איך להבין אחרים? שירתה של זינאידה פלבנובה

זינאידה פלבנובה Зинаида Палванова פרסמה ארבעה עשר ספרי שירה בשפה הרוסית, וזכתה בפרסים ספרותיים. היא חברה באיגוד סופרי מוסקבה ובאיגוד סופרי ישראל דוברי רוסית. שיריה ותרגומיה פורסמו בכתבי עת ברוסיה, בישראל, ובאינטרנט. משנת 1990 מתגוררת בישראל ועוסקת בהוצאה לאור.
שיריה, בתרגומה של חמוטל בר-יוסף, עומדים לראות אור בספר “בקבוק בים”. מובאים כאן 3 שירים מהספר.

יש בשיר משחקיות, נימה הומוריסטית. משחק בין אדם לכדור הארץ זהו רעיון מקורי ומאוד יפה. כדור, הנמצא בסמיכות “כדור הארץ”, כמו המקבילה שלו “шар” בשם הרוסי של הפלנטה שלנו, בהחלט מתקשר למשחק, אך כאמצעי ולא כשחקן. והנה כאן, בשיר, כדור הארץ הוא שחקן פעיל, ואף חזק ומכריע לעומת האדם, המדשדש על פניו. כל צעד ריצה, כל קפיצה, הם מעין התגרות בכדור הארץ, ניסיון להתנתק ממנו, לברוח. כדור הארץ, מצידו, מושך, מחזיר, אליו.

מעניינת התנהגותו של כדור הארץ אחר סופו של המשחק מבחינתו של אדם, כלומר במותו. השיר מציע שתי חלופות. השנייה “יִבְלָעֵנִי” היא באופן חד משמעי קבורה באדמה. אך מהי החלופה הראשונה? מה זה בדיוק “יָנִיחַ לִי”, וברוסית – “отпустит меня”, שאפשר לתרגם גם כ- “יִשַׁחְרֵר אותי”? הכוונה, בהחלט, לשחרור מכוח הכבידה. ואז, האפר לאחר שרפת הגופה, כחלופה לקבורה, יוכל להתפזר באוויר.

יש סכנה בכל משחק, וודאי במשחק עם גדולים וחזקים. יפה הסיום המבליט את הפן המבודח של השיר.

הבנה היא מילת המפתח. המחברת רואה את הזולת, את האחר, מתמקדת בו. האחר אינו שקוף עבורה, הוא מהותי. המחברת מביעה חיבה, כמעט הזדהות. היא מבינה היטב את הקושי לשאת איש קרוב. לא רק רווקים קשובים לחיים שמעבר לחולין, גם משוררים.

מוסקבה היא עיר גדולה, בירה. העיר משמעותית למחברת. החיים המוסקבאיים זה לא עניין של מה בכך. הפגישה עם האיש מן העבר המוסקבאי חשובה מאוד. הפגישה מתבטלת, ומר לה, מר יותר מהקפה המר. מותו של לוויתן ענק מביא להתפרצות הבכי המיוחלת, המשחררת, על הלוויתן, על האיש הענק הנחלש, על האהבה הגדולה שהייתה. מה זה משנה עכשיו, אם השפה שעל הקיר האחר היא סינית או יפנית? גם לא משנה אם התרגום הוא לרוסית או לעברית. כן חשוב ש”פָּרָה” מתחרזת עם “לְשָׁכְרָה”.

קיראו עוד

האתר של זינאידה פלבנובה