אינתה עומרי בדרום דקוטה/דקלה סיון חיון – השיר השבועי עם אילן ברקוביץ'

מדור השיר השבועי של אילן ברקוביץ, והפעם הבמה ניתנת לשיר "אינתה עומרי בדרום דקוטה" מאת המשוררת דקלה סיון חיון מתוך ספרה הראשון "90% דיו וקצת דם" (2021, הוצאת ספרי עיתון 77, עורך: דורי מנור).

השיר "אינתה עמרי בדרום דקוטה", שמופיע בספר השירים הראשון של המשוררת דקלה סיון חיון (ילידת 1975, פתח תקוה, מתגוררת כיום עם משפחתה בתל-אביב), "90% דיו וקצת דם", מדגים יפה את הפואטיקה הקוונטית הייחודית למשוררת זו: פירוט המציאות השירית לחלקיקיה הקטנים ביותר עם צירופים מצירופים שונים, לרוב מפתיעים, שבדרך כלל מתאחדים לבסוף לאיזושהי אחדות קיומית, או שמתפזרים לכל עבר. בשיר הארוך, המורכב מ-30 טורים המתפרשים על פני שישה בתים בלתי סימטריים בחריזה חופשית, מפורטים אובייקטים משלושה שדות משמעות לפחות: בוטניקה (חמניה, עכובית הגלגל – צמח בעל פרחים וקוץ שמתגלגל ברוח ומפיץ באמצעותה את זרעיו, פרחים); זואולוגיה (דולפינים, תנים, למה); ואנתרופולוגיה (תיאור האישה שבמרכז השיר, הגברים, כוכב הכדורגל מסי, הרופאים המייעצים ועוד).

כל שדות המשמעות, המטפורות, והדימויים המיוחדים הנזכרים במהלך השיר, מתלכדים לכדי הדמות המרכזית, שעליה בדרך כלל הם נסובים אך היא עצמה לא מפוענחת בקלות. מי זו אינתה עומרי בדרום דקוטה? מי זו האישה, שנפשה התאומה חיה בדרום דקוטה, מדינה בארה"ב שנקראת על שם שבט אינדיאני שחי באזור ונמצאת במערב התיכון של ארה"ב? הצירוף "אינתה עומרי" מכוון כמובן אל השיר המפורסם של הזמרת המצרייה אום כולתום (1975-1904), שהושמע לראשונה על ידה ב-1964 למילים של אחמד שפיק כאמל וללחן של מוחמד עבד אל-ווהאב. מדובר בשיר שהוא מונולוג כיסופי אהבה של הדוברת לאהובהּ (אינתה עומרי פירושו אתה חיי). הנה תרגום לעברית של קטע מסופו מתוך האתר "נושמים מזרחית": "הו יקר מכל ימי / הו מתוק מחלומותי / קחני לחסדיך, קחני / מן העולם, והרחיקני // רחוק רחוק, אני ואתה / רחוק רחוק, לבדנו".

ובכן, מה לאוהבת הטוטלית מהשיר של אום כולתום ולאישה המתוארת בשיר שלפנינו, שבועטת בכל מי שמעז לאהוב אותה "כמו שֶׁלָּמָה יורקת"? פתרון לחידה יכול להיות בסופו של שיר עוקב בספר שנקרא "אישה אחרת" (עמ' 23-22). השיר עוסק ב"מרסל של ז'ורז' (זה עם הלב הכי טוב בקזבלנקה)" ש"מדברת עם אלוהים של המוסלמים" (עמ' 22), ושהמשוררת הייתה אצלה בילדותה בפריז למשך שבוע ימים שנצרב היטב בזכרונה. גם בשיר זה מתוארת דמות של אישה, שהביוגרפיה המזרחית שלה היא חלק מזו של המשוררת. בסוף השיר כותבת המשוררת דקלה כך: "ואני / כמו מילה שלא משנה איך ואיפה נולדה / נבראתי רק כשהטחתי עצמי שוב ושוב / באישה אחרת" (עמ' 23). ובכן, לפנינו משוררת זיקית שמסוגלת להזדהות במידה כזו עם הדמויות שהיא מתארת בשיריה עד כדי כך שהיא הופכת להיות הן במהלך השירים, ומתארת את עולמן על מכלול היבטיו באופן משכנע.

כך, האישה המתוארת בשיר היא לדעתי מי שמבקשת להיות בריה חופשיה, להסיר מעליה את מוסרות החברה הנורמטיביים כמו "פלומה שנתקה מבשר", והנושאת את כיסופיה לנפשה התאומה בדרום דקוטה, בריה חופשיה כמוה.

ראו גם

דף הפייסבוק של דיקלה סיון חיון