אלי אשד, יו”ר יקום תרבות, ממליץ

על תערוכת “הדיבוק” בארכיון והמוזיאון לתיאטרון על שם ישראל גור

פוסטר תערוכת המחווה למחזה ״הדיבוק״
פוסטר תערוכת המחווה למחזה ״הדיבוק״

ביום שלישי 15/11/22 הייתי בכנס על ההצגה הקלאסית “הדיבוק” בארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע”ש ישראל גור באוניברסיטה העברית בירושלים.
 
הארכיון והמוזיאון מתעד, אוסף, מציל ומשמר מסמכים, תעודות, דגמי תפאורה, אביזרי במה, תלבושות, סקיצות של תלבושות ותפאורה, תווים, מחזות, וספרים, וכל הקשור לתולדות התאטרון העברי והיידי בארץ ישראל, בישראל, ובתפוצות. וכן עוסק בתיעוד של תולדות התיאטרון הישראלי מימי הקמת מדינת ישראל ועד ימינו.

הוא פתוח לקהל הרחב ומשרת חוקרים, אמני תיאטרון, תלמידים למשחק, סטודנטים, תלמידי תיכון, ושוחרי תיאטרון.

הקהל בכנס לרגל פתיחת התערוכה על ״הדיבוק״
הקהל בכנס לרגל פתיחת התערוכה על ״הדיבוק״

בכנס שמעתי, בין השאר, הרצאות של אוצרות התערוכה – מנהלת הארכיון לאה גילולה, והקומיקסאית והמאיירת רחל אחונוב.
בהרצאות התבררה העובדה המענינת ששתי האוצרות, שעבדו ביחד בשיתוף פעולה מדהים, אינן רואות עין בעין לגבי המחזה המפורסם. אחת מהן חשבה שזהו מחזה “פח” לא ראוי ולא שווה. השניה לעומת זאת סיפרה כיצד קראה אותו במקור היידי והוא השפיע עליה השפעה עצומה ביופיו ובעוצמתו.

איך להסביר את ההבדלים האלו בין שתי האוצרות לגבי אותו המחזה?
אני מכיר קצת את שתיהן, ואני משער שההבדלים ביחס למחזה הן משום שאחת מהן היא שכלתנית מאוד ולא מתלהבת מהגישה הרגשנית המיסטית בהצגה. זה היה גם יחסו ליצירה של מתרגם ההצגה לעברית ביאליק. הוא ראה ב”דיבוק” מחזה פרימיטיבי מאוד. כפי שהמרצה ציינה. לעומת זאת, דווקא הגישה הזו היא שמצאה חן בעיני השנייה שהיא רגשנית ו”מיסטית” הרבה יותר.

שווה מאוד לראות את התערוכה בארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע”ש גור.

מתוך התערוכה על ״הדיבוק״
מתוך התערוכה על ״הדיבוק״

חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על ההצגה “אדיפוס” בקאמרי

כרזת ההצגה ״אדיפוס״ בקאמרי.
כרזת ההצגה ״אדיפוס״ בקאמרי.

אדיפוס וקורותיו הם חלק מהמיתולוגיה היוונית. על סמך האגדה סופוקלס היווני כתב את המחזה “אדיפוס המלך” בשנת 428 לפנה”ס.

המחזה הוא המפורסם בשבעת מחזותיו של סופוקלס, ששרדו מתוך למעלה ממאה מחזות שכתב. לסיפורו של אדיפוס בגרסתו של סופוקלס השפעה רבה על התרבות ועל האמנות.

רוברט אייק, מחזאי אנגלי צעיר, יליד 1986, עטור פרסים, הידוע בעיבודים מודרניים למחזות קלאסיים, כתב עיבוד משלו לסיפור של אדיפוס, שהוצג בשנת 2018 בתיאטרון באמסטרדם ובשנת 2019 בפסטיבל הבינלאומי באדינבורו.

התיאטרון הקאמרי מעלה את המחזה “אדיפוס” של אייק בתרגומו של אלי ביז’אווי ובבימויו של עירד רובינשטיין מאז ספטמבר 2022.

אין כאן אלים, אין רצונותיהם, אין מלכים, אבל יש פוליטיקה, מנהיגות, וחתירה לאמת. אדיפוס הוא פוליטיקאי נאור וישר, שזה עתה, בתום יום הבחירות, עומד על סף ניצחון היסטורי, שיביא לשינוי, לשלטון חדש, עם שקיפות, כולל חקירת פרשיות העבר. כמה הוא שמח בסצנת הפתיחה, עטור כתר-קרטון מאולתר עם הכיתוב “CROWN”,עם יוקסטה, אשתו האוהבת, בארוחת הלילה החגיגית עם ילדיו, מחוזר ע”י עיתונאים וחבריו לדרכו הפוליטית.

שולחן החגיגה המשפחתית ב״אדיפוס״ של הקאמרי. קרדיט הקאמרי.
שולחן החגיגה המשפחתית ב״אדיפוס״ של הקאמרי. קרדיט הקאמרי.

אך הצופים יודעים עד כמה מר יהיה סופו, כתוצאה מחקירת עברו, אותה יזם מתוך בטחונו המלא בניקיון כפיו. רוברט אייק, המחזאי, מתמקד במערכת היחסים בין זוג האוהבים אדיפוס ויוקסטה, ועמוס תמם וקרן מור מטעינים את התפקידים הראשיים בעוצמות מסחררות של רגש. עמוס תמם הוא פוליטיקאי נמרץ, החלטי, אב קשוב, בן זוג חם ואוהב. קרן מור, השופעת מרץ וחיוניות, היא אישה פתיינית-המונית-חיננית במערכת היחסים עם בעלה הצעיר בתחילת ההצגה.

אדיפוס ויוקסטה ב״אדיפוס״ של הקאמרי. קרדיט - הקאמרי.
אדיפוס ויוקסטה ב״אדיפוס״ של הקאמרי. קרדיט – הקאמרי.

בהמשך, כשמתחילות להתגלות תוצאות החקירה, היא כאובה ומרה בסיפורה על לידתו של אדיפוס בהיותה בת 13, מיחסים אסורים עם ליוס השליט, כשבלידה קשה, במהלכה נפגעו כפות רגליו של התינוק, האם הקטינה נאלצה להיפרד ממנו, כדי להסתיר את מעשיו של האב ליוס הפדופיל.

אדיפוס מספר בשיברון לב על תאונת דרכים, בה הוא, נער נסער בנהיגה לילית פרועה, פגע בגבר מבוגר, שזהותו מתבהרת לו רק עתה: אביו המזדקן, בעלה הבוגדני של יוקסטה, כשהוא בנסיעה פרטית לבית מלון לפגישה עם עוד קטינה.

הסוף הטרגי של בני הזוג הוא הצהרה של מוסר אנושי-אזרחי ללא כל אמתלה של נבואה או רצון-אלים: אף שליוס הוא אדם מושחת ומתעלל, הריגתו היא פשע בלא התיישנות, ואי ידיעה לא פותרת מהנשיאה בעונש. יוקסטה אינה רוצה, כדבריה, “לאבד את אדיפוס, שוב”, ומתאבדת ביריה מאקדחו של אחד המאבטחים, שפרש מהתפקיד, אותו הניחה בארון חדר האמבטיה בתחילת ההצגה, ואדיפוס מעוור את עיניו בנעיצת עקב נעליה של יוקסטה.

השפה של אלי ביז’אווי עכשווית וטבעית, הבימוי של עירד רובינשטיין רחב יריעה ומאפשר משחק סוחף ומוחצן, התפאורה של ערן עצמון פרועה ויצרית, ומגיעה לשיאה בתמורה שעוברת על שולחן האוכל המשפחתי, מחגיגת הניצחון בבחירות למפלת גילוי האמת הגורלית. עבודת הווידאו של גיא רותם ממקמת את ההתרחשות בעידן התקשורת של ימינו, ומשחקם ההדדי, הסוער, של קרן מור ועמוס תמם, הוא “הסיבה בגללה באים לתיאטרון”, כדבריו של הבמאי בראיון בעיתון “כלכליסט”.

הפוסט הקודםהו רב חולל – שיר עתידני על פי שיר ידוע של וולט ויטמן בתרגום והלחנת נעמי שמר
הפוסט הבאלהחיות את הבן המת: “כבר לא” מאת שלמה בן בסה – השיר השבועי עם אילן ברקוביץ’
סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ("בבל", 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ("מודן", 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה ארבעה ספרי שירה: "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × 4 =