גבריאל מוקד – זכרונות מיאנוש קורצ׳אק

יאנוש קורצ’אק הוא אישיות רבת פעלים: רופא, מחנך, הוגה חינוכי, סופר, פובליציסט, ופעיל חברתי יהודי-פולני. קורצ’אק חיבר ספרים לילדים, לנוער, ולמבוגרים. הוא כתב בתחום התאוריה של החינוך, ומימש את משנתו החינוכית המתקדמת של חינוך דמוקרטי בניהול בית יתומים ליהודים בוורשה משנת 1912 עד למעשהו ההירואי הנודע, כאשר באקציה הגדולה של אוגוסט 1942 סירב להצעות רבות להינצל, צעד עם חניכיו לכיכר הגירושים בגיטו, ומשם הגיעו למחנה ההשמדה טרבלינקה, בו נספו.

קורצ’אק זכה להערכה בחייו וקיבל פרסים מידי הממסד הפולני על הישגיו החברתיים והספרותיים.

לאחר מותו נוסדה חברה על שם קורצ’אק להנצחת פועלו. נכתבו ספרים עליו, הופקו סרטים, הוקמו פסלים ואנדרטאות לזכרו, בעולם ובפרט בפולין ובישראל, רחובות, בתי ספר, ואפילו גרם שמימי minor planet 2163 .Korczak נקראים על שמו. כיום קיימת עמותה שמשמרת את זכרו בישראל.

בנוסף לכל דרכי ההנצחה המכבדות האלה של המחנך הדגול קורצ’אק, כמה טוב שישנו בינינו אדם שהכיר את יאנוש קורצ’אק בהיותו ילד יהודי בוורשה החופשית, הנאורה, ואז בגיטו הדחוק של ורשה הכבושה, המושפלת. זהו פרופסור גבריאל מוקד, עורך ספרותי, מבקר ספרותי חשוב, סופר, וד”ר לפילוסופיה, מהדמויות המרכזיות בעשייה הספרותית בארץ: עורך כבר למעלה מ-60 שנה את כתב העת “עכשיו” לספרות/אמנות/הגות/ביקורת. יקום תרבות ערכה ערב חגיגי מיוחד לציון שישים שנות “עכשיו”.
כשנודע לאלי אשד, שמכיר את גבריאל מוקד ואת “הווריאציות” פרי עטו מזה שנים, וכתב עליהן רשימת ביקורת, שגבריאל מוקד הכיר אישית את יאנוש קורצ’אק, אלי העריך את החשיבות ההיסטורית של תיעוד הזיכרונות, ויזם את הריאיון הזה.

הנה ביום שישי 27 באוגוסט 2021, בדיוק ביום הולדתו ה-88 של גבריאל מוקד, בין שליחים עם פרחים וחברים שבאים לברך, אני מקשיבה לסיפורי העבר.

גבריאל מוקד נולד בוורשה ב-27 באוגוסט 1933. אביו, יעקב מונבז, היה רופא ידוע ואהוב בוורשה, שטיפל ביהודים ובפולנים, והיה פעיל חברתי, שהגיש עזרה רפואית למיעוטי יכולת. הוא גם עסק בחקר מחלות דם, והגיע להישגים בתחום זה. לאחר מות אביו גבריאל מוקד ייסד פרס על שמו באקדמיה הרפואית של ורשה.

גבריאל הקטן, גַּבּריש בשם חיבה, ידע לקרוא בפולנית מגיל 3, וקרא בין היתר את ספריו של קורצ’אק לילדים: אגדת “המלך מתיא הראשון”, הסיפור Józki, Jaśki, Franki על ילדים פולנים, “מושקים, יושקים, שרוליקים בקייטנה” על ילדים יהודים, ועוד.

יאנוש קורצ’אק היה מיודד עם יעקב מונבז, האב, והיה מבקר בביתו. גבריש הקטן שמח לפגוש את הסופר המפורסם. יאנוש קוצ’אק ויעקב מונבז, שניהם רופאים, דיברו, בין היתר, על חניכיו של בית היתומים של קורצ’אק ועל הטיפול הרפואי בהם.

אז נקטעה הילדות המאושרת. גבריאל מוקד זוכר היטב את פרוץ המלחמה: ביום שישי 1.9.1939, ב-5 בבוקר, כשהוא התכונן ללכת לכיתה א’, השלווה נקרעה ברעש אימתני של 300 מפציצים גרמנים, שתקפו את ורשה, וגרמו להרס רב. עם הקמת גטו ורשה באוקטובר 1940, יאנוש קורצ’אק המשיך לנהל את בית היתומים גם בגטו באותה רוח דמוקרטית של כבוד הילד, ודאג בכל הדרכים האפשריות למזון ותרופות לחניכיו, כולל פנייה בבקשת כסף ומזון לעולם התחתון של הגטו. יעקב מונבז ניהל מספר מחלקות בבית החולים של הגטו, השיג תרופות עבור חניכי בית היתומים, ומסר אותן ליאנוש קורצ’אק בביקוריו הרבים בביתו.

קורצ’אק עקב בשמחה אחר התקדמות הצבא האדום, שעצר את הגרמנים ליד מוסקבה בשנת 1941, המשיך לטפח את חיי התרבות בבית היתומים, והקרין על כל הגטו רוח של אופטימיות, שניתן היה לראות בה ערובה לנורמליות. גבריאל הוזמן להשתתף באחד מערבי התרבות והספרות המרכזיים , שנערכו בבית היתומים בתחילת 1942. קורצ’אק וסגניתו, סטפניה (סטפה) וילצ’ינסקה היו על הבמה, ומאות מילאו את האולם – חניכי בית היתומים בני 5 עד 18, שממש “שגשגו” כדבריו של גבריאל, ובני נוער מכל הגיטו, ששאבו עידוד מהאירועים החגיגיים של קורצ’אק. כולם שרו במקהלה שיר אופטימי, ממנו גבריאל יודע לצטט בפולנית 2 שורות מחורזות, שאומרות בתרגום חופשי “אני צעיר, את צעירה / לא יאונה לנו כל רע“. מצמרר להיזכר בשירתם של מאות, שאחדים בלבד מהם שרדו את המלחמה.

בשנת 1981, בטרם חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לפולין, גבריאל מוקד ועוד מספר ישראלים הוזמנו לבקר בפולין כאורחים רשמיים של החברה על שם קורצ’אק, שהוקמה להנצחת פועלו החינוכי והספרותי של האיש.

יאנוש קורצ’אק הוא נכס לאומי של פולין. בשנת 1990 אנדז’יי ויידה, מגדולי במאי פולין, איש ערכי ואמיץ שלחם בנאצים בשורות המחתרת הפולנית, עבד על סרט המתאר את גורלו של קורצ’אק. גבריאל מוקד, ידידו של הבמאי, הוזמן לאתר הצילומים, התרשם מהדיוק של שחזור ההווי בגטו, וממשחקו האמין של ווייצ’ך פשוניאק הפולני, שגילם את קורצ’אק, שאכן ניחן באישיות מוחצנת.

באתר הצילומים של הסרט על קורצ’אק, זיכרונותיו של גבריאל מוקד, כילד בן 9 שנמלט מהגטו עם אמו בתחילת 1943, כשאביו נשאר להגיש עזרה רפואית למורדים ונספה איתם, התעוררו, עלו, סערו, והתלכדו עם הסרט האמין והאמיץ.

קיראו עוד

קיראו עוד על יאנוש קורצ’אק ב”יקום תרבות”

קיראו עוד על ומשל גבריאל מוקד ב”יקום תרבות”

הדינוזאור האחרון: שיחה של יהודה ויזן עם גבריאל מוקד

צפו גם המקדימון לסרט של אנדז’יי ויידה מ-1990 ביעוצו של גבריאל מוקד וגם כאן