חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
מופע הריקוד ליחידה ״אינוונטר״
נעה דר היא רקדנית וכוריאוגרפית מוערכת, עטורת פרסים. בצעירותה רקדה בלהקת המחול “בת שבע”, וכן במקומות רבים בעולם: בניו יורק, בברלין, בפריז, באמסטרדם. בשנת 1993 הקימה בארץ את “קבוצת מחול נעה דר”, ויצרה עבודות עבורה. מאז 2006 נעה דר עובדת בסטודיו הממוקם בביתן קטן, המסתתר מאחורי רבי הקומות של רחוב קפלן בתל אביב, אליו מובילות מדרגות היורדות ממגרש חניה ברחוב לסקוב. זהו מקום אינטימי, שונה ברוחו ממפעלים נדל”ניים בסביבתו הקרובה, אך לא לעולם חוסן – הוא מיועד להריסה בשנת 2020. נעה דר, שחזרה לרקוד בשנת 2018, לאחר הפסקה של עשר שנים, נפרדת מנמל הבית שלה ביצירת יחיד “אינוונטר”.
היכן הן למעלה מ-10 עבודות כוריאוגרפיה אותן יצרה עבור רקדני הקבוצה שלה במהלך השנים? בסרטי וידיאו מהמופעים, בתודעה, ובזיכרון שלה. חלקי תפאורה עדיין שמורים במחסן של הסטודיו. לכבוד מסיבת הפרידה, התפאורות והאביזרים מובאים לחלל הסטודיו, ויוצרים מבנה חדש, מורכב, רב שכבתי. נעה דר עושה שימוש יצירתי בחלקי התפאורות, מחליפה תלבושות, מבצעת קטעים מעבודות המחול, כשבפס הקול מושמעים דברי הרקדנים, הנזכרים בחוויותיהם מתהליכי היצירה של העבודות המקוריות.
נועה דר פונה אל הקהל במילים, ומבינים אותה היטב גם כשהיא מדברת בלשון התנועה. בראיון לרגל הופעתה ב״פסטיבל הצוללן״ באוגוסט 2018, נעה אומרת שאין לצפות מגוף בן 54 לביצועים שהיה מסוגל להם בצעירותו. ואכן תנועותיה על הבמה פחות חלקות, זוויתיות במקצת, אך הם ניחנות בהבעה רגשית עזה, והן תואמות את האופי הפרגמנטרי של “אינוונטר”, את תעתועי הזיכרון, את כאב הפרידה משרידי העבר, מרד, אך גם השלמה ושמץ-שמחה לקראת הדרך החדשה.
חגית ממליצה גם על
הסרט ״העורב הלבן״
הסרט מבוסס על סיפור חייו המרתק של גדול רקדני הבלט בעולם, רודולף נורייב, ועריקתו מבריה״מ למערב.
שמו של הסרט וההסבר הנלווה לו מכוונים את הצופים אל דמות הגיבור השונה, חריג אף מאז ילדותו. לעובדת לידתו ברכבת יש משמעות סמלית לאורך כל הסרט.
התסריט מבוסס על חומר היסטורי רב, ובפרט על ראיונות עם נורייב וסרט תיעודי עליו.
הסרט מתרחש בשנת 1961, במהלך חמישה שבועות של ביקור להקת הבלט “קירוב” בפריז. נורייב בן ה-23 הוא הרקדן הראשי בלהקה. הוא מסייר במוזיאונים בפריז, מתיידד עם רקדנים מקומיים. רוח החופש הזאת מעוררת את חשדם של גורמי ה-ק.ג.ב. שמפקחים על הלהקה. הם מזהירים אותו ואף מאיימים עליו, שימנעו ממנו לרקוד בבמות חשובות. הריקוד בעל חשיבות עליונה עבור נורייב, והוא מחליט לא לחזור לבריה”מ, ומבקש מקלט מדיני בפריז. הדבר מצליח לו, הסובייטים לא רודפים אותו, וזאת הודות לכך שמניעיו של נורייב הם אומנותיים טהורים, נקיים מכל רבב פוליטי.
ראוי לכל שבח אולג איבנקו שמגלם את נורייב – על המשחק ועל הריקוד הווירטואוזי. רייף פיינס, הבמאי, שיודע לשחק נבלים ולוחמים קשוחים, מגלם בסרט דמות אחרת לגמרי – מורה למחול, רך, מתחשב, מחנך, מטפח.
הסרט מעורר את הצופה המתעניין לפנות למקורות, לחומר התיעודי, לקרוא את הראיונות עם רודולף נורייב. הנה באחד מהם נורייב אומר: “ריקוד זה לא רק לדעת להסתובב ולשמור על שיווי המשקל. זה לא רק טכניקה. ריקוד זה כמו נאום, כמו שיחה. זה להגיד דברים לקהל בעזרת התנועה”. דברים אלה, שנאמרו ע”י רקדן בלט רוסי בשנת 1961 מתכתבים עם המופע של נעה דר בתל אביב של 2019.
יפה שהפעם שתי ההמלצות נוגעות לריקוד. אמנות שאני אוהבת ומעריכה. תודה, חגית, לך וליקום תרבות.