
האמנות הפלסטית מצליחה להחזיק את הראש מעל המים הסוערים של תקופת הקורונה. מוזאונים פתוחים, תערוכות נפתחות וממשיכות. זאת שעתו היפה של פיסול חוצות. לדוגמא, בשדרות אלרוב בשכונת ממילא בירושלים בתערוכה "לאורך השדרה".
שדרות אלרוב בממילא – זהו מתחם מסחר ובילוי, שנפתח בירושלים בשנת 2007. יצירות פיסול לאורך השדרה הם מהמאפיינים הבולטים של המתחם. זאת למעשה תערוכה שנתית מתחלפת של עשרות עבודות של פסלות ופסלים ישראלים. המפיקה והאוצרת של התערוכות היא גברת ציפי ויטל. התערוכה הנוכחית, ה-13 במספר, נפתחה ב- 4.3.2020. אצטט כאן מדבריה של ד"ר לאה מזור מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית, בטקס פתיחת התערוכה, אותם קיבלתי לעיון באדיבותה של ציפי ויטל:
"פיסול חוצות בימינו הוא תרומה אמנותית לשיפור איכות החיים ברשות הרבים, והוא התגלמות הדמוקרטיה: פתוח לכל. הפיסול מעניק לשדרה לכידות קונספטואלית: עם מסרים, אווירה ומקצב ייחודיים. ואף נדמה, שההולך בה אינו נע בין הפסלים, אלא בתוך פסל מתמשך: מורכב ומסקרן, מפתיע ומפעים".
אני הגעתי לשדרת הפסלים בעקבות היכרותי עם הפסל גדעון שני, כדי להקיף במבטים את שני פסליו המופלאים, אותם ראיתי קודם לכן בתמונות דו-ממדיות. הפסל "דוד ובת שבע":

מלהיב אותי בכל מבט ומעורר מחשבות שובבות, אותן אני מקווה להעלות על הכתב בבוא העת. מה שלא גלוי בתמונה הזאת, ומה שראיתי רק בשדרה עצמה, כשהקפתי את הפסל – זהו הגב של בת שבע. הוא טומן סוד, אותו אתם, הקוראים, מוזמנים לגלות בעצמכם.
הפסל השני הוא "מבחן המים":

ובו החייל האמיץ גדעון התנ"כי לוגם מכף ידו, מבלי לשחרר את נשקו האישי. הפסל הזה זכה להתעניינות רבה, למישושים, שכופפו את הכידון, וזכה לטיפולו המסור של הנפח המקומי.
התהלכתי לאורך השדרה, והתרשמתי מהמגוון הרב של העבודות. אהבתי מאוד את הפסל של אלישבע צבר:

ושמחתי לקראת "הגברת עם סלים" של פרופסור רפי קרסו:

את תמונת הפסל ניתן לראות בערך ויקיפדיה של האיש המוכשר זה – מומחה לנוירולוגיה, לטיפול בכאב כרוני, לעיכוב תהליכי הזדקנות, איש תקשורת, שחקן, מבקר מסעדות, ואמן: צלם ופסל.
בערבו של יום חמישי 16 ביולי 2020 שדרת אלרוב בממילא הייתה מלאה בהמוני ירושלמים ותיירים. הַפְּסָלִים הביטו בהם ונחרתו בזיכרונם.
נהניתי לקרוא; רשימה המוסיפה מימד לחווית שלושת המימדים של הפסלים.
צדוק