חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה "הֱיֵה שלום, מר הפמן" בתיאטרון החאן
"היה שלום, מר הפמן" בתיאטרון החאן זאת הבכורה הישראלית, בעברית, למחזה מאת ז'אן-פיליפ דאגר הצרפתי, בתרגומו של אלי ביז'אווי, בבימויו של אודי בן משה. זהו מחזהו הראשון של דאגר, שחקן, מחזאי, ובמאי. בשנת 2018 עלתה ההצגה, בבימויו, על במת Le Théâtre Montparnasse וזכתה בארבעה פרסי מולייר, ובפרט עבור ההצגה הטובה ביותר בתיאטרון פרטי, והמחזאי הצרפתי הטוב ביותר. ההצגה, שעלתה בהמשך ב-Théâtre Rive Gauche, סיירה ברחבי העולם, הגיעה לישראל והוצגה בשפה הצרפתית ב- 2019.
השנה 1942 בפריז הכבושה. מצבם של היהודים מחמיר. מר ז'וזף הפמן, תכשיטן יהודי מצליח, מספיק להבריח את אשתו ואת ילדיו לשוויץ, אך נשאר בפריז, ומבין שחייו בסכנה. הוא מציע לפייר, צורף מקצוען שעובד בחנותו, שיעביר לו את הבעלות על חנות התכשיטים, בתנאי שהאחרון יחביא אותו מהנאצים במרתף ביתו. פייר, העובד הצרפתי, חוזר אל הפמן עם הצעה נגדית: הוא ואשתו כמהים לילד, אך פייר עקר. הם מוכנים להסתיר את הפמן בתנאי שיסכים להוליד ילד עם איזבל, אשתו של פייר. ההצעה הכפולה מתקבלת, ושלוש הדמויות חיות בצוותא. איזבל מקיימת יחסי מין עם ז'וזף רק באמצע המחזור החודשי, על מנת לזכות בהיריון הנכסף. פייר, בעלה, יוצא בערבים האלה מהבית, על מנת לאפשר להם פרטיות, ומבלה את השעות האלה בריקודי סטפס במועדון, ולעיתים בצפייה בסרטי קולנוע. איתי שור, המגלם את פייר, מיטיב לרקוד, בהדרכתו של ערן שמשי. הריקוד הקצבי, שמשקף את מצב רוחו של פייר, מוסיף חן רב להצגה. פייר היה רוצה בהיריון מהיר, שישים קץ למפגשים המיניים בין אשתו למר הפמן, אך ההתייחדות הזאת נמשכת חודש בחודשו לאורך למעלה משנה, וגורמת לאי נחת גוברת של פייר, ששומר על איפוק ביחסיו עם איזבל ועם ז'וזף.
רוב המחזה 3 הדמויות – איתי שור כפייר, ויטלי פרידלנד בתפקיד ז'וזף, ובר שדה כאיזבל – על הבמה, מרתקות במערכת היחסים המתפתחת ביניהן, בנוסח העברי המדויק והשנון של אלי ביז'אווי. ואז נכנסות לתמונה עוד 2 דמויות: אוטו אַבֵּץ הנאצי (ארז שפריר), שגריר גרמניה בפריז, וסוזן (ניצן לברטובסקי), אשתו הצרפתייה, דמויות שאכן היו קיימות. אבץ ונאצים אחרים מרבים לקנות תכשיטים בחנות בניהולו של פייר, וכך לתרום לרווחתם של השלושה.
בסצנת הסיום, הארוכה והמשמעותית, אוטו אבץ עם אשתו מתארחים בביתו של פייר לארוחת ערב, בה משתתף גם מר הפמן היהודי, במסווה של ז'אק, בן דודו של פייר. מתעורר החשש לגורלו של ז'וזף, שנאלץ לאכול לראשונה בשר חזיר, שהוגש כמעדן, לשבת ליד אוטו אבץ, ולשמוע את עמדותיו האנטישמיות הנאציות הידועות, עם דגש על החרמת יצירות אמנות מיהודים. בני הזוג הצרפתים מנסים להביע את הסתייגותם מהנאמר, אם כי באיפוק זהיר. כאשר אוטו אבץ טוען שגם שייקספיר היה אנטישמי, ומבסס זאת על אזכור מחזהו "הסוחר מוונציה", פייר מצטט מהמונולוג הידוע של שיילוק היהודי, המצביע על כך שאינו שונה, למעשה, מכל אדם אחר. איזבל מכריזה על הריונה באוזני כל הנוכחים, ואף מציינת שזיאק (ז'וזף) הוא האב. אוטו אבץ מצידו מודיע שלפני הארוחה הסתיים תפקידו הרשמי בפריז והוא אמור לחזור לגרמניה. סוזן משתכרת, צוחקת, לא מודעת לעליית המתח בין הארבעה, ויוצאת מביתם של המארחים בשיא הדרמטי בסוף הארוחה, כאשר אוטו אבץ מתוודה על כך שזיהה את ז'וזף הפמן, ויודע הרבה מאוד על המתרחש בין השלושה. האם ז'וזף צפוי עתה לגירוש? בני הזוג הצרפתים מעניקים לנאצי את התמונה של מטיס "אישה יושבת", שהייתה שייכת לאספן אמנות יהודי, ומפצירים בו לא להסגיר את מר הפמן. אוטו אבץ מתרצה באומרו "עם השנים מתרככים". הצופים יכולים לנשום לרווחה.
"היה שלום, מר הופמן" היא הצגה יוצאת מן הכלל, בעלת עלילה מקורית ומרתקת, בימוי מדויק, משחק מנצנץ קשת רגשות, וטקסט עברי מהנה. ההצגה מעלה דילמות מוסריות, ומציעה פתרונות אחראיים, בוגרים, עם שמץ של הומור. הידידות הכנה בין הזוג הצרפתי לבין הפמן היהודי, בלא צל של אנטישמיות, מחממת את הלב. דמותו של אוטו אבץ הנאצי מעוצבת עם קורטוב של אנושיות. החשש לגורלו של מר הפמן היהודי נבנה ומתחזק, כצפירת אזהרה המושמעת ברקע, אך הסכנה חולפת, ובאה צפירת הרגעה. איזבל זוכה בהריון, ובאחרית הדבר הבדיונית, ברוח סיפור העלילה של השלושה, הקהל שומע שהזוג הצרפתי עתיד לגדל את בתם היחידה בשם ז'וזפין.
תודה חגית
נהניתי מאוד הסקירה
השארת לי טעם של עוד
אורח(גירסה מתוקנת(
אני התרשמתי אחרת.
זו הצגה מתוקתקת עד הפרט האחרון. אבל התיקתוק הזה מייצר מלאכותיות,מידה רבה של שקריות,סיפור בדוי שלא היה יכול לקרות במציאות. בהצגה אחת שורצים יותר מדי ניסים ונפלאות:גם סידור נוח,גם מיניות סינטתית,גם ההודאה לפני הנאצי ופילגשו אודות מקור ההיריון, גם שמו של הילד, גם נאצי מקצועי שמוותר על “תפקידו” ומסתפק בציור.הכל ככ מופרך שבקלות ניתן ליחס לניסיון הסינתטי זה כהצגה מכחישת שואה ,וגם עושה קריקטורה מפעולות הצלה אמיתיות של יהודים.
מדובר במשל ריק ,מלאכותי,מזוייף וכמובן מעורר הזדהות אצל אנשי הבסדר, שהרי “כולם יצאן בסדר”.אז נוסעים הבייתה,מוצפים ברגשות מוסרניים והולכים לישון בראש שקט .הרי הכל פתור ומסודר, ובבקשה על תעיקו עם סרטים בנוסח “אזור העניין” כי זהו סרט שהדברים לא מסתדרים עד הסוף, ויש מבוכה, ואולי אנחנו חלק מזה. והכי מעיק(אוי)שהסרט שואל שאלות לא מדומות ולא מפוברקות.וגם לא ככ ניתן לישון בשקט.
תגובה