חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
הסרט “לאן את הולכת, אאידה?”
ביום חמישי 3.3.2022 בערב, בסמוך למועד האחרון של כתיבת המלצה שבועית לפרסום למחרת בבוקר, ראיתי את הסרט “לאן את הולכת, אאידה?” על מצבם הנורא של אזרחים בוסנים לאחר שצבאם הובס ע”י הצבא הסרבי. זה התרחש בסוף המאה העשרים, בשנת 1995 הרחוקה, אך מזכיר מאוד את מלחמת רוסיה-אוקראינה הרועמת בחדשות. שתי המלחמות האלו מתנהלות על חורבות האימפריה, בין עמים שהוחזקו בשכנות כפויה תחת מטרייתה הדולפת.
טרם הצפיה הסרט תכננתי לכתוב על מופע מחול אסתטי, אך הסרט האתי-הומני-אקטואלי השתלט על המחשבה.
“לאן את הולכת, אאידה?” זהו סרטה של הבמאית הבוסנית יסמילה זבניץ’, בת ה-47, שכבר שנים עוסקת במלחמת בוסניה בעבודותיה העלילתיות והתיעודיות. בשנת 2006 היא זכתה בפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין על סרטה “גרבאוויצה”, המתאר טראומה של אישה סרבית שנאנסה במהלך המלחמה.
בסרטה הנוכחי אין אונס. הנשים והילדים מבין הפליטים הבוסנים של העיירה סרברניצה, הנמצאים תחת חסות כוחות האו”ם, מפונים ע”י החיילים הסרבים, שהיו כפופים לגנרל ראטקו מלאדיץ’, לעיירה אחרת בסביבה, אך כוחות האו”ם הפייסניים לא מסוגלים למנוע את הטבח של 8,372 גברים, שביצעו הסרבים הרצחניים בקרבת מחנה האו”ם.
גיבורת הסרט היא אאידה, בגילומה של יאסנה דוריצ’יץ’, זוכת פרס המשחק בתחרות הקולנוע האירופי. אאידה היא מורה במקצועה, דוברת אנגלית, ומשמשת כמתורגמנית בשירות כוחות האו”ם. בעלה ושני בניה הבוגרים נמצאים אתה במחנה האו”ם. היא עושה מאמצים נואשים להציל את בני משפחתה מהגורל המר הצפוי להם עם כניסתם של החיילים הסרבים למחנה. היא מתחננת בפני כוחות האו”ם, איתם היא עובדת, להשאיר את בניה ובעלה במחנה, אך ללא הועיל, ואלה נטבחים עם כל הגברים.
הסרט כולל סצנה מטלטלת, המתרחשת שנים לאחר המלחמה, של זיהוי שלדים מפורקים לפי הנעליים שנמצאו לידם, אך מסתיים בחיוך קל של המורה אאידה, הצופה במופע של תלמידיה מכיתה א’.
