איזה תיקוות מעוררות כותרות חוזרות ונשנות בתחום החינוך כמו “חדשנות”, “העשרה”, “יצירתיות”, “אבחונים לכל תלמיד”, “כיתות לימוד קטנות מותאמות ליכולת התלמידים”, ו”מעורבות חינוכית”. או סיסמאות באותה הרוח כגון “פיתוח מיומנויות חברתיות ותרבותיות בקרב התלמידים”, “גיוס אקדמאים למערכת החינוך”, “מחשב לכל תלמיד”, וכמובן “לכל מורה”.
אלא שבין הכותרות המבטיחות הרים וגבעות לבין המציאות פעורה תהום עמוקה. מבט מקרוב מגלה אמת עצובה.

אם קיימת חדשנות במערכת החינוך היא מתמקדת בניסיונות חוזרים ונשנים לחסוך תקציבים ועלויות על חשבון המורים. אמנם, אין להתכחש לניסיונות לחולל רפורמות בעלות שמות מצלצלים כמו ״עוז לתמורה״ ו״אופק חדש״, שנועדו לקדם את המורה ואת שכרו, אבל נכון להיום חוזרים לפגוע במעמד המורה ושכרו.

איך הדבר מתבצע? בחשאי, ללא הסכמים, ללא ארגוני המורים. עיקר השיטה מתמצה בהעברת הבחינות מאחריותו של משרד החינוך, שתיפקד כמערכת חיצונית הדואגת להכנת הבחינות, להדפסתן, ולהעברתם לבתי הספר ברחבי הארץ. באמצעות ההגדרה “בחינות פנימיות” חסך משרד החינוך מערך שלם של בוחנים ומפקחים חיצוניים שהיו מגיעים למסגרות החינוך להשגיח ולאסוף את הבחינות בסיומן. לכך יש להוסיף מערך שלם של בודקי בחינות שעברו הכשרה מיוחדת, כשעל כל בחינה עוברים שני בוחנים, ולעיתים אף בוחן שלישי. כל זה עבר מן העולם. כל המערך זכה לחדשנות מופלאה בדמותן של הבחינות הפנימיות.

נכון להיום המורה מכין את בחינת הבגרות, דואג להדפיסה, שומר על הכיתה בזמן הבחינה, ובודק את הבחינה בסיומה. כל זאת ללא תמורה. רוח ה”רפורמה” אף זכתה לעדנה בימי הקורונה. הכתות התחלקו לקפסולות, ללא הוספת שעות הוראה למורים, וחומר הלימוד קוצץ. זו חדשנות וזה שכרה.

אז אם בני הנוער אינם יודעים מיהו פרנץ קפקא או מהו סיפור קפקאי, ומעולם לא שמעו על מאיר ויזלטיר (יבדל לחיים ארוכים), שלא תתפלאו.

הכותבת היא מורה ומרצה לספרות, ומגישה השנה שלוש כיתות לבגרות פנימית.

סמל משרד החינוך. אתר משרד החינוך.

תגובה אחת

  1. עמיתתי היקרה מכל –
    האם משרה”ח ישמע את קולך?
    האם מישהו בכלל בתוך המערכת הביורוקרטית, הכוחנית וחסרת התרבות ירצה לשמוע את דברייך?!
    אני שומע אותם אומרים” למה קפקא ולא למשל זיינב פוואז הלבנונית ממוצא מצרי? או אחד מגדולי הסופרים בעולם, טהא חוסיין או נגיב מחפוז? ולמה שלא יכירו את יל”ג, למשל- תחום ההתמחות שלך?
    הבעיה חמורה ועמוקה הרבה יותר – תלמידים בני זמננו לא מכירים עברית/ישראלית בת יותר מ-50 שנים, כך שבכל מקרה הקריאה אצלם שטחית לגמרי, של כל טקסט אומנותי. התכווצות שעות ההוראה [ אותה כמות בחצי זמן מצפים מאתנו] מובילה לשטחיות במיטבה. על זה אגב בין היתר אחראי מפמ”ר ספרות הקודם, כידוע.
    מכל הבעיות שישנן, ומניתי רק חלק קטן, קפקא מטריד אותך?

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 × 1 =