלים שלפני החורבן, כי אם רק לפאר באזני השומעים את העיר בבניינה. זאת, תוך שימוש במושג “בית כנסת”, שבעיני השומעים בדורות שאחר החורבן הפך כבר שגור יותר ויותר. מבחינה ריאלית קשה אם כן לדעת כמה בתי כנסת היו בעיר בבניינה, ואולם סביר שהיו אחדים כאלו, בשכונות השונות של ירושלים, וכן מוסד מסוים בשם “כנסת” גם על הר הבית עצמו.

אלי: מה אפשר ללמוד ולהסיק מהכתובת עצמה ?

ראובן: מכתובת תיאודוטוס עצמה, ניתן להסיק בראש ובראשונה כי היו בתי כנסת שנוהלו כמוסדות פרטיים. לפיכך, אין להתפלא על כך שהכתובת מתארת שושלת בת שלושה דורות של בעלי בית כנסת. כן ניתן להסיק שבית הכנסת היה לעתים חלק ממכלול ציבורי מגוון יותר, שכלל בתוכו – לפחות במקרה זה, ואולי בעוד מקומות בירושלים – גם את קיומם של חדרי הארחה ובורות מים, לצרכיהם של עולי הרגל, שהצטופפו בעיר בעיקר בחגים.

הלשון היוונית מעידה ולו במשהו על עולמם התרבותי של בני המשפחה, שהושפעו מהתרבות ההלניסטית ודברו את שפתה, גם אם הקפידו בעצמם על קיום מצוות הדת ואפילו לימודה והוראתה.

אלי: ולסיום, האם ייתכן שהעדות על בית כנסת כזה מזמן קיום בית שני, מראה שאולי בית המקדש לא היה כה מרכזי כפי שנטען, וכי היו קבוצות ביהדות שיכלו להסתדר גם בלעדיו, ובלעדי הקרבת הקורבנות שבו אפילו בזמן שהתקיים?

ראובן: לא, מסקנה מעין זו תהיה כנראה רחוקה מן המציאות ההיסטורית כפי שאנו מבינים אותה ומכירים אותה. אמנם, כידוע, בשלהי ימי הבית השני נוצרו קבוצות רוחניות שונות בפריפריה של החברה היהודית, וחלקן היו חדשניות למדי. בה במידה, אנו מוצאים במקורות ביקורות של חכמים על הקפדה יתירה של חלק מבני העיר בהלכות הקורבנות והמקדש, לעומת חוסר הקפדה בתחומים אחרים. ואולם ביקורות אלו אין משמען שחכמים אלו העדיפו “עבודת בית כנסת” על “עבודת המקדש”, אלא רק שביקשו לבקר את התנהלות הדברים בבית המקדש ובסביבתו. על פי הידוע לנו, בית הכנסת כאופציה חליפית לבית המקדש לא עלה על הפרק באופן ממשי עד לאחר החורבן, וודאי שבירושלים עצמה אלו שביקרו בבית הכנסת של תיאודוטוס – ביקרו בראש ובראשונה גם בבית המקדש עצמו.   

 עד כאן ד”ר ראובן גפני.

דגם של מקדש הורדוס. ויקיפדיה

אציין שבין הקבוצות שד”ר גפני הזכיר היתה גם כת מדבר יהודה, שעד כמה שידוע לנו לא הייתה לה שום הערכה כלשהי אל בית המקדש בירושלים, שאותו ראתה כמקום מושחת ומשחית, ונמנעה מכל מגע עימו. אני מעלה את ההשערה, בניגוד לדבריו של ד”ר גפני, שאולי הכת הזאת לא היתה הקבוצה היחידה שזה היה יחסה לבית המקדש. הרי אפילו ובעיקר יוסף בן מתתיהו, בן למשפחת כהנים, הודה בנקודות מסויימות בספריו בשחיתות של אנשי בית המקדש.

עובדה היא שכמה שנים לאחר חורבן המקדש נאסרה הקרבת קורבנות בעלי החיים ביהדות, והיא אסורה באיסור חמור עד עצם היום הזה. ואולי איסור זה הביא לסגירת בית המקדש המקביל שהיה במצרים.

כידוע איסור זה היה אחד הגורמים שהפכו את היהדות לבסיס של מוסר אוניברסלי, שאותו חיקו מאז הנצרות ותרבויות המערב.

לאחר החורבן הפולחן היהודי כולו עבר לבתי הכנסת, שכעת נראה, הודות לכתובת תיאודוטוס, שהיו מוסד קדום מאוד. אולי עתיק יותר מבית המקדש של הורדוס.

תגובה אחת

  1. מאמרם של עוזי ליבנר ובנימין ארובס / בתי הכנסת הסמויים מעַין מימי הבית השני – מגיליון 180 של כתב העת קתדרה מביא את המידע העדכני ביותר על בתי הכנסת מהמאה הראשונה לספירה.
    כיום נראה יותר ויותר שראשיתו של המוסד הזה הוא בימי החשמונאים במאה השנייה לפה”ס ודרכו הועברה הדת היהודית להמונים.

    בית המקדש על הקרבת הקרבנות שבו נראה יותר ויותר היה עניין צדדי מבחינת היהדות.

    https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsArticles/Leibner.pdf

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

20 − 16 =