חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על תערוכת המולטימדיה של פרידה קאלו
כל חודשי הקיץ הזה ועד 16.10.2022 מוצגת במתחם THE CUBE בחולון תערוכת המולטימדיה הבינלאומית על פרידה קאלו, ציירת מקסיקנית, שהייתה מפורסמת בחייה ועוד יותר – אחרי מותה בשנת 1954 בגיל 47.
כמו בתערוכות חווייתיות קודמות, שהוצגו בארץ, ושעליהן המלצתי, שהוקדשו ליצירותיהם של ואן גוך, ושל סלבדור דאלי, הצופה מוטמע בתוך עולמו הציורי של האמן, שמקיף אותו בשלושה ממדים, המוצג על הקירות, המוקרן בחללים קבוצתיים, והמציף אותו דרך משקפי מציאות מדומה (VR).
פניה של פרידה קאלו מוכרות לרבים, וזאת משום שרוב יצירותיה הן דיוקנאות עצמיים, עם מה שהפך לסימני ההיכר שלה: קישוטי פרחים, אלמנטים מיסטיים מקסיקניים, וגבות מחוברות. קאלו החלה לצייר בעקבות תאונת דרכים מחרידה בגיל 18, אשר שברה את עמוד השדרה שלה, ופגעה באזור הבטן. מתוך המיטה, אליה הייתה מרותקת רוב חייה, היא ניהלה חיים סוערים לצדו של בעלה, הצייר המקסיקני הנודע, דייגו ריברה.
באחד מהחללים המרכזיים בתערוכה מוקרן ב-360 מעלות, על הקירות והרצפה, סרט בן 30 דקות על חייה של קאלו, הכולל ציוריה ואמרותיה הפיוטיות.
באמצעות משקפי VR המבקרים צופים בסרטון אנימציה לצלילי מוזיקה מקסיקנית, המציג את חדרה של קאלו, את מיטתה המעופפת באוויר והצוללת בים, ודימויים נוספים, כולל אבטיחים, בהשראת ציורה האחרון:
בתוך התערוכה הבינלאומית ישנו גם המבט הישראלי – תצוגה של שערי המגזין "לאישה", שעוצבו בהשראת דמותה של פרידה קאלו:
התערוכה משווקת כמתאימה לכל המשפחה, כולל ילדים.
אני שואלת את עצמי אם סיפור חייה הכאוב, השברוני, מתאים לילדים? ועונה, האמת על חייה – לא. אבל פרידה טיפחה כפילות: בהתנהלותה הציבורית היא התאמצה להסתיר את הפן הכאוב, ולהציג חזות שמחה, פרחונית, והתדמית הזאת, הנאיבית, כן הולמת ילד. זאת ועוד, כיוון שהייתה כמהה לילד, שלא נולד לה – כל הריונותיה הסתיימו בהפלה בשל הפציעה באזור הבטן – טוב שילדים יכירו אותה.
יואב וייכסלפיש ממליץ
על התערוכה "לצלם ולשכוח" של מיכה בר-עם
מיכה בר-עם קנה את מעמדו כאחד הצלמים הישראלים הבולטים כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ושמו נודע גם בעולם הודות לתפקידו כצלם "ניו יורק טיימס" במזרח התיכון במשך 25 שנה, שצילומיו הופיעו על שערי מיטב עיתוני המערב. בר-עם (92) החל לשוטט בארץ ולצלם בשנות נעוריו, מבלי לבקש רשות מאנשי קיבוצו, גשר הזיו. בהמשך הוא התלווה לכוחות צה"ל במבצע "קדש", תיעד את משפט אייכמן, ורגעים מרכזיים רבים בתולדות המדינה. בארכיון שלו נמצאים כחצי מיליון פריימים.
הבמאי רן טל התפרסם בתחילה בזכות הדרמה הטלוויזיונית "מלכה לב אדום" בערוץ 2 בשנת 1996, שהשתתפו בה שחקנים צעירים שהתפרסמו בהמשך כמו שי אביבי, דנה מודן, וגיל קופטש. עם השנים הפך טל לדוקומנטריסט בולט, ובסרטו האחרון "1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם", שהוקרן לראשונה בפסטיבל ברלין בפברואר, הוא עוסק בשאלות של ארכיון מול זיכרון, כלומר במשמעות ובהקשר של הפריימים שצולמו. דיון נוסף קשור לדעיכה של בר-עם, שהיקף עבודתו הצטמצם מאוד בשנות ה-80, ככל הנראה גם כתוצאה ממלחמת לבנון, וכן מחוסר רצון להסתגל לעידן המצלמות הדיגיטליות.
בתערוכה המתלווה לסרט ניתן לצפות בתשעה סרטונים באורך שמונה דקות כל אחד (ולכן הכניסה מתאפשרת מדי שמונה דקות), ולחוות את עבודתו של בר-עם מפרספקטיבה נוספת. הסרט מתאר עבודה של צלם, אבל אין בו נוכחות למצלמה, אלא לצילומי סטילס ולפסקול שיחה בין טל לבר-עם ולרעייתו אורנה, שגם ממלאת תפקיד מרכזי כמנהלת הארכיון שלו, ולעתים מתקנת אותו או מוסיפה פרטים. ההיבט המשפחתי בא לידי ביטוי גם בשיחות עם בניו בעניין השפעת עיסוקו על תפקודו כאב.
בצפייה בסרט מפרש כל אחד את היצירה המוגמרת לפי הבנתו. בתערוכה, לעומת זאת, ניתן לצפות באותו סרטון פעמיים, או לדלג על חלק מהסרטונים, בהתאם לרצון האינדיבידואלי ולאילוצי זמן. ההתנהלות במרחב שונה והמעברים בין הקטעים יוצרים חוויה מסוג חדש.
מוזיאון תל אביב, עד 26/11/22
