חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על הסרט”אין רשע בעולם”

כרזת הסרט ״אין רשע בעולם״
כרזת הסרט ״אין רשע בעולם״

זהו סרט איראני של מוחמד רסולוף, העוסק בעונש המוות באירן. הבמאי, שנאסר ע”י השלטונות אחרי הפקת סרטו הקודם, ביים וצילם את הסרט במחתרת בעת חופשתו מהכלא. “אין רשע בעולם” אסור להקרנה בארצו, ורסולוף הבמאי אינו רשאי להגיע לפסטיבלים בעולם בהם הסרט משתתף וזוכה בפרסים יוקרתיים. הקרנת הבכורה נערכה בפסטיבל ברלין ב-28 בפברואר 2020, והסרט זכה בפרס דוב הזהב כסרט הטוב ביותר.
“אין רשע בעולם”, שנמשך 151 דקות, מורכב מ-4 סרטים נפרדים. בראשון שבהם מתואר יום בחייו של אב משפחה, שעובד במשמרת לילה, ובמשך היום הוא נוסע ברחובות טהראן בנהיגה פקוקה, אך בטוחה, אוסף את אשתו המורה ואת בתו התלמידה מבתי הספר, עושה קניות, מבקר את אימו בביתה. האישה והבת עוטות כיסויי ראש, ובמרחב הפרטי, כשהן נכנסות למכונית, מחליפות ללבוש פחות פורמלי. למעט זאת, ההוויי נראה מערבי למדי. האיש מאופק, אף עצור, נוטל מספר כדורים לפני השינה, ניכר שדבר-מה מעיק עליו. לאחר שינה קצרה האיש מתעורר ב-3 בבוקר ונוסע לעבודה. שם הוא מכין לעצמו ירקות לארוחה, משתהה קמעה, ולוחץ על כפתור ירוק שעל הקיר. במעבר חד, נשמע רעש מתכתי של הפעלת מכשירים, ורואים רגלי גברים במדי אסירים מתנדנדות באוויר וקילוחי שתן של אחדים מהם. זאת סצנה מזעזעת, משתלטת על הקשב, ובעצם מונעת עניין בהמשך הצפייה. היא הסוף המוחלט. לאחר ההלם הראשוני, המחשבה רוחשת וזועקת: בסדר, שלטון-יחיד דיקטטורי, אסלאמי, אבל למה ההוצאות להורג ההמוניות האלה? והרי הן משחיתות את נפשם ואת כל הווייתם של מבצעיהן!
במרכזם של שלושת הסיפורים האחרים נמצאים חיילים שאמורים לבצע הוצאה להורג בתלייה, אך לא מרחוק ע”י לחיצה על כפתור, אלא ע”י משיכת שרפרף מתחת לרגלי הנידון למוות. החיילים חשים מצוקה, התנגדות פנימית, ומנסים להתחמק מהחוויה הטראומטית. החייל שכן מבצע את הפקודה, על מנת לזכות בחופשה עם אהובתו, משלם מחיר אישי כבד על המעשה.
התמיהה מסרבת להירגע: למה דווקא העם האיראני, המשכיל, המניב קולנוענים דגולים, ומתמטיקאים גאוניים, דוגמת מרים מירזחאני, שזכתה בשנת 2016 בפרס פילדס היוקרתי, נפלו קורבן לשלטון מופרע?

תמונה מתוך הסרט ״אין רשע בעולם״
תמונה מתוך הסרט ״אין רשע בעולם״

יואב ויכסלפיש ממליץ על

הסרט “פריז הרובע ה-13”

כרזת הסרט "פריז הרובע ה-13"
כרזת הסרט “פריז הרובע ה-13”

המפגש בין התסריטאית סלין סאימה (“דיוקן של נערה עולה באש”) והבמאי ז’אק אודיאר (“חלודה ועצם”, “נביא”) הוליד דרמה רומנטית בשחור-לבן, המתרחשת ברובע הפריזאי האפרורי. התסריט מתבסס על סיפורים מתוך רומאן גרפי מאת האמריקאי אדריאן טומין, ועברו התאמה ל”עיר האורות”. את המסך מכסות בעיקר תמונות של מגדלים ודירות בשכונת LES OLYMPIADES (שמו המקורי של הסרט), וכן מנהרות המטרו, וחללים של מסיבות, כשהקמפוס של אוניברסיטת פריז 1 (סורבון-פנתאון) מבליח בתור הצצה לעולם “המהוגן”. על רקע זה מופיעות שלוש דמויות – שתי נשים וגבר – שעסוקות במשימות הישרדות יומיומיות, וגם מחפשות אהבה בעולם בו הקשר בין השכלה ועבודה מתרופף והולך. השחור-לבן מרפרר לסרטי שנות ה-60 והגל החדש אבל באופן אירוני.
אמילי, ממוצא ויאטנמי (לוסי זאנג, שגם גדלה באזור אותו מתאר הסרט), סיימה חוג למדע המדינה, אבל עובדת בטלמרקטינג, ולכן חוששת מפיטורים ומחפשת שותף לדירה כדי ליצור הכנסה קבועה. קאמי (מאקיטה סמבה) הוא מורה ממוצא אפריקאי שוויתר על דוקטורט והפך סוכן נדל”ן, ונורה (נעמי מרלן, “דיוקן של נערה עולה באש”) הגיעה לעיר הגדולה כדי לברוח מעיר הולדתה בורדו, ולהתחיל פרק חדש בחייה כסטודנטית למשפטים בגיל 32. היא נופלת קורבן לטכנולוגיה המתקדמת של עידן הסמארטפונים והופכת מושא ללעג והשפלה מצד סביבתה.
פריז של הרובע ה-13 אינה פריז הרומנטית של הקולנוע האירופאי והאמריקאי, אלא של סיפוקים מהירים, ואמילי אינה אמלי שגילמה אודרי טוטו בקומדיה מ-2001, אשר מתרחשת במונמארטר הצבעונית. זו פריז רב-תרבותית ומנוכרת, שבה הדמויות מחפשות אהבה, אמיתית או מזדמנת, בעיקר כדי לספק צורך ​רגעי. במהלך הסרט מצטלבות דרכיהן של שלוש הדמויות, וכל אחת מהן מנסה למצוא דרך להתעלות על היומיום הקודר בדרכה שלה.

105 דקות, בתי קולנוע “לב” ברחבי הארץ, החל מ-24 בפברואר.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע × חמש =